בש"א
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
607-06
23/11/2006
|
בפני השופט:
הרשמת לאה גליקסמן
|
| - נגד - |
התובע:
זבגרודני ויקטור
|
הנתבע:
אוניברסיטת בן גוריון
|
| החלטה |
1. בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (דמ 2936/04). פסק הדין הומצא לב"כ המבקש ביום 30.11.04, כך שהמועד להגשת בקשת רשות ערעור היה יום 15.12.04. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום
09.08.06,
כשנה ושמונה חודשים לאחר מכן.
2. בהליך שהתנהל בדיון מהיר נדחתה על הסף תביעת המבקש לפיצויי פיטורים. בכתב התביעה טען המבקש כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים עקב העתקת מקום מגוריו מבאר שבע לקיבוץ נס עמים, המרוחק כ-180 ק"מ ממקום עבודתו. בפסק הדין נקבע כי מאחר שעל פי כתב התביעה העילה היחידה לפיצויי פיטורים היא העתקת מקום מגוריו של המבקש, אין די בעילה זו כדי לזכותו בפיצויי פיטורים.
3.
נימוקי הבקשה הם:
3.1. המבקש הגיש ערעור לבית הדין ביום 16.01.05 במקום בקשת רשות ערעור כנדרש.
3.2. בתחילת חודש אפריל 2005 קיבל המבקש הודעה שעליו היה להגיש בקשת רשות ערעור. בתאריך 06.04.05 הוגשה בקשת רשות ערעור.
3.3. רק לאחרונה נודע למבקש כי עליו להגיש בקשה להארכת מועד להגשת רשות ערעור.
4.
המשיבה התנגדה לבקשה, מנימוקים אלה:
4.1. הטעם שהוצג להגשת ההליך באיחור אינו מספיק. אי ידיעת החוק וסדרי הדין אינו יכול להוות טעם מיוחד להארכת המועד, בפרט כאשר המבקש מיוצג על ידי עורך דין.
4.2. מיום מתן פסק הדין על ידי בית הדין קמא ועד להגשת הבקשה להארכת המועד חלפו קרוב לשנתיים.
4.3. סיכויי הערעור נמוכים.
5. בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור "
מטעמים מיוחדים שיירשמו".
6. על המקרים בהם יוכר "טעם מיוחד" אמר בית המשפט העליון:
"... בחינת המקרים השונים מלמדת כי טעם מיוחד יוכר במקרה בו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התרחש אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים בו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו,
ובלבד שהטעות אינה מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה
".
ע"א 6842/00
משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה (2) 904.
7. על פי אישור המסירה המצוי בתוכנת מזכירות נט, פסק הדין הומצא לב"כ המבקש ביום 30.11.2006, וכאמור, המבקש הגיש את הודעת הערעור הראשונה ביום 16.1.2005. מכאן, שהודעת הערעור הוגשה באיחור כבר במועד הגשתה המקורי, אפילו אם היה מדובר בפסק דין בהליך רגיל ולא בפסק דין בהליך של דיון מהיר.
8. על פי תרשומת המזכירות המצויה בתיק, בחודש פברואר 2005 הודע למבקש כי עליו להגיש בקשה להארכת מועד, אך לא נעשה דבר בנדון. כמו כן, ביום 27.06.06 נשלחה למבקש החלטתי, בה נקבע, בין היתר:
"כפי העולה מתרשומת המזכירות, הוסבר למערער כי עליו לפנות בבקשה להארכת מועד. על פי הרישומים, לא הוגשה בקשה להארכת מועד. עקב האיחור, לא נרשמו הערעור ובקשת רשות הערעור שהוגשה במועד מאוחר יותר".
מן האמור לעיל עולה, כי המבקש ידע או אמור היה לדעת כי עליו להגיש בקשה להארכת מועד כבר בחודש פברואר 2005, ולא ברור מדוע לא פעל מאז ועד למועד הגשת הבקשה, חודש אוגוסט 2006. יש לציין, כי בתיק בית הדין לא מצוי עותק בקשת רשות ערעור אשר הוגשה בחודש אפריל 2005, ועותק העמוד הראשון לא הוגש לתיק בית הדין, למרות האמור בסעיף 4 לבקשה להארכת מועד. בכל מקרה, כעולה מהאמור לעיל, ב"כ המבקש זנח את עניינו של המבקש במשך תקופה ממושכת, בת כשנה וחצי. ניתן היה לצפות כי ב"כ המבקש יטפל בעניין הערעור, ואין לקבל את טענתו כי המתין לקבלת החלטת בית הדין מחודש אפריל 2005 ועד לחודש יוני 2006. עוד יש לציין, כי לא ניתן כל הסבר לעיכוב בהגשת הבקשה מחודש יוני 2006 ועד ליום 1.8.2006.
9. שיקול מרכזי בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת הליך ערעור הוא סיכויי הערעור.