החלטה בתיק בשא 580/06

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (דמ 2016/05).  פסק הדין הומצא למבקש ביום 10.05.06, כך שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור היה יום 25.05.06. "בקשה להארכת מועד להגשת ערעור" הוגשה ביום 19.07.06.

2.      בהליך, שהתנהל בדיון מהיר, נדחתה תביעת המבקש לתשלום הפרשי שכר, פדיון חופשה וזכויות נוספות מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המלונאות ונקבע כי:

2.1.   תביעתו של המבקש התבססה על חוות דעת של מר ארז אולם, הנחות היסוד לפיהן נקבע בחוות דעת שהגיש המבקש כי הוא זכאי להפרשי שכר הן מוטעות, משום שחוות הדעת שהגיש המבקש מסתמכת על קביעות משפטיות בסוגיית זכותו של המבקש לחופשה מבלי להצביע על הבסיס לקביעות אלה,  ומשום שעורך חוות הדעת מודה בטעויות שנפלו בחוות הדעת, באותם החלקים הנוגעים לתמורת חג ותוספת יסוד. כמו כן, בחוות הדעת התעלם מר ארז מכך ששעות ההפסקה ושעות ההכנה לעבודה אינן נחשבות שעות עבודה.

2.2.   יש לדחות את תביעת המבקש משאין בידו לבסס את עילות התביעה והסכומים הנתבעים בעילות התביעה השונות שלא באמצעות חוות הדעת שהגיש ולאור המסקנה לפיה לא ניתן להסתמך על חוות דעת זו ולקבוע על פיה את זכויות המבקש.

3.      נימוקי הבקשה הם:

3.1.   עקב מצוקה כספית אין באפשרות המבקש להשתמש בשירותי עורך דין והמבקש נאלץ להמתין עד אשר גיסו יתפנה על מנת לעזור לו לכתוב את הערעור.

3.2.   מאחר והעברית אינה שפת האם של המבקש, אין ביכולתו לכתוב לבד את הערעור.

3.3.   סיכויי הערעור טובים.

4.      המשיבה התנגדה לבקשה,  מנימוקים אלה:

4.1.   המבקש לא הוכיח טעם המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, ובוודאי שלא הוכיח טעם מיוחד.

4.2.   המבקש הגיש את בקשתו כחודשיים לאחר המועד האחרון בו היה עליו להגיש את בקשת רשות הערעור. מכאן שאין המדובר באיחור קל. המבקש לא הצביע על "טעם מיוחד" המצדיק את מחדלו.

4.3.   המבקש לא צירף כל תצהיר לאמות טענותיו באשר למצבו.

4.4.   סיכויי הערעור נמוכים.

5.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור " מטעמים מיוחדים שיירשמו".

6.      על המבקש הארכת מועד להצביע על "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד שנקבע בחיקוק. על המקרים בהם יוכר "טעם מיוחד" אמר בית המשפט העליון:

"... בחינת המקרים השונים מלמדת כי טעם מיוחד יוכר במקרה בו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התרחש אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש".

ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה (2) 904.

7.      במקרה הנדון, המבקש לא הצביע על "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור. בפסק הדין נשוא הבקשה הובהר למבקש המועד להגשת בקשת רשות ערעור. לפיכך, משידע המבקש כי אינו יכול להיערך להגשת בקשת רשות הערעור במועד, היה עליו להגיש את הבקשה להארכת מועד בתוך המועד להגשת בקשת רשות ערעור. המבקש לא הצביע בבקשה על סיבה שמנעה ממנו להגיש את הבקשה להארכת מועד בתוך המועד להגשת ערעור.

8.      זאת ועוד. שיקול מרכזי בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת הליך ערעור הוא סיכויי הערעור.