ההליך
1. לפני בקשה להורות על עיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, השופט רם וינוגרד, אשר ניתן ביום 5.2.2007 (להלן -
"פסק הדין"), עד למתן פסק דין בערעור. במסגרת פסק הדין נפסקו למשיב פיצויים בסך של 582,275 ש"ח, לאחר ניכוי תגמולי המל"ל, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% והוצאות משפט, בגין נזקי גוף שנגרמו למשיב בתאונת דרכים מיום 27.7.2000. המבקשות עותרות לעיכוב ביצוע כל סכום שמעל 400,000 ש"ח.
יצוין כי הבקשה הוגשה למזכירות בית המשפט ביום 27.3.2007, אך הונחה על שולחני רק ביום 22.4.2007.
2. בהחלטתו מיום 15.3.2007 דחה בית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, מן הטעם כי אין בנימוקי הערעור כדי להעניק הסעד המבוקש. בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי המבקשות לא הצביעו על טעות מהותית כלשהי בפסק הדין, היורדת לשורש הענין, וכי אין מקום לעיכוב ביצוע כאשר מדובר בחיוב כספי, ובענייננו מקל וחומר, עת מצבו הכלכלי של המשיב הינו שפיר.
הבקשה
3. ב"כ המבקשות, עו"ד אורי ירון, אשר הגיש תצהיר מטעמו לתמוך בבקשה, השית בקשתו על שני אדנים: האחד,לפיו סיכויי הצלחת המבקשות בערעור הינם גבוהים, נוכח טעויות מהותיות שנפלו בפסק הדין, שעיקרן שיעור הפיצויים שנפסקו למשיב בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, לרבות שיעור הגריעה מכושר השתכרות המשיב. השני,לפיו "קיים חשש סביר" כי אין למשיב כספים מהם תוכלנה המבקשות להיפרע בגין הסכום ששולם לו, היה וערעורן יתקבל.
תגובת המשיבה
4. ב"כ המשיב, עו"ד דני ברודי, מתנגד לבקשה. לטענתו, הכלל הינו ביצועו המיידי של פסק הדין שניתן לזכות בעל דין, למעט במקרים חריגים, אשר אינם מתקיימים בנסיבות המקרה דנן. בהתייחסו לסיכויי הצלחת המבקשות בערעורן, טען ב"כ המשיב, כי בית משפט קמא נדרש לכלל טענותיהן בבקשה ומצא כי יש לדחותן. יתרה מזאת, טענות המבקשות בערעורן עיקרן התערבות בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות, כפי שקבעם בית משפט קמא, אשר הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור לא תעשה כן בנקל, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, אשר המקרה דנן אינו נופל בגדרם. ב"כ המשיב הוסיף והפנה לע"א 11011/07, אשר הוגש על-ידו בגין מיעוט סכום הפיצויים, לטענתו, שנפסקו בפסק הדין, אשר סיכויי הצלחתו גבוהים. מכל מקום, טען ב"כ המשיב, כי הערעור שהגיש על פסק הדין מייתר, מניה וביה, את טענת המבקשות בדבר הפחתת שיעור הפיצויים שנפסקו. אשר לטענה בדבר קיומו של חשש סביר, לפיו לא יהא בידי המשיב להשיב הכספים שקיבל בהתאם לפסק הדין, היה וערעור המבקשות יתקבל, טען ב"כ המשיב, כי המבקשות כשלו בהוכחת תנאי זה, אשר אך בהתקיימו במצטבר לתנאי בדבר סיכויי הצלחה גבוהים בערעור, יטה בית המשפט לעכב ביצועו של פסק דין. לדידו, אין די באמירה לאקונית בדבר קיומו של חשש סביר, עת היה על המבקשות להוכיחו בראיות. לטענת ב"כ המשיב, כעולה מחומר הראיות בתיק, המשיב, אזרח ותושב ישראל, עובד למחייתו ואינו מצוי בקשיים כלכליים כלשהם.
דיון
5. לאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
6. כלל הוא כי אין בהגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב ביצועו, כך לשון תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן -
"תקנות סדר הדין האזרחי"), הקובעת לאמור:
"466. הביצוע לא יעוכב
הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים."
עמדה על כך השופטת ד' דורנר בבש"א 4403/94
רחל ויצמן נ' שלמה ניצן, תק-על 94(3), 2278 (1994), בהתייחסה לשיקולים שעל בית המשפט לבחון, בהידרשו לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, בקובעה כהאי לישנא:
"בהכרעה בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין יש לערוך איזון בין האינטרס של הזוכה להגשמת זכויותיו כפי שנקבעו בפסק הדין, לבין האינטרס של המפסיד להגשמת זכויותיו אם יזכה בערעור. בהתנגשות בין אינטרסים אלה שמור מעמד בכורה לאינטרס של הזוכה, שכן ההנחה היא כי פסק הדין בו נקבעו זכויותיו הוא נכון.
...
הכלל הוא איפוא, כי פסק דין מחייב מיום שימועו, וכי הזוכה זכאי לתבוע את ביצועו המיידי גם אם המפסיד הגיש ערעור. ואולם, העדפת האינטרס של הזוכה אינה מוחלטת, ולבית המשפט מסורה על-פי תקנה 467 לתקנות הנ"ל [תקנות סדר הדין האזרחי]
הסמכות לעכב ביצוע של פסק דין. סמכות זו תופעל כדי למנוע מצב דברים שבו לא ניתן להגשים את זכויותיו של המערער כפי שייקבעו בפסק הדין בערעור."
הלכה פסוקה היא, כי רק במקרים חריגים ובהתקיים נסיבות מיוחדות, יעוכב ביצועו של פסק דין. שניים הם התנאים העיקריים לעיכוב פסק דין, אשר בית המשפט ישקול התקיימם במצטבר בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין: האחד, סיכויי הצלחה טובים של המערער בערעורו, הנבדקים בשלב זה באופן לכאורי, והשני, מאזן הנוחות בין הצדדים, במסגרתו יבחן בית המשפט האם יהא זה מן הנמנע או למצער קשה להשיב את המצב לקדמותו, היה ופסק הדין לא יעוכב. כך השופט א' לוי בע"א 7609/01
משה בר שלום נ' יוסף קירשנבוים, תק-על 2001
(3), 491 (2001) באומרו:
"על המבקש עיכוב ביצוע מוטל נטל כבד להראות שסיכוייו להצליח בערעור גבוהים, וכי ביצועו המיידי של פסק הדין ימיט עליו נזק רב, שקשה יהיה לתקנו במידה ותצלח דרכו בערעור."
(ראו גם, בש"א 86/89
ישראל הרפז נ' עופר אחיטוב, פ"ד מג(1), 334, עמוד 336
(1989); ע"א 9117/03
יהודה זהר נ' נגלאא ברדויל, תק-על 2003(3), 2491