זה שנים רבות שכונס הנכסים מנסה לממש את נכסיהם של החייבים והחברה. משך שנים אלה, זעקו החייבים - המבקשים בבקשה זו שלפני - כי כונס הנכסים ימלא את תפקידו כראוי, וימכור את הנכס הידוע כחלקות 13 ו- 14 בגוש 16876, אשר חלקו היה תפוס על ידי מסיג גבול. טענות החייבים, אשר הושמעו פעם אחר פעם, היו כי כונס הנכסים חודל למלא את תפקידו, בכך שאינו דואג לסילוקו של מסיג הגבול.
והנה, לאחר אין ספור של דיונים, השכיל כונס הנכסים להביא את מסיג הגבול אל אולמי, וכן לזמן מציעים פוטנציאלים, אשר במהלך השנים נמנעו מלהציע הצעות לרכישת הנכס עקב קיומו של מסיג הגבול והתנהגותו, ובמסגרת דיון שהתקיים ביום 1.11.07, הסתיים הליך ההתמחרות, כאשר התמורה שהושגה, עלתה ב- 90,000 דולר על הסכום אשר הוצע מלכתחילה על ידי המציעים אותם גייסו החייבים.
אף זו הפעם, לא חרגו החייבים ממנהגם, מנהג אותו נקטו כל אימת שחשו כי חלה התקדמות כלשהי בהליך אכיפת החיובים, והגישו בקשה לצו זמני, אשר יעצור את השלמת עסקת המכר.
הפעם, טוענים החייבים, כי הינם זכאים לפדות את הנכס בסכום אשר נקבע על ידם באופן שרירותי, מבלי שיערך כל חשבון סביר. במסגרת זו, מבקשים כי בית המשפט יפחית את החיוב שהוטל עליהם על פי פסק דין סופי, בכך שיורה על ביטול הריבית שנפסקה על ידי בית המשפט.
עוד טוענים המבקשים, כי לאחרונה נודע להם כי הממכר כולל אף מקרקעין השייכים לאחד השכנים. על כן, לא ניתן לבצע את מכירת הנכס, תוך פגיעה בזכויותיו של אותו שכן.
למותר לציין, כי אותו שכן, לא התייצב כלל לדיון.
אחיהם של החייבים, מר בשארה ח'ורי, תומך בבקשתם לפדיון הזכויות, אולם הוא עצמו לא מציע להשתתף בהליך פדיון זה.
כונס הנכסים, הנאמן בפשיטת רגלם של החייבים וכן הקונה, מתנגדים לבקשה. מתגובותיהם עולה, כי החייבים החמיצו את השעה לפדות את השעבוד אשר רבץ על הנכס. עוד עולה, כי לא נמכרו כל זכויות של צד ג' במסגרת הליך ההתמחרות, וכי, מכל מקום, הסכום אשר מוצע על ידי החייבים לפדיון השעבוד, אינו תואם לסכום החוב והינו סכום שרירותי, אשר אין לקבלו.
סבורני, כי אין בבקשתם של החייבים ולא כלום.
החייבים ממשיכים לנקוט באותה דרך בלתי ראויה, עליה התרעתי בהחלטתי מיום 21.11.06. באותה החלטה, קבעתי כדברים האמורים:
"יש לזכור, כי המבקשים הגישו אין ספור בקשות חוזרות ונשנות, בנוסח זהה. לא יתכן כי כל אימת שהליך המימוש מתקדם, יציעו המבקשים הצעות, שאין בהם כדי לענות על הוראות החוק, ואין בהם כדי להביא לפרעון החוב, או אפילו כדי להביא לתשואה כספית העולה על הסכום, אשר ניתן להפיקו במסגרת הליכי מימוש הבטוחות".
נראה, כי החייבים לא הפנימו את הדברים, וממשיכים, מעת לעת, לנעוץ מקלות בגלגלי ההליך התקין.
מתגובת כונס הנכסים וכן הקונה, עולה מפורשות, כי הנכס הנמכר אינו כולל את הזכויות במגרש שמספרו 13/3/9, השייך לשכן מר האשם אבו חמיס. טיוטת חוזה המכר שהוצגה לעיוני, מלמדת כי עובדה זו, פורטה מפורשות בחוזה. הקונה הצהיר כי ידועות לו כל הזכויות בנכס, והוא מוכן לרוכשו כמות שהוא, תוך ידיעה ברורה על זכויותיו של מר אבו חמיס.
בנסיבות אלה, סבורני כי העלאת טענה, הנוגעת לזכויותיו של מר אבו חמיס, אינה אלא התממות, שכל מטרתה הינו לדחות את הקץ.
נכון אמנם, כי למבקשים - החייבים, נתונה היתה הזכות לפדות את השעבוד. החייבים ידעו על סכום החיוב זה מכבר. סוגייה זו, אף הועלתה, למיטב זכרוני, בעת הדיון שהתקיים באולמי ביום 2.9.07, עת ביקשתי לברר את גובה החוב העדכני קודם שהוריתי על קיום ההתמחרות.
לחייבים היתה שהות להגיש חשבון עדכני מטעמם, לו סברו כי סכום החוב הנטען על ידי כונס הנכסים, הינו מופרך. בזכותם היה לפנות ללשכת ההוצל"פ בטענה הולמת. מכל מקום, אין החייבים זכאים, בכל מקרה, לנכות על דעת עצמם סכומים אשר נפסקו על ידי בית המשפט, מבלי לקבל על כך החלטה שיפוטית הולמת. מסופקני, אם תמצא ערכאה שיפוטית, אשר תאות להפחית את שיעור הריבית לאור טענותיהם של החייבים, ולאור ההסטוריה של היחסים שבין בעלי הדין הרשומה על הדפים שבתיק בית המשפט.
נוכח האמור, אין בסכום אשר הוצע על ידי החייבים, משום הצעה הולמת לפדיון החוב. הואיל והחייבים החמיצו את המועד לפדיון השעבוד, רשאי כונס הנכסים להמשיך בהליך המכר.
אני קובע כי כל יתרת הליכי המכר, יושלמו במסגרת תיק ההוצל"פ על פיו מונה כונס הנכסים.
אני מחייב את החייבים לשלם סך של 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק לכל אחד מן המשיבים הבאים: לנאמן, לכונס הנכסים ולקונה.