בש"א
בית המשפט המחוזי חיפה
|
3252-07
07/05/2007
|
בפני השופט:
ב. גילאור- נשיאה
|
| - נגד - |
התובע:
1. המניע חברה להובלות משא בע"מ (בפירוק)
2. חברת בועז הובלות בע"מ (בפירוק)
3. ליעוז הסעות בע"מ (בפירוק)
4. יוסף מסיקה
עו"ד מ. צמיר
|
הנתבע:
1. חברת לינוע דרך הים בע"מ
2. רו"ח בועז גזית - מפרק קבוע
3. כונס הנכסים הרשמי
עו"ד א. ארז ואח'
|
| החלטה |
בפני בקשה למתן הוראות למשיבה 1 להשיב לחזקת המבקש שני נגררים מ.ר. 1109050 ו- מ.ר. 8033401 (להלן: הנגררים). המבקש (להלן: מר מסיקה) טוען כי היה קבלן הובלה עצמאי שביצע הובלות עבור החברות המניע חברה להובלות משא בע"מ, בועז הובלות בע"מ וליעוז הסעות בע"מ, שלושתן בפירוק, ולדבריו רכש זכויות בנגררים.
לטענתו, לפי ההסכם שנעשה בין החברות שבפירוק לבין המשיבה 1 (להלן: לינוע) רכשה לינוע את נכסי ופעילות החברות, אולם הנגררים לא היוו חלק מהמימכר כהגדרתו בהסכם. למרות כך לינוע תפסה חזקה בנגררים והוא מבקש להורות על השבתם.
בתגובתה מ-27/3/07 לינוע מתנגדת לבקשה. עיקר ההתנגדות על הפן העובדתי הלוקה בחסר ושהמבקש לא ציין אילו זכויות רכש בנגררים ומה מקור זכותו בהם. לינוע מכחישה את הטענה כי תפסה חזקה בנגררים בכח.
לטענתה, פנתה אל המבקש לקבל לידיה את הנגררים והוא הסכים להשיב את הנגררים, אולם ציין כי בחזקתו מצוי רק נגרר אחד, שכן הנגרר השני נגנב ואינו עוד בחזקתו. בשלב מאוחר יותר מצאה לינוע את הנגרר השני, בפרדס בפתח תקוה והעבירה אותו לחצריה.
לטענת לינוע לא היתה למבקש זכות עיכבון כלשהי בנגררים - לא עיכבון כללי ולא עיכבון מיוחד החל בדיני פירוק חברות. נטען כי משהסכים המבקש להעברת החזקה, לפני למעלה משנתיים, ללינוע בטלה זכות העיכבון, ככל שהיתה לו.
לטענת לינוע מדובר בסכסוך בין המבקש ללינוע שאינו נחוץ לקידום הליך הפירוק ולכן מקומו בהליך רגיל בבית משפט, ולא בדרך של בקשה למתן הוראות לתיק הפירוק.
המפרק התנגד לבקשה והדגיש בתגובתו כי על פי תנאי ההסכם שנעשה עם לינוע לא היוו הנגררים חלק מהמימכר וללינוע הועברה זכות בהם
"בכפוף לכך שהדבר יתאפשר על פי דין", ובתנאי תשלום ועלות ככל שידרשו לשחרר רכבים או נגררים כדוגמת אלו שהיו מוחזקים בידי המבקש.
בתשובתו שהוגשה ב-30/4/07 שב המבקש ומתאר שהנגררים לא נמכרו ללינוע במסגרת ההסכם וכי אלו נמצאו בחזקתו על פי זכותו להחזיק בהם ולכן יש להורות ללינוע להשיבם לחזקתו.
יש לדחות את הבקשה מבלי להכריע בזכויות המבקש ולינוע גבי הנגררים.
על פי הסכם המכר שנעשה בין לינוע והחברות בפירוק, שאושר על ידי ב-15/4/04, תואר המימכר ונרשם:
"למען הסר ספק, המימכר אינו כולל בין היתר:
...
בכפוף לכך שהדבר יתאפשר על פי דין, הרוכש יהא זכאי, אך לא חייב לשחרר את הרכבים המעוכבים ו/או הרכבים אשר נתפסו בידי צדדים שלישיים ולהעבירם לשמו ולבעלותו. הרוכש ישלם כל תשלום שידרש, וישא בכל עלות שתהיה נחוצה לשחרור הרכבים המעוכבים ו/או הרכבים אשר נתפסו בידי צדדים שלישיים להעברת החזקה הבלעדית בהם לידי הרוכש".
סעיף זה בא ללמד כי ככל שהיו לצד ג' זכויות ברכבים, או שנתפסו ע"י צד ג' רכבים כאלו, אין הם נשוא המימכר של נכסי החברות ללינוע. נקבע שלינוע תשחרר את הרכבים או תידרש לשלם סכומים בגינם, כפי שתמצא לנכון וללא התערבות החברות בפירוק או המפרק.
אין המבקש מתאר את מקור זכותו להחזיק בנגררים, למעט העובדה שהוא טוען לנשיה מעל 370,000 ש"ח בחברות שבפירוק. לא ברור מעמדות הצדדים אם הגיש תביעת חוב לנשייתו.
בכל מקרה, עליו להוכיח את מקור זכותו להחזיק בנגררים או מתי רכש זכויות כלשהם בהם. ככל שהיתה למבקש זכות עיכבון בנגררים, לא פעל במשך למעלה משנתיים לקבל לחזקתו את הנגררים ואפשר וזכות העיכבון שלו פקעה. ממילא זכות העיכבון, ככל שהיתה, היתה קיימת, אם בכלל, כלפי החברות בפירוק ולא כלפי לינוע.
נסיבות העברת הנגררים ללינוע מחייבות בירור עובדתי בדרך רגילה.
האירועים המתוארים גבי העברת הנגררים לחצרי לינוע נעשו אחרי שאושר הסכם המכר ונמכרה הפעילות של נכסי החברות ללינוע.
יש מחלוקת מהותית בין הצדדים איך הועברו הנגררים ללינוע. לפי לינוע היא פנתה אל המבקש בבקשה לקבל לידיה את הנגררים בחודש מאי 2004, הוא הסכים לבקשה ואף מסר לידיעתה שהנגרר השני נגנב.