החלטה בתיק בשא 2654/01

זוהי בקשה להורות לכב' ראש ההוצאה לפועל הרצליה לקבוע כי לא יחול עיכוב הליכים בתיק הוצל"פ הרצליה 1-02-04168-26 לגבי הליכי הוצל"פ בהם נקטו המבקשים, נושי חברת פ.ד.ד. חברה למגורים בע"מ (בפירוק) (להלן-פ.ד.ד.), לרבות עיקולים על כספים אשר הגיעו לפ.ד.ד. כדמי שכירות מחברת סבינה מילניום בע"מ (להלן-סבינה) טרם הוחל הליך פירוקה של פ.ד.ד..

להלן תמצית ההליכים וההחלטות השיפוטיות אשר קדמו להגשת בקשה זו:

א.         ביום 20/12/00 ניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו צו עיקול על כספים המגיעים לפ.ד.ד. ממחזיקים שונים וביניהם כספים אשר הגיעו לפ.ד.ד. מסבינה בגין חוזה שכירות (בש"א 31002/00 במסגרת תיק ה"פ 1631/00).

ב.         בטרם מומש העיקול הגישה פ.ד.ד. בקשה ליתן פסק דין הצהרתי ולפיו שעבוד דמי השכירות על ידה לטובת הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן - הבנק) גובר על צו העיקול, וליתן צו עשה להעברת כספי דמי השכירות ,לרבות הכספים המעוכבים מכוח צו העיקול, לידי הבנק (ה"פ 929/01). במסגרת הדיון בבקשה הגיעו בעלי הדין להסכמה דיונית לפיה יועברו הכספים נשוא המחלוקת לקופת בית המשפט. בפועל העבירה סבינה רק חלק מן הכספים לקופת בית המשפט, וקיזזה סכום של 167,000 ש"ח מכספים אלו בגין חוב נטען של פ.ד.ד. כלפיה (ראו מכתבה של סבינה ללשכת ההוצאה לפועל הרצליה מיום 3/5/04 אשר צורף כנספח ה' לבקשה שלפני).

כאן המקום לציין כי טענת הקיזוז הועלתה על ידי בא כוחה של סבינה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בדיון מיום 5/6/02 שנערך במסגרת ה"פ 929/01 הנ"ל. בית המשפט המחוזי (השופטת שרה גדות) קבע בו ביום כי אין מקום להעלות טענת קיזוז מבלי לפרט את מלוא העובדות הנוגעות לה בתצהיר. בית המשפט אף הוסיף וציין כי לאורך כל הדיונים הצהירה סבינה כי אין לה עניין בתובענה וכי היא "רק מבקשת להיות 'מכוסה' ע"י ביהמ"ש בפעולותיה" (ראו ההחלטה אשר צורפה כנספח ו' לבקשה שלפני). אף על פי כן לא העבירה סבינה את מלוא דמי השכירות כאמור לעיל.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ענת ברון) פסק ביום 10/11/03 כי אין לפ.ד.ד. מעמד בהגשת התובענה אותה הגישה לבית המשפט, וכי הבנק בלבד הוא זה שרשאי לעתור לסעד מכוח השעבוד הצף. בית המשפט קבע כי בהעדר ראיות לסתור על פ.ד.ד. להקטין את חובה לכלל נושיה ואין הצדקה לכך שתעדיף דווקא את הבנק בהתבסס על טעם של "אינטרס כלכלי". למעלה מן הצורך הוסיף בית המשפט כי פ.ד.ד. נהגה בחוסר תום לב בין היתר בכך שלא חשפה בראשית ההליך כי עניינה בתובענה נעוץ גם בערבותו האישית של מנהלה כלפי הבנק. שאלת היחס בין העיקול לבין השעבוד הצף שטרם גובש לא הוכרעה. נוכח התוצאה אליה הגיעה השופטת ברון נמנעה היא מלהכריע גם בשאלה האם דמי השכירות הינם בגדר הנכסים המשועבדים לבנק בשעבוד צף.

ג.          ביום 6/7/03 ניתן צו פירוק נגד פ.ד.ד., וביום 23/11/03 מונה רו"ח אילן ששון כמפרק (המשיב 2 בבקשה שלפני; להלן - המפרק).

ד.         ביום 19/8/03 מונה לבקשת הבנק כונס נכסים לצורך מימוש משכנתא הרשומה לטובת הבנק על המקרקעין הידועים כגוש 3939 חלקה 7 בלשכת רישום המקרקעין ברחובות, עליהם מצוי הנכס אותו שוכרת סבינה מפ.ד.ד.  (תיק הוצל"פ 1-03-44717-01). כאן המקום להדגיש כי פ.ד.ד. אינה צד לשטר המשכנתא.

ה.         בהחלטה מיום 29/1/04 איפשר בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כבוד השופטת ענת ברון) לבנק לנקוט בהליכים מתאימים תוך 30 יום, אך הבנק וכונס הנכסים מטעמו בחרו שלא לעשות כן.

ו.          ביום 29/4/04 הגישו הבנק וכונס הנכסים מטעמו בקשה לבית משפט זה לעיכוב ההליכים התלויים ועומדים נגד פ.ד.ד., לרבות ההליכים בתיק הוצל"פ (הרצליה) 021-04168-26. כן ביקש הכונס באותה בקשה להורות לסבינה ולמשיבים נוספים להעביר לידיו את מלוא דמי השכירות אשר הגיעו מהן לפ.ד.ד. ואשר הופקדו בקופת בית המשפט המחוזי בת"א, במסגרת ה"פ 929/01, ולחלופין, להמציא לו אסמכתאות בכתב בנוגע לכספים ששולמו על ידם לפ.ד.ד., אם שולמו. בנוסף ביקש הכונס כי בית המשפט יורה כי זכותו לקבל את דמי השכירות קודמת לכל זכות אחרת הנובעת מעיקול שהוטל על כספים אלה  (בש"א 7070/04 במסגרת תיק פש"ר 151/03).

ביום 6/5/04 הגיש המפרק בקשה למתן הוראות במסגרתה עתר לשחרור הכספים המופקדים בקופת בית המשפט המחוזי בתל אביב והעברתם לקופת הפירוק (בש"א 7504/04 במסגרת תיק פש"ר 151/03).

הדיון בבש"א 7504/04 ובש"א 7070/04 אוחד.  ביום 10/10/04 החלטתי כי אין לבנק ולכונס הנכסים מטעמו מעמד בתיק הפירוק שכן החברה לא חתמה על שטר המשכנתא אשר לשם מימושו מונה הכונס. בתוך כך דחיתי את טענת הכונס והבנק כי יש לראות בדמי השכירות המגיעים לפי חוזי השכירות שנחתמו בין פ.ד.ד. לבין המשיבים 2-6 באותה בקשה כ"פירות המקרקעין" נשוא שטר המשכנתא. נקבע דיון במעמד המפרק, הכנ"ר והמבקשים בבקשה המונחת לפני לצורך בירור שאלת מעמדם של הכספים אשר הופקדו בקופת בית המשפט בתל אביב-יפו. 

בדיון שנערך ביום 3/11/04 הגיעו בעלי הדין להסכמה כי הכספים המופקדים בקופת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו יחולקו ביניהם באופן שפורט בהסכם, אשר ניתן לו תוקף של החלטה.

אין מקום להיעתר לבקשה. אכן, יש טעם בטענת המבקשים כי אילו פעלה סבינה בהתאם להסכמה הדיונית אשר הושגה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו היו הכספים נשוא המחלוקת מועברים על ידה לקופת בית המשפט המחוזי שם. עוד יש לשער כי אילו כך נעשה הסכם הפשרה אשר נכרת בין בעלי הדין ביום 3/11/04 ואשר ניתן לו תוקף של החלטה היה חל גם על כספים אלו. דא עקא, הכספים לא הועברו על ידי סבינה והמבקשים לא נקטו בהליכים על מנת לחייבה לעשות כן. הטענות הקשורות להעדר זכותה של פ.ד.ד בכספים האמורים, וכי אין מקום להנות אותה ממחדלה של סבינה, אינן יכולות לגבור על ההוראה הקבועה בסעיף 357 לפקודת החברות. שם נקבע כי בעיקול כספים לא יכול נושה להנות מהוצאה לפועל לעומת המפרק אלא אם כן הושלם העיקול בקבלת החוב.

משכך, שבה וחוזרת השאלה מה מעמדם של הכספים אותם חבה, לכאורה, סבינה לפ.ד.ד. מכוח חוזה השכירות ביניהם.

לא יכולה להיות מחלוקת כי הליכי העיקול בהם נקטו המבקשים במסגרת ה"פ 1631/00 בטרם הוחל בהליכי הפירוק טרם הסתיימו. המבקשים הינם נושים בלתי מובטחים של פ.ד.ד., וככאלה אין מעמדם עדיף על מעמדם של נושים אחרים. אכן, פ.ד.ד. טענה בעבר כי אין לה זכות בדמי השכירות וכי יש להעבירם לידי הבנק, אך טענה זו נדחתה בין היתר מן הטעם לפיו אין פ.ד.ד. זכאית להעדיף את הבנק על פני נושיה האחרים.

עקרון השוויון בין הנושים מחייב שהכספים יכנסו לקופת הפירוק ויהיו חלק מנכסי הנושים כולם שייועדו בעתיד לחלוקה ביניהם לפי סוג נשייתם.                              

אשר על כן הליכי הגבייה מסבינה הם עניין המסור למפרק ולא למבקשים במסגרת נפרדת בהוצל"פ. זכותם של המבקשים כנושים של פ.ד.ד. עתידה להתברר במסגרת הליכי הפירוק.

הבקשה נדחית. עם זאת, נוכח הנסיבות המיוחדות אשר הובילו להגשת הבקשה אין צו להוצאות.