מהות הבקשה
1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת עינת אבמן-מולר), וזאת עד לסיום ההליכים בבקשת הרשות לערער שהגישו המבקשים נגד החלטתה מיום 29.6.2005 (להלן -
הבר"ע).
רקע
2. המבקשים (להלן -
החייבים) הינם בעלי הזכויות בנכס מסחרי הנמצא ברחוב אגריפס 32 בירושלים (להלן -
הנכס), ששועבד לטובת המשיב 1 (להלן -
הבנק) לשם הבטחת החזר הלוואה ממנו. לפי בקשת הבנק, מונה ביום 4.7.2004 המשיב 2 ככונס נכסים על זכויות המבקש 1 במחצית הנכס. עוד קודם לכן, ביום 8.12.2003, מונה המשיב 3 על ידי ראש ההוצל"פ בכפר סבא ככונס נכסים על זכויות המבקשת 2 במחצית הנכס, וזאת לפי בקשת רשויות מס הכנסה בגין חובותיה של המבקשת 2. בעקבות מינוי המשיב 2 ככונס הסכימו שני הכונסים (המשיבים 2 ו-3) לפעול במשותף למכירת הנכס (לפיכך, יכונו השניים להלן -
הכונס).
לדברי הכונס, במסגרת הליכי המימוש, שהחלו עוד בתחילת שנת 2004, נעשו פעולות שונות, ובכללן פרסומים למכירת הנכס, מספר שמאויות ומספר התמחרויות, והכל בתיאום עם החייבים ובידיעתם.
ביום 3.4.2005 קוימה התמחרות נוספת ובסיומה הוכרז המשיב 4, שהציע לרכוש את הנכס תמורת סכום של 317,000$ בתוספת מע"מ, כזוכה בהתמחרות (להלן -
הקונה). באותו יום ביקש הכונס מראש ההוצל"פ לאשר את המכר. ראש ההוצל"פ קבעה כי על החייבים להגיש תגובתם לבקשת הכונס בתוך שלושה ימים. לטענת החייבים, מיד עם קבלת ההחלטה החל בא כוחם במשא ומתן עם הכונס במטרה לנסות ולהגיע להבנות בנוגע לסילוק חובם של החייבים. לדבריהם, במהלך משא ומתן זה הציעו לפדות את הנכס בסכום של כ-340,000$, הגבוה בכ-23,000$ מהסכום שהציע הקונה (ראו נספח ד לבר"ע).
ביום 17.4.2005 שב הכונס וביקש מראש ההוצל"פ לאשר את מכירת הנכס לקונה (נספח ה לבר"ע; להלן -
הבקשה החוזרת). בבקשתו ציין הכונס כי שלח בשעתו תזכורת לב"כ החייבים והודיע לו כי עליהם למסור תגובה עד ליום 7.4.2005. בו ביום (17.4), אישרה ראש ההוצל"פ את מכירת הנכס לקונה, וזאת "לאחר עיון בבקשת הכונס ובהחלטות קודמות בתיק, ובהיעדר תגובה מטעם החייבים" (נספח ז לבר"ע).
ביום 18.4.2005 הגישו החייבים את תגובתם לראש ההוצל"פ ובה הודיעו כי הם מתנגדים לאישור הסכם המכר (נספח ו לבר"ע). טענתם היא, כי באותו שלב ידעו על כך שהכונס הפסיק את המו"מ עימם, כמו גם על הבקשה החוזרת שהגיש, אך טרם ידעו על כך שראש ההוצל"פ כבר אישרה את המכר (יום קודם לכן). לדבריהם, ההחלטה על אישור המכר הומצאה להם רק ביום 4.5.2005. לאחר המצאה זו, ולאחר שהכונסים הגישו לראש ההוצל"פ בקשה לאשר את הוצאות הכינוס, הגישו החייבים לראש ההוצל"פ ביום 17.5.2005 "בקשה לעיון מחדש בהחלטה לאישור המכר ותגובה לבקשה לאישור הוצאות הכינוס" (נספח ח לבר"ע).
ביום 29.6.2005 דחתה ראש ההוצל"פ את בקשתם לעיון מחדש, בנמקה דחייה זו במספר טעמים: החייבים לא תמכו בקשתם בתצהיר; אישור המכר ניתן לאחר שהעניין נבחן לגופו ולאור החלטות קודמות בתיק; לא הוגשה תגובה מטעם החייבים במועד שנקבע; החייבים לא פירטו בבקשתם לעיון מחדש מהם הטעמים בגינם אין לאשר את המכר (נספח א לבר"ע).
על החלטה אחרונה זו של ראש ההוצל"פ הגישו החייבים את הבר"ע, וביחד עמה הגישו בקשה זו, "להורות על עיכוב ביצוע החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל", מבלי לציין איזו החלטה מבקשים הם לעכב - האם את ההחלטה מיום 17.4 שאישרה את המכר, שמא את ההחלטה מיום 29.6 שדחתה את בקשתם לעיון מחדש. כך או כך, תכלית בקשתם היא לעכב את ביצוע המכר.
המשיבים 1-3 והמשיב 4 הגישו תגובות נפרדות לבקשה, והחייבים הגיבו לתגובותיהם.
עיקרי טענות הצדדים
3. טענתם המרכזית של החייבים היא, כי הם ניהלו משא ומתן עם הכונס, כשלפתע ביצע הכונס "מחטף", עת סיים את המשא ומתן, הגיש את הבקשה החוזרת לאישור המכר, וזה אושר על ידי ראש ההוצל"פ, מבלי שהייתה לחייבים שהות למסור תגובתם. עוד טוענים הם, כי במהלך המשא ומתן עם הכונס, הציעו הצעה גבוהה יותר, ואין סיבה שלא לאשר הצעתם זו. הם מוסיפים כי אף הפקידו אצל הכונס סכום של 150,000 ש"ח, ויש בכך כדי להצביע על רצינותם במו"מ. בנוסף, טוענים הם, כי לא היה ראוי לאשר את המכר, לא רק לאור הצעתם הגבוהה יותר, אלא גם לאור הצעה מטעם אדם אחר (פלוני אלמוני) שמציע לרכוש את הנכס בסכום של 360,000$ (נספח ט לבר"ע). בעניין זה מוסיפים הם, כי ראש ההוצל"פ עצמה קבעה שנקודת המוצא לבחינת ההצעות תהיה סך של 360,000$, ובעקבות קביעתה זו אף דחתה - ימים ספורים לפני בקשת הכונס לאשר את המכר - הצעה הנמוכה ב-7,000$ בלבד מזו שהתקבלה בסופו של דבר, והחליטה על עריכת התמחרות נוספת. לדידם, יש גם בכך כדי להראות מדוע לא ראוי היה לאשר את המכר.
כן טוענים החייבים, כי הקונה טרם שילם את כל התמורה וכי היה מודע לסיכון הקיים בקנייתו, שכן החלטת ראש ההוצל"פ כפופה לערעור, ובנוסף נדרש גם אישורו של המכר על ידי ראש ההוצל"פ בכפר סבא (שאכן ניתן). לטענתם, אם יתקבל הערעור וייקבע כי המכר לא היה כדין, אך לא יעוכב הביצוע והזכויות בנכס יועברו לקונה, לא תהיה דרך חזרה, אף שזכויותיהם בנכס עדיפות. לעומת זאת, אם בסופו של דבר יימכר הנכס בסכום גבוה יותר מזה שאושר לקונה, הרי שלא רק החייבים יזכו, כי אם גם נושיהם. החייבים מוסיפים וטוענים, כי היה ויזכו בערעור, פיצוי כספי לא יהיה די בו, שכן לא ניתן יהיה לקבוע מהו הסכום שהחייבים יכלו להרוויח מפיתוחו המתוכנן של הנכס, שהינו נכס מסחרי.
4. מנגד, טוענים המשיבים כי דינה של הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות על הסף, כמו גם לגופה. לטענתם, הבר"ע כלל אינה מופנית נגד ההחלטה על אישור המכר (ההחלטה מיום 17.4.2005), כי אם נגד החלטה שניתנה לאחריה (ההחלטה מיום 29.6.2005), שבה נדחתה הבקשה לעיון מחדש. לטענתם, המועד החוקי לתקיפת אישור המכר לפני ערכאת הערעור חלף זה מכבר, ולפיכך מדובר בהחלטה סופית, ואין בקשת החייבים לעיון מחדש מיום 17.5.2005 יכולה לשמש "גשר מלאכותי" שמאפשר להעלות עתה טענות נגד החלטה סופית זו.
לגוף הבקשה טוענים המשיבים, כי החייבים לא הציעו כל הצעה המלווה בערובה הולמת, ולא התייצבו לאף אחת מההתמחרויות, וזאת על אף שפעולות רבות הקשורות במכירה היו בתיאום עימם. המשיבים מוסיפים כי טענות החייבים סתמיות, שהרי באף אחת מבקשות החייבים אל ראש ההוצל"פ לא הצהירו דבר בעניין פירעון החוב בפועל ולא מסרו פרטים מדויקים של הקונה הפוטנציאלי שאותו הזכירו.
כן טוענים המשיבים כי אף מאזן הנוחות מוביל לדחיית בקשת החייבים. לטענתם, עיכוב הביצוע יהווה "פגיעה ברורה ומיידית הן בבנק ובפקיד השומה והן בקונה" (סעיף 43 לתגובת המשיבים 1-3). לדבריהם, הקונה רכש את הנכס בתום לב, שילם את מרבית התמורה וביצע פעולות רבות הקשורות במכירה. הקונה עצמו (המשיב 4) הוסיף על דברים אלה וציין כי בעקבות זכייתו בהתמחרות ואישור המכר על ידי ראש ההוצל"פ, גייס כספים רבים והשקיע מזמנו ומכספו עם אנשי מקצוע בנוגע לנכס. הוא הוסיף כי יתרת הכסף שעליו לשלם עומדת לזכות הכונס בבנק לאומי לישראל, ואמורה לעבור לכשתירשם הערת אזהרה. לטענת המשיבים, כל אלה עומדים מול טענות לא מבוססות של החייבים בדבר נזקים שלא הבהירו את מהותם. כן מציינים המשיבים, כי ביכולתם לפצות את החייבים, אם ייגרם להם נזק ואם ייקבע כי הם זכאים לפיצוי.
דיון
5. שקלתי את טענות הצדדים ובאתי למסקנה כי אין להיענות לבקשת החייבים לעכב את ביצוע המכר לקונה.