רקע וטענות הצדדים
1. ביום 25/9/06 התקשרה המשיבה (להלן:
"השותפות") עם המבקשת (להלן:
"הקבלן") בחוזה לביצוע עבודות בנייה (להלן:
"החוזה"), שבגידרו הוסכם כדלקמן:
"יז. בוררות.
8. על אף האמור לעיל מוסכם בין הצדדים, כי בכל מחלוקת וסכסוך או
אי הבנה בקשר לחוזה זה והנובע ממנו יועבר הענין להכרעת בורר יחיד שימונה ע"י נשיא מרכז הקבלנים.
9.
סעיף זה מהווה הסכם בוררות בין הצדדים.
10. מוסכם בזה במפורש, כתנאי יסודי, שהחברה (השותפות - א"ג) תהא זכאית על אף האמור לעיל, להודיע לקבלן בכל עת על ביטול חובת הבוררות והקבלן יהא זכאי לדרוש את קיום הבוררות ו/או להתנגד לפניות החברה לביהמ"ש במקום לבוררות".
2. במסגרת הבקשה שלפני, עותר הקבלן למינוי בורר מכוח סעיף 8 לחוק הבוררות, תשכ"ח -1968 (להלן:
"חוק הבוררות") כשהוא נסמך על תניית הבוררות שבחוזה. על-פי הנטען בבקשה, טרם הגשתה, פנה הקבלן אל השותפות בדרישה לקיים בוררות, אולם השותפות סירבה לעשות כן, והודיעה על ביטול חובת הבוררות, בשרירות וללא כל נימוק ענייני (ראו: נספחים 2 - 3 לבקשה). לטענת הקבלן, הסכסוך שבגינו מבוקש למנות בורר קשור בעבודות הבנייה, ועיקרו אי-התאמת ציפיות הצדדים לפני ביצוע העבודה למצב שנוצר בשטח, והצורך בהתאמת החוזה תוך כדי העבודות לתנאים שנוצרו. לשיטת הקבלן, המדובר בסכסוך בנושא טכני הנדסי, ועל-כן הוא ראוי להתברר בהליך המהיר של בוררות, בפני גורם מקצועי. עוד טוען הקבלן, כי את לשונו הדו-משמעית של סעיף הבוררות יש לפרש על דרך הצמצום, שכן השותפות היא זו שניסחה את החוזה לטובתה, ומכיוון שביטול בוררות יותר רק במקרה קיצוני, כגון, שברור כי מוסד הבוררות אינו מתאים לבירור המחלוקת. לכאורה, לטענת הקבלן, הסיבה היחידה לביטול הבוררות על-ידי השותפות היא כוונתה למשוך את ההליך שנים רבות, כדי להתיש את הקבלן.
3. לגירסת השותפות, נפלה טעות טכנית בהדפסת החוזה, באופן שלאחר המילה "והקבלן" בסעיף הבוררות נשמטה המילה "לא", ונוסחו אמור היה להיות:
"והקבלן לא יהא זכאי לדרוש את קיום הבוררות ו/או להתנגד לפניות החברה לביהמ"ש במקום לבוררות". הטעות התבררה לשותפות רק לאחר שהקבלן הודיע על כוונתו לפנות להליך של בוררות. מכל מקום, טוענת השותפות,כי החוזה נערך על בסיס חוזה קבלן משנה של חברת פולדמיר בנין (1986) בע"מ, שהינה אחת מיחידי השותפות, ובו מופיע הנוסח התקין של סעיף הבוררות, כאמור לעיל, שעל-פיו הקבלן אינו זכאי לדרוש את קיום הבוררות לאחר שהשותפות הודיעה על ביטולה (ראו: נספח ח' לתגובה). לפיכך, מבקשת השותפות מבית המשפט להוסיף את המילה "לא" לסעיף הבוררות,על-ידי שימוש בסמכותו לפי סעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן:
"חוק החוזים"), וזאת כדי ליישב את אי ההתאמה בין הרישא לבין הסיפא של סעיף הבוררות. לחילופין, טוענת השותפות, כי על-פי סעיף 25(ב) לחוק החוזים, יש להעדיף פרשנות המקיימת את החוזה ונותנת לו תוקף ומשמעות על-פני פרשנות המאיינת ומבטלת את ההוראה החוזית. החוזה מקנה, איפוא, לשותפות זכות יסודית מפורשת לבטל את חובת הבוררות, והיא עומדת על זכותה זו. לטענת השותפות, במקרה של מחלוקת בדבר עצם תוקפו ותחולתו של סעיף הבוררות בחוזה, אין בית המשפט כופה על הצדדים לקיים בוררות. השותפות מוסיפה וטוענת ביחס לסעיף הבוררות כי כוונת הצדדים הייתה ליצור מנגנון הכרעה מהיר בסכסוך בעל אופי טכני-הנדסי בפני גורם מקצועי בתחום הבניה, כאשר הקבלן ממשיך בעבודתו בפרויקט ויש צורך דחוף להכריע בסכסוך, וזאת על-מנת לאפשר המשך עבודה באופן תקין. לפיכך, לא נקבע כי הבורר יהא כפוף לדין המהותי ואף לא נקבע כי הבורר יהא חייב לנמק את פסקו. השותפות סבורה, כי אופי הסכסוך במקרה דנן אינו כזה, ולכן הוא אינו מתאים לבוררות. סכסוך זה עניינו בנושאים משפטיים חוזיים כספיים, ואילו עבודתו של הקבלן בפרוייקט הופסקה זה מכבר. אשר-על-כן, לטענת השותפות, מן הראוי שהמחלוקות תתבררנה בהליך משפטי ולא בבוררות. עוד טוענת השותפות, כי הקבלן נמנע מלפרט את טענותיו לגבי דרישתו לקיום הבוררות ואת הנושאים שיופנו לבורר, לרבות ההיקף הכספי הכולל, וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה.
דיון והכרעה
4. לאחר שקראתי את כתבי הטענות על צרופותיהם, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
- סעיף 8(א) לחוק הבוררות קובע כי:
"נתגלע סכסוך בענין שהוסכם למסרו לבוררות ולא נתמנה בורר לפי ההסכם, רשאי בית המשפט, על פי בקשת בעל-דין, למנות את הבורר; בית המשפט רשאי לעשות כן בין שהבורר צריך היה להתמנות על ידי בעלי הדין או אחד מהם, ובין שצריך היה להתמנות על ידי הבוררים שנתמנו או ע"י צד שלישי. "
6. ככלל, הסכם בוררות יפורש כחוזה לכל דבר ועניין, בהתאם לכללי הפרשנות החוזיים, דהיינו, על-פי אומד-דעת הצדדים - הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנית שהצדדים ביקשו במשותף להגשים - הנלמד מן הלשון הנקוטה בהסכם ומן הנסיבות החיצוניות לו (ראו: ע"א 708/88
שלמה שפס ובניו בע"מ נ' בן יקר גת חברה להנדסה ובניין בע"מ, פ"ד מו(2) 743 (1992); סמדר אוטולנגי
בוררות דין ונוהל כרך א' 42 - 50 (מהדורה רביעית מיוחדת, תשס"ה)).
7. אכן, נראה כי נפלה טעות דפוס בסעיף הבוררות, שאחרת לא ניתן להסביר את הסתירה הפנימית שבו, אשר גם הקבלן מודע לה, אך עם זאת, מבקש להיבנות ממנה. כן מקובלת עלי טענת השותפות, כי טעות זו ניתנת לתיקון דרך הוראת סעיף 16 לחוק החוזים, לפיה
"נפלה בחוזה טעות סופר או טעות כיוצא בה, יתוקן החוזה לפי אומד דעת הצדדים ואין הטעות עילה לביטול החוזה." לגבי הוראה זו נאמר:
"סעיף 16 חל לא רק על טעויות כתיב, טעות בסיפרה, אות או סימן פיסוק, אלא גם על כל טעות ברישום הגורמת לכך שהכתב איננו משקף את הכוונה המשותפת של הצדדים. הסעיף יחול, איפוא, כאשר הצדדים טעו במובן הדברים שכתבו, היינו, כאשר הצדדים האמינו שניסוח מסויים (שנעשה על ידם ביודעין) מבטא את כוונתם המשותפת, אך הסתבר שאין הדבר כן." (דניאל פרידמן ונילי כהן
חוזים כרך ב 760 (תשנ"ג-1992); וכן השוו: ע"א 476/80
משה מאירוביץ נ' רינה מאירוביץ, פ"ד לה(3) 548 (1981)).
כך גם בפסק-דינו של כבוד השופט ד' לוין, נאמר:
"לא ממדיה של הטעות יקבעו, אם היא טעות סופר אם לאו, אלא המבחן העקרוני המהותי - האם מה שנתגבש לבסוף להיות המסמך שאמור לשקף את החוזה שנכרת בין הצדדים שונה מן החוזה האמיתי שנכרת, אם לאו. למראית עין מפתה לחשוב, כי "טעות סופר או טעות כיוצא בה" היא דווקא טעות קטנה, כגון טעות באות אחת או בפסיק שהושם שלא במקומו; אך למעשה אין כל מניעה, שגם מה שנראה על פניו כטעות גדולה יותר, כגון החלפת מסמך במסמך, יהיה בגדר זה. כל זאת מפני שהמבחן הקובע הוא המבחן המהותי, אשר צוין לעיל, ולא המבחן הכמותי." (ע"א 424/89
דרור פרקש נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ, פ"ד מד(4) 31, 39 (1990)).
8. במקרה שלפני, התרשמתי מלשון החוזה וממכלול הנסיבות, כי כוונת הצדדים הייתה להשאיר בידי השותפות את הברירה אם לקיים בוררות אם לאו, מבלי שתהיה חייבת לנמק את בחירתה. לא מתקבל על הדעת כי לצד תנאי זה, שהיווה תנאי יסודי להסכם הבוררות, ככתוב בחוזה עצמו, ניתנה לקבלן הזכות לדרוש את קיום הבוררות. ברור הוא, כי לא לכך התכוונו הצדדים, לדבר והיפוכו, ואין זו אלא טעות סופר שאירעה בניסוח החוזה הסופי. מן האמור יוצא, כי השותפות רשאית הייתה לחזור בה מהסכמתה לבוררות.
9. כאמור, הבסיס למינוי בורר הוא, כי נתגלע סכסוך בעניין
שהוסכם למסרו לבוררות, ובהיעדר הסכמה כזו - כבענייננו - לא יורה בית המשפט על מינוי בורר, הגם שייתכן כי הסכסוך מתאים להכרעה בבוררות.
10. הבקשה נדחית.
11. המבקשת תשלם את הוצאות הבקשה ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.
ניתנה היום, כ"ז בשבט, תשס"ח (3 בפברואר 2008), בהיעדר הצדדים.