1. לפני בקשה מטעם המבקש, התובע מספר 6 בהליך העיקרי (להלן -
"המבקש"), לתיקון כתב התביעה המתוקן, לאור חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אייל שנהב, מהנדס בנין ושמאי מקרקעין (להלן -
"המומחה מטעם בית המשפט"), אשר ניתנה ביום 14.6.2005.
התביעה, נשוא ההליך העיקרי, הינה תביעה כספית בגין ליקויי בניה ונזקים נוספים שנגרמו, כנטען, לתובעים, בעטיים עתרו לפיצויים כנגד המשיבים, הנתבעים בהליך העיקרי (להלן -
"המשיבים").
הבקשה
2. ב"כ המבקש, עו"ד יצחק לב, עתר לתיקון כתב התביעה לאור חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, במסגרתה העריך המומחה אומדן תיקון הליקויים בדירת המבקש בסך של 18,755 ש"ח, לא כולל מע"מ, נכון לחודש אפריל 2005. כמו כן, העריך המומחה שיעור ירידת ערכה של דירת המבקש בסך של 16,000 דולר ארה"ב, נכון ליום 13.12.2004, היינו, 69,760 ש"ח, לפי שער דולר יציג דאז (4.360 ש"ח). יש לציין כי בבקשה המיר המבקש הסכום דלעיל בהתאם לשער הדולר היציג במועד מתן חוות הדעת, חרף הוראת המומחה בעמוד 14 לחוות דעתו כי המועד הקובע לשומה הינו יום הביקור בנכס, ה-13.12.2004. לטענת ב"כ המבקש, בכתב התביעה המתוקן עתר המבקש לפיצויים בגין ליקויי בניה בשיעור של 20,400 ש"ח, לא כולל מע"מ, נכון ליום 16.8.1996, כך בהפנותו, בסעיף 2.2.6 לכתב התביעה המתוקן, לחוות דעת מומחה מטעמו, מהנדס הבנין ושמאי המקרקעין יצחק דורון, מיום 18.8.1996, אשר צורפה לכתב התביעה. העדר ציון סכום זה בטבלה, המרכזת הפיצויים הנטענים ביחס לכל אחד מהתובעים, כאמור בסעיף 22 לכתב התביעה המתוקן, נעשה מחמת שגגה, ואין בו כדי לגרוע מטענתו המפורשת של המבקש בכתב התביעה המתוקן, לפיצויים בגין ליקויי בניה כאמור.
אשר לירידת ערכה של דירת המבקש, העריך המומחה מטעם בית המשפט שיעורה בסך של 69,760 ש"ח, כאמור, בגין אי התאמה שעניינה מפלס הדירה. קרי, בעוד שעל-פי המפרט הטכני של הדירה, זו צריכה היתה להיות בקומה ב', בפועל, הדירה ממוקמת בקומה ד'. בהפנותו לסעיף 5.2(ב) לכתב התביעה המתוקן, טען ב"כ המבקש, כי המבקש עתר לפיצויים בגין אי התאמה שעניינה הימצא דירת המבקש בקומה השונה מזו שנקבעה בהסכם המכר, בשיעור של 50,000 ש"ח, נכון למועד הגשת התביעה, ביום 14.1.1999.
ב"כ המבקש הוסיף וטען כי בכתב הגנה מתוקן השיבו המשיבים לטענות המבקש כאמור בכתב התביעה המתוקן, כך בהתייחסם בסעיף 8.3 לכתב ההגנה לליקויי הבניה, בצרפם חוות דעת מומחה מטעמם מיום 23.5.1999, המהנדס אמנון אלון, אשר העריך אומדן הליקויים בדירת המבקש בסך של 750 ש"ח. אשר לירידת ערך דירת המבקש בגין מיקום הדירה במפלס שונה, המשיבים הכחישו בסעיף 8.8 לכתב ההגנה המתוקן הנטען בסעיף 5.2 לכתב התביעה המתוקן.
הבקשה נתמכת בתצהירו של המבקש.
תגובת המשיבים
3. ב"כ המשיבים, עו"ד רפי שפירא, מתנגד לבקשה. לדידו, ממועד הגשת כתב התביעה המקורי ועד ליום דנא חלפו כשבע וחצי שנים, במסגרתן המבקש לא פעל לתיקון כתב התביעה, חרף ידיעתו קיומם של ליקויי בניה נוספים, כאמור בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. לפיכך ובהתאם להלכה הפסוקה, יש לדחות הבקשה לתיקון כתב התביעה כאמור. יתרה מזאת, המבקש פעל בחוסר תום לב בבקשו מהמומחה מטעם בית המשפט לבקר בדירת המבקש וליתן חוות דעת בגין ליקויי בניה בדירתו, עת לא טען בכתב התביעה לליקויים כאמור. לפיכך יש להורות למבקש להשיב למשיבים מחצית שכר הטרחה ששולמה על ידם למומחה מטעם בית המשפט, בגין הכנת חוות דעת בעניינה של דירת המבקש. ולבסוף, יש לדחות הבקשה אף נוכח השלב בו מצויה התביעה, עת הוגשו בתיק תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים.
דיון
4. לאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים בבקשה ובתגובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן -
"תקנות סדר הדין האזרחי"), המסדירה סמכות בית המשפט להתיר לבעל דין לתקן כתב טענותיו, קובעת לאמור:
"92. רשות לתקן
בית המשפט או הרשם רשאי,
בכל עת,
להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים,
וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.
תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות." (ההדגשות אינן במקור).
הלכה פסוקה מקדמת דנא הינה כי בית המשפט, בהידרשו לבקשה לתיקון כתב טענות, יתיר כל תיקון, אשר יש בו צורך כדי שיהא בידי בית המשפט להכריע באותן שאלות "שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת". לשון אחר, המדובר בחובתו של בית המשפט לאפשר ואף ליזום תיקון כתב תביעה על מנת לברר מה הן באמת השאלות השנויות במחלוקת. כך גם תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת סמכותו הכללית של בית המשפט להורות, בכל עת, על תיקון כל פגם או טעות בהליך, לרבות כתבי טענות, כדי לברר מה הן השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. בר"ע 9/84
אגודת ארתור רובינשטיין למוסיקה נ' החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ, פ"ד לח(1) 566 (1984), קבע בית המשפט, בהתייחסו לסמכות בית המשפט להתיר תיקון כתב טענות, בעמוד 568 לפסק הדין, כהאי לישנא:
"כידוע, עיקר העיקרים הוא, שהפלוגתא האמיתית, הנטושה בין הצדדים, תעלה לדיון, כדי שניתן יהיה לקבוע לאשורן את זכויותיהם של בעלי הדין. ...
משנתמלא תנאי עיקרי זה, צריכה הגישה לבקשת התיקון להיות ליבראלית, כך הודגש חזור והדגש בהלכה עקבית ומושרשת היטב. ראה: המ' 32/52
ברנט נ' אבני,
פ"ד ו 442, עמוד 445; ע"א 400/70
ירקוני ואח' נ' פרידמן,
פ"ד כה(2) 175, עמודים 180-181 ועוד."
(ראו גם, ע"א 2508/93
מ' פלזן נ' יהלומי אוליראן שאול בוארון בע"מ, פ"ד נ(3) 655, עמוד 658 (1996); י' זוסמן
סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), עמודים 338-340).
יחד עם זאת, אף אם בית המשפט שוכנע כי התיקון דרוש כדי לברר את השאלות שהן באמת שנויות במחלוקת, רשאי בית המשפט שלא להיעתר לבקשה לתיקון כאמור, עת בין שיקוליו ניתן למנות התנהגות המבקש בחוסר תום לב, הגשת הבקשה באיחור ללא טעם סביר והיות התיקון מקפח בעל דין ומסב לו נזק, אשר אין בפיצוי כספי הולם כדי לתקנו (ראו, רע"א 1832/95
אשר קוגלר נ' תעשיות רוגוזין בישראל בע"מ, תק-על 95(2), 845 (1995); ע"א 721/84
ישעיהו משען נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1) 748, עמוד 755 (1987); ר"ע 773/86
שלמה לוי נ' רחל לוי, פ"ד מא(1) 365, עמוד 368 (1987);
זוסמן, שם, עמודים 340, 349-350, 353-355). לא למותר לציין, כי ב
ר"ע 9/84, שם, נקבע כי
"המקרים, בהם אין אפשרות לתקן את העוול בפיצוי כספי, הם נדירים ביותר."
ראוי להאיר בהקשר דנא כי תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי מורה כי בעל דין רשאי לתקן כתב טענותיו תוך חמישה עשר ימים מהיום שהומצאה לו חוות דעתו של המומחה,
בלי נטילת רשות מבית המשפט, אלא שזו אינה חלה בענייננו, הואיל והבקשה דנן הוגשה בחלוף כשנה ממועד מתן חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, דהיינו, בחלוף המועד הקבוע בתקנה 136 ומבלי שהוגשה בקשה להארכת המועד, כאמור בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי.
ומן הכלל אל הפרט
5. בענייננו, עתר המבקש לתיקון כתב התביעה לאור חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ביחס לשני רכיבים: האחד, שיעור הפיצויים בגין ליקויי הבניה; והשני, שיעור הפיצויים בגין ירידת ערך דירת המבקש.