החלטה בתיק בשא 217/06

1.      בפני "בקשה להארכת מועד להגשת ערעור" על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (דמ 11470/04; דמ 11471/04). יצוין כבר עתה, כי פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד, ולכן ההליך הנכון הוא בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

2.       העובדות הרלבנטיות להכרעה בבקשה הן:

2.1.   המשיבה הגישה תביעה בהליך של דיון מהיר, בה תבעה פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי מחלה ודמי הבראה.

2.2.   ביום 15.1.2006 קיים בית הדין דיון בתביעה. באותו מועד, בית הדין שמע את העדויות מטעם הצדדים וכןסיכומים בעל פה, ונתן את פסק הדין במעמד הצדדים. המבקשת היתה מיוצגת בדיון זה על ידי בא כוחה, אשר גם הגיש את הבקשה להארכת מועד.

2.3.   בפסק הדין נקבע בין היתר, כי עקב העובדה שמקום עבודתה של המשיבה - גן הילדים בבעלות המבקשת - חדל לפעול, קמה לתובעת הזכות לפיצויי פיטורים.

2.4.   ביום 15.2.2006 נעשה ניסיון להגיש "הודעת ערעור" על פסק הדין, אשר נסבה רק על פסיקת בית הדין קמא בעניין פיצויי פיטורים.  הערעור לא התקבל לרישום, לנוכח העובדה שעל פסק דין בדיון מהיר ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, וזאת בתוך 15 יום ממועד מתן פסק הדין, ככל שפסק הדין ניתן במעמד הצדדים.

3.       "בקשה להארכת מועד להגשת ערעור" הוגשה ביום 28.2.2006. נימוקי הבקשה הם:

3.1.   ב"כ המבקשת טעה וסבר כי המועד להגשת ערעור הוא 30 יום.

3.2.   סיכויי הערעור טובים.

3.3.   אין לשלול מהמבקשת את זכות הערעור עקב טעות בתום לב של בא כוחה.

4.       המשיבה התנגדה לבקשה, וטענה:

4.1.   יש לדחות את הבקשה על הסף, כי אין למבקשת זכות ערעור, ולא נתבקשה הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

4.2.   המבקשת לא קיימה את פסק הדין, ואף לא הגישה בקשה לעיכוב ביצוע.

4.3.   לא מתקיים טעם מיוחד להארכת מועד.

4.4.   סיכויי הערעור קלושים.

5.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור " מטעמים מיוחדים שיירשמו". לאחר עיון בפסק הדין נשוא הבקשה, ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות, מנימוקים שיפורטו להלן.

6.      אכן, כנטען על ידי המשיבה, ההליך אותו היה על המבקשת לנקוט היה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. אולם, אין בטעות זו כדי להביא לדחייה על הסף של הבקשה, ואבחן אם מתקיים טעם מיוחד להגשת בקשת רשות ערעור.

7.      האם טעותו של ב"כ המבקשת בעניין הליך הערעור הנכון והמועד להגשת הליך הערעור על פסק הדין, מהווה "טעם מיוחד"? אכן, בעבר, ההלכה היתה כי טעות של בעל דין או של בא כוחו אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. אולם, כפי שנפסק במספר פסקי דין של בית המשפט העליון

"כלל נוקשה זה עבר תהליך של שחיקה. לעתים, חסימת הערעור בשל טעות משרדית נתפסה כנוקשה יתר על המידה. בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון נקבע שאין מקום לאמץ כלל הקובע קטיגורית כי  טעות שבדין לעולם לא תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וכי יש לבחון את טיבה של הטעות, טעמיה, הגיונה ובעיקר את השלכתה על זכויות בעלי הדין האחרים. עם זאת, שלילת הכלל כי טעות שבדין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, אינה מובילה בהכרח לתוצאה כי כל טעות שבדין תוכר כטעם מיוחד שכזה. על מנת שהטעות תוכר כטעות אופרטיבית עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. כך אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה ..".