בפני ערעור על החלטת עו"ד שי אלמוג, נאמן על נכסי החייב יגאל דוגה (להלן: "הנאמן" ו"החייב", בהתאמה), שניתנה ביום 15.4.06, ולפיה נדחתה תביעת חוב שהוגשה על ידי המבקש, עקב האיחור בהגשתה.
להלן העובדות הצריכות לעניין:
1. ביום 23.2.04 ניתן כנגד החייב צו כינוס נכסים, בעקבות בקשה שהגיש נושה של החייב. ביום 18.10.04 הוכרז החייב כפושט רגל, ומונה לו נאמן.
2. ביום 22.5.05 הגיש המבקש תביעת חוב על סך 2,344,269 ש"ח, בגין יתרת חובה בחשבון הבנק של החייב, בגינה ניתן פס"ד חלוט (ת"א (שלום, ירושלים) 12486/02) ומכוח ערבויות שנתן החייב לטובת חשבון בנק של חברת "זכי דוגה ובניו בע"מ", בסך כולל (נומינלי) של 940,000 ש"ח.
ביום 31.10.05 דחה הנאמן את תביעת החוב, מבלי לדון בה לגופה, בנימוק כי התביעה הוגשה לאחר ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס, ומשכך דינה להידחות על הסף. עוד ציין הנאמן כי לתביעה לא צורפה בקשה להארכת מועד, כנדרש.
3. על החלטה זו הגיש המבקש, ביום 15.12.05, כתב ערעור (בש"א 4089/05), בו נטען כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות מתן הארכת מועד להגשת תביעת החוב, בין היתר בשל התנהגות חסרת תום לב של החייב והסתרת מצבת נושיו.
בהחלטת ביה"מ (כב' השופט י' שפירא) מיום 12.1.06 נקבע: "הצדדים יודיעו תוך 7 ימים אם הם מוכנים שתינתן החלטה על פי החומר שבתיק. אי מתן הודעה כאמור כמוה כהסכמה...".
ביום 17.1.06 ניתנה החלטה נוספת לפיה הוצע ע"י ביה"מ לנאמן לאפשר למבקש "להגיש בקשה לנאמן להארכת מועד, על מנת ליתן לו את יומו אצל הנאמן". ואכן, ביום 29.1.06 הודיע הנאמן כי הוא "מקבל את הצעת בית המשפט לאפשר למערער [המבקש דנן - ח'ב'] להגיש להכרעת הנאמן בקשה להארכת מועדים, לשם הגשת תביעת החוב מטעמו באיחור".
בעקבות הודעת הנאמן ניתנה, ביום 29.1.06, החלטת בית המשפט, לפיה: "הערעור מתקבל בזאת במובן זה שהמערער יגיש לנאמן בקשה להארכת מועדים להגשת תביעת החוב".
4. ביום 28.2.06 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב. הטענה העיקרית שהועלתה בבקשה הייתה כי אין לזקוף לחובתו ידיעה קונסטרוקטיבית בדבר ההליכים בעניינו של החייב, מאחר ואי הידיעה הסובייקטיבית שלו נבעה מחוסר תום לבו של החייב.
ביום 15.4.06 דחה הנאמן את הבקשה בהחלטה מנומקת, בה נטען כי על פי פקודת פשיטת הרגל על תביעת חוב להיות מוגשת תוך 6 חודשים מיום מתן צו הכינוס, ומגבלה זו אינה פרוצדוראלית גרידא אלא מהותית. משכך, אין לראות באי ידיעה סובייקטיבית משום טעם מיוחד להארכת מועד, בייחוד נוכח העובדה כי הנושה במקרה דנן הינו בנק, אשר לרשותו כלים רבים יותר מנושה פרטי לברר המצב לאשורו.
עוד נאמר, כי בשונה מהטעייה פוזיטיבית של החייב באשר למצבו, הרי שאי דיווח של החייב על רשימת נושיו, כשלעצמו, אינו מקים לנושה טעם מיוחד להגשת תביעת חוב באיחור, מה גם שבמקרה דנן ניתן צו הכינוס לבקשת נושה ולא לבקשת החייב - במסגרתה עליו לציין את רשימת נושיו.
על החלטה זו מוגשת הבקשה בפני:
5. המבקש מפנה לטענותיו בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב שהוגשה בבש"א 4098/06, ועותר כי בנסיבות דנן ראוי כי תביעת החוב תידון לגופה.
לטענתו, נודע לו לראשונה על מתן צו הכינוס ביום 20.1.05, בעקבות פניית הנאמן לבנק בדרישה להודיע על מצבם של חשבונות החייב. בעקבות פנייה זו, קיבל המבקש לידיו את צו הכינוס אך ביום 30.1.05.
משכך, ולאור העובדה כי למבקש לא נשלחה הודעה בדבר צו הכינוס, כנוהגו של הכונס הרשמי משמוגשת בקשה לפשיטת רגל, טוען המבקש כי אין לייחס לו ידיעה קונסטרוקטיבית בדבר מתן צו הכינוס, מה גם שככלל התנהגותו של החייב בפרשה הייתה חסרת תום לב. נסיבות אלו מקימות לו, לטענתו, "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת תביעת חוב. לצורך כך הוא מפנה לפש"ר 379/97, בש"א 1448/01
עמר נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2002(2) 14026.
עוד נטען, כי בקבלת תביעת החוב, אף אם באיחור, לא ייגרמו נזקים לשאר הנושים, שכן טרם כונסה אסיפת נושים וטרם גובשה מצבת חובות.
טענה נוספת שהעלה המבקש הינה, כי במקרה דנן עסקינן בחוב פסוק שאינו שנוי במחלוקת, ואף מטעם זה ראוי לדון בתביעת החוב לגופה. לענין זה הוא מפנה לפסה"ד בפש"ר 249/04, בש"א 8166/05 12486/05,
בנק דיסקונט לישראל נ' כונס הנכסים הרשמי ואח' (טרם פורסם, ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 26.12.05).
עוד צויין, כי בהתנהגותו של הנאמן, קרי - בהודעתו לבית המשפט במסגרת הבקשה הקודמת - כי יאפשר למערער להגיש בקשה להארכת מועד, כשהעובדות לאשורן היו פרושות לפניו, וממילא ידע כבר באותה עת כי בקשה להארכת מועד שתוגש תידחה, יש משום חוסר תום לב ופגיעה במעמדו של הנאמן כפקיד בית המשפט.
