החלטה בתיק בשא 187296/04

בפני מונחת התנגדות לביצוע שטר (להלן: " הבקשה").

טענות המבקש

המבקש היה בזמנים הרלוונטים לארועים בן זוגה של גב' יעל מניה (להלן: " גב' מניה"), שהיא זו שהתקשרה בפועל עם המשיבה כאשר המבקש נשא בתשלום בגין התקשרות זו באמצעות השיקים נשוא הבקשה.

לטענת גב' מניה, לקראת סוף שנת 2002 היא הגיעה אל המכללה המנוהלת על ידי המשיבה לצורך בדיקת אפשרות רישום וקבלה לקורס עיצוב אופנה. לטענתה, הוצגו לה מצגים והבטחות כמפורט בסעיף  11 לתצהירה. לנוכח מצגים אלה, היא החליטה להרשם לקורס וכתנאי לרישום העבירה 10 שיקים בסך של 1,550 ש"ח כל אחד, רובם לתאריכים מעותדים (התביעה היא לגבי 8 שיקים בלבד, לגירסת הנתבע שני הנותרים נפרעו).  אין מחלוקת כי השיקים ניתנו על ידי המבקש שנשא עבורה בעלות שכר הלימוד בקורס.

לטענתה, מיד לאחר תחילת הלימודים נכחה לדעת, כי לא היה כל בסיס למצגים ולהבטחות שנעשו כלפיה טרם הרישום. כך למשל משך ימי הלימודים היה קצר באופן משמעותי ממה שהובטח מראש, לא נמסר לה סילאבוס מסודר ומפורט, עזרי  הלימוד לקו בחסר ועוד.

לאור כל האמור לעיל, לאחר שלושה או ארבעה שיעורים בלבד, כחודש לימודים לערך מתוך 14 חודשי לימוד (משך הקורס) עזבה גב' מניה והפסיקה את לימודיה בקורס.

גב' מניה ביקשה ממר שמעון מנהל המשיבה לאפשר לה להפסיק את  לימודיה ולקבל בחזרה לידיה את יתרת שכר הלימוד וזאת נוכח הטענות שפורטו לעיל. נוכח סרובו שלחה גב' מניה  באמצעות עורכי דינה מכתב אל המשיבה ביום 16.2.03 ובו הודיעה על ביטול ההסכם עימם בעקבות הפרות יסודיות של עקרונות ההתקשרות עימה. לטענת המבקש, המשיבה נכשלה מלספק כל תמורה עבור השיקים שניתנו לה בגין שכר הלימוד בקורס ולפיכך, מדובר במצב של כשלון תמורה מלא. למען הזהירות בלבד, טענו המבקש וגב' מניה בבקשה, כי מדובר במצב של כשלון תמורה חלקי.

בסיכומים שהוגשו מטעם המבקש נטען, כי בנסיבות הענין ניתן לומר כאילו גב' מניה לא למדה אצל המשיבה כלל ולכן הטענה העיקרית היא לכשלון תמורה מלא. 

טענות המשיבה

המשיבה טוענת בסיכומיה שדין ההתנגדות לביצוע שטר להדחות. לחלופין ולמען הזהירות בלבד, ביקשה המשיבה כי במידה ותינתן למבקש רשות להתגונן, יותנה הדבר בהפקדה.

לטענת המשיבה תחם המבקש את עילות ההתנגדות שלו לשתי עילות בלבד. הראשונה כשלון תמורה מלא והשניה כשלון תמורה חלקי. המשיבה ביקשה לדחות על הסף את טענת כשלון התמורה החלקי מאחר ולטענתה המבקש לא ציין האם מדובר בכשלון תמורה חלקי קצוב או בלתי קצוב.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי מצב של כשלון תמורה מלא מתרחש כאשר מוכר הסחורה אינו מספק כלל את הסחורה שהבטיח ו/או כאשר המוכר מספק חלק מהסחורה או סחורה שאינה לפי המוסכם בין הצדדים והרוכש מודיע על ביטול החוזה בהתאם לסעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). לטענת המשיבה, היא פתחה את הקורס ולכן סיפקה את הסחורה. המבקש וגב' מניה לא ביטלו את ההסכם כדין מאחר ובעניינינו אין מדובר בהפרות יסודיות כהגדרתן בחוק ובפסיקה.

לשיטתה של המשיבה היא אוחזת כשורה בשיקים ולפיכך, יש לדחות את הטענה של כשלון תמורה. לפי עמדתה  היא והמבקש אינם צדדים קרובים.

דיון

הלכה היא כי נתבע שמבקש רשות להתגונן כנגד תביעה שהוגשה על ידי צד שלישי בשטר, די לו בכך שיפרט בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה אילו נתבע לדין על ידי הצד הסמוך שעימו התקשר.  בשלב הדיון בבקשה לרשות להתגונן, לא דנים בשאלה אם התובע אוחז בשטר כשורה או לא.  בשלב זה השאלה היא האם הנתבע הראה הגנה לכאורה בה הוא יכול להתגונן כלפי הנפרע (ר' ספרו של ד' בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שביעית (2004) עמ'  203, 204).

אשר על כן טענותיה של המשיבה לגבי השאלה האם המבקש והמשיבה הם צדדים קרובים או רחוקים אינה רלוונטית בשלב זה של הדיון בהתנגדות.

הלכה פסוקה היא שבית משפט אשר דן בבקשה למתן רשות להתגונן אינו מוסמך לקבוע אם עדות הנתבע עדות אמת היא או אינה אמת. השאלה העומדת בפני בית המשפט בשלב מוקדם זה האם יש בידי הנתבע הגנה אפשרית העשויה לסייע בידו לאחר שיוכיח את הגנתו בדרך רגילה.

בשלב זה בית המשפט בודק האם התצהיר מגלה הגנה לכאורה ותו לא.

הלכה היא כי טענת כשלון מלא של התמורה די בה כדי להעניק למבקש רשות להתגונן וזו היא הגנה טובה בין צדדים קרובים לשטר (ר' ספרו של ד' בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שביעית (2004) עמ'  198).