רקע
המבקשת עתרה לביטול פסק דין שניתן נגדה בתיק זה ביום 20.9.05.
1. במסגרת הבקשה ציינה כי יש לבטל את פסק הדין הן מחובת הצדק והן בהתאם לשיקול דעת בית המשפט.
לטענתה, המשיב הגיש את הבקשה לפסק דין בהעדר, וזאת בניגוד להסכמה מפורשת בין הצדדים לפיה המבקשת לא תגיש בקשת רשות להגן והמבקש לא יבקש פסק דין נגדה אלא כנגד הנתבע 2, מר יוסף משיח, וזאת עד להסכמה אחרת שבין הצדדים.
2. המשיב הגיב לבקשה וביקש לדחות אותה. המשיב מציין כי לא היתה כל הסכמה בין הצדדים לפיה לא יבקש פסק דין בהעדר בקשת רשות להגן. ההסכמה שהיתה היא לעיכוב פינוייה מהנכס - במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, אולם לא ניתנה הסכמה למתן ארכה להגשת בקשת רשות להגן.
3. ביום 8.5.06 התקיים דיון לפני והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.
יצויין שהצדדים ויתרו על חקירת המצהירים.
4. ב"כ המבקשת חזר על בקשתו ועל עתירתו לביטול פסק דין מחובת הצדק ומשיקול דעת בית המשפט.
טענתה של המבקשת כי היתה הסכמה ברורה ומפורשת בין באי כוח הצדדים עו"ד דיבון - קצובר מטעמה, ועו"ד שווימר מטעם המשיב, לפיה לא תוגש בקשת רשות להגן עד להסכמה אחרת ומטעם זה לא הוגשה בקשת רשות להגן על ידה.
לגבי סיכויי ההגנה - מפרטת המבקשת כי המדובר בתביעה שהוגשה בעקבות חוב משכנתא שלה ושל הנתבע, יוסף משיח. לטענתה, בהסכם ההלוואה מושכנה דירתם של המבקשת ושל מר משיח בלוד וכן דירה נוספת של המבקשת ביפו (לטענת המבקשת מדובר בהונאה מצד המשיב). לאור אי תשלום חוב המשכנתא נמכרה דירת לוד, אולם החוב לא סולק והמשיב פתח בהליכי הוצאה לפועל למימוש הדירה ביפו. טענת המבקשת כי אין לממש את הדירה ביפו מאחר ומדובר בהטעייה מטעם המשיב ולא היתה לה כוונה למשכן את הדירה ביפו.
לעומתה, סבר נציג המשיב שיש לדחות את הבקשה. לגישתו - לא היתה כל הסכמה בין הצדדים במסגרת תיק זה. ככל והיתה הסכמה, כך לעמדת המשיב, היה צורך להעלותה עלי כתב. עוד מציין כי הוגשה תביעה על ידי המבקשת כנגד המשיב והיא מתבררת בבית המשפט המחוזי, וטענותיה זהות לטענות בתיק זה.
דיון
5. כאשר מוגשת לבית המשפט בקשה לביטול פסק דין שניתנה בהעדר הגנה, יש לבחון אותה על פי שתי מערכות נפרדות של שיקולים:
האחת - מערכת שיקולי הצדק, והשניה - שיקול דעתו של בית המשפט.
בכל הנוגע למערכת שיקולי הצדק, הרי שמשהצביע המבקש על פגם בהליך, אשר בעטיו חייב היה בית המשפט להמנע ממתן פסק הדין, יבוטל פסק הדין מחובת הצדק. עצם הפגם בהליך משמש, במקרה זה, עילה לביטול של פסק הדין, כך שבית המשפט אינו רשאי לשקול אם פסק הדין היה נכון לגופו של עניין, אם לאו. (ראה: י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, 199), עמ' 736).
ולעניין ביטול מחובת הצדק, ראה גם: רע"א 7034/00,
צדקה נ' וייל ואח', (לא פורסם) שם ציטט כבוד הרשם עודד שחם מפי כבוד השופט ד"ר שלמה לוין:
"... מכאן שאם לא ניתנה לבעל דין הזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק דין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סוביקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק..."
(שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית (ירושלים, התשנ"ט), בעמ' 203- 204).
במקרה דנן, משתיתה המבקשת בקשתה בעיקרה על מערכת שיקולי הצדק. לטענתה, משהוסכם בין הצדדים כי לא תוגש בקשת רשות להגן, לא היה מקום לבצע מחטף ולעתור למתן פסק דין בהעדר.
הכרעה
6. בתמיכה לטענה כי בין הצדדים הוסכם כי המבקשת לא תגיש בקשת רשות להגן עד להסכמה אחרת, צרפה המבקשת את תצהירה של עו"ד צפית דיבון - קצובר המציינת כי היתה בינה לבין עו"ד שווימר, ב"כ המשיב, הסכמה לפיה לא תוגש בקשת רשות להגן, והמשיב לא יבקש פסק דין נגד המבקשת אלא נגד הנתבע הנוסף בתיק, וזאת עד להסכמה אחרת. עוד מציינת עו"ד דיבון - קצובר בתצהירה, כי המשיב אף לא טרח ליידע אותה כי ביקש וקיבל פסק דין בהעדר הגנה, ופסק הדין אף לא התקבל אצלה.
המשיב לא הביא את עדותו של עו"ד שווימר לסתור את הטענה כי הושגה הסכמה בין הצדדים, אלא צירף תצהירו של מר מוטי שטינדל, מתמחה ממשרד ב"כ המשיב, המציין ששוחח טלפונית עם עו"ד שווימר (שעזב בינתיים את משרד ב"כ המשיב) ושאל אותו האם הוסכם בין הצדדים כפי שנטען על ידי המבקשת. וכך מציין מר שטינדל בסעיף 7 לתצהירו: "עו"ד שוימר השיב כי מעולם לא ניתנה הבטחה שכזו על ידו, מלבד העובדה לפיה משרדינו לא יפעל לעת עתה בתיק המימוש אשר מספרו ... שפתוח כנגד החייבת כנגד תשלום חודשי של 700 ש"ח".