1. לפניי בקשה לסילוק תביעה על הסף בשל התיישנות.
2. התביעה הוגשה ביום 3.10.2006 ועניינה ליקויי בניה בבית מגוריהם של המשיבים בניצנים.
3. המשיבים רכשו את הדירה מהמבקשת, על-פי חוזה מיום 6.11.1997, וקיבלו את החזקה בה ביום 6.10.1998. לטענתם, נתקלו בליקויי בניה קשים וחמורים בביתם, אשר הלכו והחריפו עם הזמן.
4. המשיבים עותרים לפיצוי כספי בסך של 200,787 ש"ח, בגין הנזקים שנגרמו למבנה, כמפורט בחוות הדעת ההנדסית שצורפה לכתב התביעה, וכן בגין ירידת ערך ועוגמת נפש. תביעתם מושתתת על עילה של הפרת חוזה המכר, על עילה לפי חוק המכר (דירות) ועל עוולות נזיקיות של רשלנות והפרת חובה חקוקה.
טענות הצדדים
5. המבקשת טוענת, כי הליקויים אשר פורטו בכתב התביעה ובחוות הדעת, הינם כולם ליקויים אשר התגלו, או ניתנים היו לגילוי, עוד במועד מסירת החזקה בדירה למשיבים, או, לכל הפחות, במהלך שנת הבדק שבתוכה היה גם חורף שלם, ובכל מקרה, מעל ל-7 שנים טרם הגשת התביעה.
6. לטענת המשיבים, נולדה עילת התביעה בחורף של שנת 1999, וכי במועד קבלת החזקה בדירה לא ידעו לא יכלו לדעת אודות ליקויי הבניה בדירה, הואיל וטרם התגבש הנזק. לחלופין, נטען, כי על-פי סעיף 4(א)(2) לחוק המכר (דירות), מיום קבלת החזקה בדירה ועד לסיום תקופת שנת הבדק, לא החל מירוץ ההתיישנות וכי על-פי סעיף 4(א)(3) לחוק הנ"ל, אי ההתאמה התגלתה בתוך תקופת האחריות שתחילתה 3 שנים מתוך תקופת הבדק, ואשר מקורה, בין היתר, בעבודה ובחומרים של המבקשת.
דיון
7. סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, קובע, כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה היא, בשאינו מקרקעין - שבע שנים. בסעיף 6 נקבע, כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה.
8. יחד עם זאת, לכלל האמור בסעיף 6 לחוק ישנם מספר חריגים, המנויים בסעיפים 7-9 שבו, אשר בהתקיים אחד מהם לא מונים את תחילת תקופת ההתיישנות מיום יצירת העילה, אלא ממועד מאוחר יותר.
9. החריג עליו מצביעים המשיבים, הוא זה הקבוע בסעיף 8 לחוק, לפיו אם
"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה."
10. בכל הנוגע לליקויים "חד-פעמיים", שניתן לגלותם על-פני השטח במועד מסירת החזקה בדירה על-ידי עריכת בדיקה סבירה, הרי שלכאורה, אין מקום להחיל לגביהם את סעיף 8 לחוק.
11. לעומת זאת, לגבי נזקים מתמשכים, אשר במועד קבלת החזקה בדירה לא באו לידי ביטוי כלל או טרם הגיעו להיקפם הממשי, כי אז יחל מרוץ ההתיישנות (בעילה של הפרת חוזה) רק כאשר הנזקים הממשיים התגלו, בהיותם מרכיב מרכזי בעילת התובענה.
12. בענייננו, נמסרה למשיבים החזקה בדירה בחודש אוקטובר שנת 1998, ומכאן, שחלפו למעלה מ-7 שנים ממועד זה ועד ליום הגשת התביעה (אוקטובר 2006).
13. נראה לי, כי מרבית הליקויים עליהם מצביעים המשיבים, פרט לליקויי סדקים ורטיבות, היו גלויים, או שהיו ניתנים לגילוי, בשקידה סבירה, במועד מסירת החזקה לידיהם. לדידי, על ליקויים אלה חלה התיישנות ולא ניתן לתבוע בגינם. בפרט לא נהיר, מדוע התמהמהו המשיבים בהגשת תביעתם, שעה שהיתה מצויה בידם חוות דעת הנדסית עוד בשנת 2000. (במאמר מוסגר יצוין, כי המשיבים הגישו חוות דעת נוספת, עדכנית, כביכול, משנת 2006. לשיטת המבקשת, שתי חוות הדעת אינן תואמות זו לזו בסכומיהן ובפרטי הליקויים הנטענים בהן).
14.טוענים המשיבים בכתב התביעה, כי פנו אל המבקשת מספר רב של פעמים וקבלו בפניה על הליקויים ועל חומרת הנזקים אשר נגרמים לדירה, ואולם המבקשת, באמצעות נציגיה, ביצעה שיפורים חיצוניים וקלים בלבד ולא תיקנה באופן מקצועי את הליקויים והנזקים. טענה מסוג זה יכולה להאריך תקופת התיישנות, הואיל ובביצוע התיקונים ניתן לראות "
מעשה שיש בו ביצוע מקצת הזכות" ושדינו כהודאה, לעניין ס' 9 לחוק ההתיישנות, דא עקא, שלא הובאו בפניי כל ראיות באשר למועדים בו הודע למבקשת אודות הליקויים, סוגי התיקונים שבוצעו ומועדם. פירושו, שסעיפים 1, 2.3, 2.4, 3, 4,5,6,78,9,10,11,12,נמחקים.
15. שונה הדבר לגבי ליקויים דינמיים ומתמשכים, כדוגמת ליקויי רטיבות וסדקים, אשר בדרך כלל מתגבשים לכדי נזק סופי לאחר תקופת זמן ממושכת, ולכן עשויים להימצא בתוך תקופת ההתיישנות.
התוצאה
16.יוגש כתב תביעה מתוקן, לגבי הליקויים והנזקים המפורטים בסעיף 15, וזאת תוך 30 יום מיום ההמצאה.