החלטה בתיק בשא 17752/05

1.         בפניי בקשה שהוגשה על ידי מר אדהם עדוי (להלן: "המבקש") למתן צו מניעה כנגד בנק דיסקונט בע"מ (להלן: "המשיב") שימנע מהמשיב למכור רכב מ.ר. 3365315 (להלן: "הרכב") במסגרת תיק הוצל"פ מס' 8-05-26353-02 וכן יורה על החזרתו למבקש עד לאחר בירור התביעה.

            בתאריך 16/10/05 עם קבלת הבקשה ניתן על ידי צו ארעי המורה על עיכוב הליכי מכירת הרכב עד לדיון בבקשה.

2.         בדיון שהתקיים בתאריך 13/11/05 התייצב מר סלמאן נזאל, מנהל חברת נווה הוורדים מסחר והובלות בע"מ (להלן: "המשיבה") ומי שמכרה הרכב למבקש.

            מנהל המשיבה, מר סלמאן נזאל, טען בפניי כי המשיב ביטל את השעבוד שרבץ על הרכב טרם מכירתו למבקש, אם כי אין ברשותו אישור בכתב על כך. עוד ציין מנהל המשיבה, כי הכספים והשיקים הדחויים שנמסרו למשיבה על ידי המבקש אינם עוד ברשותה של המשיבה וסוחרו על ידה לצדדים שלישיים.

3.         מאחר ונוכחתי לראות כי הרכב שועבד על ידי המבקש לבנק לאומי תמורת קבלת אשראי, הוריתי בהחלטתי מיום 20/11/05 למבקש להמציא העתק הבקשה וההחלטה לבנק לאומי ואפשרתי לבנק ליתן תגובתו לבקשה ככל שימצא לנכון. משלא הוגשה תגובה כלשהי על ידי בנק לאומי תוך המועד שנקצב ו/או בכלל, ניתנת בזאת החלטתי.

4.         המבקש טוען כי רכש את הרכב בתאריך 22/6/05 מהמשיבה על פי הסכם בכתב ושילם תמורתו את הסך של 150,000 ש"ח. לטענת המבקש, נרשם השעבוד של הנכס במשרדי רשם החברות בלבד ולא במשרד הרישוי ו/או במשרד רשם המשכונות ועל כן התאפשרה העברת הבעלות ברכב על שמו של המבקש. המבקש טוען כי העסקה בוצעה בתום לב ובתמורה וזאת לאחר שמנהל המשיבה אישר שהשעבוד שרבץ על הרכב בוטל.

            המבקש טוען, איפוא, כי רכש את הרכב בתנאי תקנת השוק ועל כן יש להעתר לבקשת המבקש. לטענתו, יש הכרח במתן הסעד לצורך שמירת המצב הקיים, שאם לא כן, היה ויזכה המבקש בתביעתו לא ניתן יהיה לממש את זכותו. עוד טוען המבקש, כי זכותו עדיפה על זכות הבנק, ובכל מקרה, נזקיו עולים על נזקי המשיב ואף מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

5.         המשיב מתנגדת לבקשה. לגרסתו, נרשם לטובתה שעבוד על הרכב במשרד רשם החברות ביום 4/5/05 אשר תקף עד היום ועל כן זכותו עדיפה. עוד טוען המשיב, כי המבקש לא ביסס בבקשתו סיכויי תביעה טובים ולא הראה בבקשה כי במידה ולא יינתן הסעד המבוקש ייגרם למבקש נזק אשר אינו ניתן לתקנו בכסף.

6.         מתצהירי בעלי הדין ונספחיהם עולה כי המשיבה שעבדה את הרכב לטובת המשיב בהתאם לאגרת חוב בתאריך 4/4/05. השעבוד נרשם במשרד רשם החברות ביום 4/5/05 ועודנו תקף כמפורט בתעודת רישום שעבוד שהוגשה על ידי המשיב.

7.         בעקבות אי עמידת המשיבה בהתחייבויותיה כלפי המשיב, נפתחו הליכי מימוש השעבוד בהתאם להחלטתו של כב' ראש ההוצאה לפועל מיום 25/7/05.

8.         מבקשתו של המבקש עולה כי חברת מ. הובלות טורעאן (2003) בע"מ רכשה את הרכב מהמשיבה בתאריך 22/6/05 בהסכם וזאת בתמורה לסך של 150,000 ש"ח מתוכם שולם למשיבה סך של כ-70,000 ש"ח והיתר בשיקים מעותדים.

9.         הגם שלא הובא כל הסבר בבקשת המבקש לעובדה שבהסכם צויין כי רוכשת הרכב הינה חברת מ. הובלות טורעאן (2003) בע"מ ולא המבקש, מוכנה אני לצאת מהנחה לצורך הליך זמני זה כי הרכב אכן נמכר למבקש.

10.        גם בהנחה שאכן הרכב נמכר למבקש, הרי מהסכם המכר עולה כי המכירה בוצעה ביום 22/6/05 ועל כן ולכאורה כפופות זכויות המבקש ברכב לזכויות המשיב על פי אגרת החוב לעניין זה ראה ד"ר יחיאל בהט, "חברות", מהדורה חמישית, עדכון 4, עמ' 506:

"השעבוד והמשכון מתאפיינים בשתי תכונות עיקריות הנובעות - וגם המאפיינות - מהיותם זכות קניינית ולא חוזית בלבד. התכונה האחת היא תכונת העדיפות שלהם, זאת משתקפת, למשל, בכך שהנושה בעל המשכון יוכל לעקוב אחר הנכס הממושכן, ואם יצליח לאתרו, יוכל להוציאו מידי המחזיק בו, גם אם הנכס עבר הרבה ידיים".

11.        זאת ועוד, בשלב זה ספק אם עלה בידי המבקש לבסס טענתו לפיה רכש את הרכב בתנאי תקנת השוק ובדרישות הוראת סעיף 34 לחוק המכר.

            מבקשת המבקש עולה כי הרכב נרכש מהמשיבה אשר עיסוקה במתן שירותי הובלות ולא במכירת כלי רכב. זאת ועוד, הגם שעולה מהסכם רכישת הרכב כי קיימת אפשרות בדבר קיומם של שעבודים ועיקולים על הרכב, לא פעל המבקש לבירור העניין במשרדי רשם החברות ואף לא פנה למשיב, אלא הסתפק באמירת המשיבה כי פקיד בשם אורי אישר הסרת השעבוד והסתפק בתניה המופיעה בהסכם רכישת הרכב ואשר בה צויין:

"ואם יש שעבודים ועיקולים ממיסים דו"חות ובנקים, המוכר מתחייב לשחרר את העיקולים".

            בנסיבות אלה ובשלב מקדמי זה של הדיון, סבורה אני כי לא עלה בידי המבקש לבסס טענתו כי רכש את הרכב על פי תקנת השוק הקבועה בסעיף 34 לחוק המכר ו/או שזכותו גוברת על זכותו של הבנק אשר לטובתו נרשם שעבוד במשרדי רשם החברות.

12.        לא ראיתי לקבל טענתו של המבקש לפיה מאחר והשעבוד לא נרשם ברשם המשכונות ולפיכך זכותו של המבקש גוברת. ביהמ"ש העליון בע"א 790/85 רשות שדות התעופה בישראל נ' ד"ר י. גרוס, פ"ד מד(3), 185, קבע כי דרישת רישום ברשם המשכונות חלה כאמור בהוראת סעיף 4(3) לחוק המשכונות רק בהעדר הוראה אחרת ומשהמדובר בחברה מחייב הרישום ברשם החברות: