החלטה בתיק בשא 175188/07

ההליכים המשפטיים והעובדות הרלבנטיות :

1.                  בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 13.3.06 בו חויב המבקש לפנות את הנכס המצוי ברח' המלאכה 1-3 באזור ולשלם למשיבה סך של 4,587 ש"ח והוצאות משפט.

2.                  מדובר בתובענה לפינוי דייר מוגן שהוגשה עוד ביום 18.11.03. ביום 25.4.04 נתבקש פסק דין בהיעדר הגנה לאחר שהוצג אישור מסירה מיום 13.1.04 שנחתם במקום הימצא הנכס ע"י מי שנחזה להיות אחיו של המבקש. בהחלטה מיום 16.5.04 נתבקש ב"כ המשיבה להבהיר פשר המסירה ורק בשלב מאוחר יותר הוגש אישור מסירה נוסף מיום 6.7.05 החתום לכאורה ע"י המבקש ושבעקבותיו נחתמה הפסיקתא.

3.                  המבקש עתר ביום 17.11.05 להארכת מועד להגשת כתב הגנה (בש"א 182062/05) ורק ביום 20.2.06 הורה בית המשפט על תגובת המשיבה בתוך 3 ימים. בבקשה זו לא ניתנה כל החלטה.

4.                  המבקש טען בבקשתו לביטול פסק הדין כי כתב התביעה לא נמסר לו מעולם ונודע לו על ההליך בדרך מקרה. המבקש טען כי בשל מצבו הבריאותי והכלכלי הקשה ובשל העובדה שהיה נתון בהליכי גמילה מסמים ואף שהה במאסר נבצר ממנו להגיש כתב הגנה.

לגופו של ענין, הודה המבקש כי לא שילם את דמי השכירות החודשיים שעמדו בתקופה הרלבנטית על 176 ש"ח, אולם טען כי המשיבה לא מסרה לו הודעות על הפיגור בתשלום ואף לא התראה על הכוונה לשלול את זכויותיו כדייר מוגן.

ב"כ המבקש הפנה לכך שבחלוף שנתיים מהגשת התובענה טרם ניתן פסק דין והמבקש הגיש בקשה להארכת מועד וזו הומצאה לב"כ המשיבה שהתעלם ממנה.

5.                  המשיבה לא הגישה תגובה לבקשה וביום 10.4.08 התקיים בפני דיון בו נחקר המבקש. ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם וביקשו שהות לשקול הסדר דיוני שהוצע ומשלא הצליחו להגיע לעמק השווה, ניתנת החלטתי זו.

דיון :

            הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין 

6.                  ראשית, לטענת המשיבה בנוגע לאיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק דין. כידוע, עפ"י תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן : "התקנות"), ניתן להגיש בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, בתוך 30 יום מיום שהומצאה ההחלטה, אלא אם אושרה הארכת מועד בהסתמך על טעם מיוחד לפי תקנה 528. קבלת האזהרה מההוצאה לפועל כמוה כהמצאת פסק הדין (ראה סעיף 7(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967).

במקרה דנן, טען ב"כ המשיבה כי האזהרה הומצאה למבקש ביום 13.6.07 ואישור המסירה הוגש כראיה בתיק וסומן מ/5. המבקש התכחש בחקירתו לחתימה על אישור המסירה ובנסיבות אלו התקבל המסמך בכפוף לבחינת נפקותו הראייתית. ב"כ המשיבה טען שהיה על המבקש, שהתכחש לקבלת האזהרה, לעתור לחקירתו של השליח ומשלא עשה כן חזקה על האזהרה שנמסרה במועד המצוין באישור. לטעמי אין לקבל טענה זו מאחר והמשיבה לא מצאה לנכון להגיש תגובה ולצרף לה את אישור מסירת האזהרה ואת תצהיר השליח ולטעון על בסיס זה כי הבקשה הוגשה באיחור. טענת האיחור הועלתה במסגרת הדיון (כפי שניתן להעלות) אולם המבקש לא יכול היה לצפות שטענה זו תועלה על בסיס מועד מסירת האזהרה בהוצל"פ. משכך, לא ניתנה לו הזדמנות להתכחש לחתימה על אישור המסירה ובהיעדר תצהיר המוסר ממילא לא הוטלה עליו החובה הקבועה בתקנה 522(ב) לתקנות לעתור מראש לחקירת השליח.

ניתן היה לבסס ממצא ראייתי על מ/5 בהסתמך על הוראת סעיף 57ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 הקובע כי ניתן לראות המצאה כמבוצעת כשדבר הדואר נשלח ע"י הדואר והמען מצוין כשורה ודמי הדואר שולמו כנדרש. מדובר בחזקה הניתנת לסתירה. אמנם מהשוואת החתימה על אישור מסירת האזהרה לבין חתימת המבקש על התצהיר ועל אישור מסירת כתב התביעה (שהודה בה כפי שיפורט בהמשך) עולה כי קיים דמיון בין החתימות, אולם המבקש העיד כי הוא גר לבד בנכס המצוי בלב איזור תעשיה וקיימת בעיה מבחינת קבלת הדואר.

קיים בליבי ספק בענין זה, ובנסיבות הענין ונוכח חשיבות הדבר ובלוקחי בחשבון את זכות הפנייה לערכאות, סבורני כי יש לזקוף את הספק לטובת המבקש ולא כנגדו. משלא הוצגה בפני כל אסמכתא אחרת לכך שהמבקש קבל את פסק הדין ולפחות היה מודע לכך שניתן כנגדו בתקופה קודמת לנטען על ידו, הרי שאין לקבוע שהבקשה הוגשה באיחור.

            הבקשה לביטול פסק דין 

7.                  ועתה לבקשה לביטול פסק דין. ניתן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד בשתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו נתן בית המשפט פסק דין בהיעדר הגנה כשהתובענה לא הומצאה כדין לידי המבקש, קמה לו עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה ובית המשפט אינו שוקל אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין (ראה לעניין זה אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007) עמ' 354; ובר"ע (ת"א ) 2411/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מיכאלי, תק-מח 2003(2) 14605, 14606).

לעומת זאת, מקום שבית המשפט מתבקש לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כשהמבקש זומן לדין ולא נפל פגם בהמצאה, דבר הביטול נתון לשיקול-דעתו של בית המשפט. בבואו להפעיל את שיקול-דעתו, יבדוק בית המשפט האם יש בפי המבקש טעם להצדקת אי הגשת כתב ההגנה, והאם הביטול עשוי להצמיח לו תועלת, היינו האם יש בפי המבקש עילה הגנה בפני התובענה (ראה ע"א 5000/92 בן-ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830, 835-836).

            ביטול מחובת הצדק 

8.                  המבקש טען בבקשתו כי כתב התביעה לא הומצא לו. משהוצג בפניו אישור מסירת כתב התביעה מיום 13.1.04 (שנכתב עליו כי הומצא למי שטוען שהוא אחיו של המבקש), אישר המבקש את חתימתו על האישור שהוגש וסומן מ/4 (ראה עמ' 4, ש: 15). על כן, כתב התביעה הומצא כדין. 

9.                  ב"כ המבקש טען כי נוכח העובדה שבטרם נחתם פסק הדין הוגשה בתיק בקשה להארכת מועד (בש"א 182062/05) ועד למתן פסק דין לא ניתנה כל החלטה בבקשה זו, מדובר בפסק דין שניתן כתוצאה מתקלה שבעטייה לא הופנה בית המשפט שחתם על הפסיקתא לקיומה של בקשה תלויה ועומדת להארכת מועד. על כן נטען, כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

10.              לאחר ששקלתי בדבר, סבורני שיש לדחות הטענה, שכן משהודה המבקש כי חתם על אישור מסירת כתב התביעה לידיו ביום 13.1.04 הרי שהבקשה להארכת מועד שהוגשה ביום 17.11.05 הוגשה בחלוף המועד ולאחר שבית המשפט דן בבקשה הראשונה למתן פסק דין ודרש הבהרות מב"כ המשיבה.