החלטה בתיק בשא 17383/05

בפניי בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום הנפשי לגבי התובע מס' 1, יליד 1994, שנפצע קשה בתאונת דרכים שאונתה לו ביום 10.5.02, ולגבי אביו התובע מס' 3 שאין חולק שלא היה מעורב בתאונה זו.

לדעת ב"כ הנתבעת אין למנות מומחה רפואי ביחס לתובע מס' 1 וזאת נוכח היותו קטין שהשינויים בחייו גדולים ללא קשר לתאונה, וכן יש לקבל תחילה לגביו את תיק הטיפולים האותנטי.

לגבי התובע מס' 3 טען ב"כ הנתבעת שאין בפנינו ראיות שיש בהן כדי להצביע על קיום התנאים הנדרשים בהלכת אלסוחה ((רע"א 444/87 אלסוחה ו"הפול" נ' דהאן, פ"ד מ"ד(3), 397)) לגבי קרובו של מי שנפגע בתאונת דרכים.

לאחר שעיינתי בטיעוניהם של הצדדים ובמסמכים הרלוונטיים, אני סבור שיש למנות מומחים רפואיים בתחום הנפשי הן לגבי התובע מס' 1 והן לגבי התובע מס' 3.

התובע מס' 1 נותר עקב התאונה משותק בארבע הגפיים,  מבחינה מוטורית נשאר מרותק לכסא גלגלים ואיננו עצמאי ברוב הפעולות היומיומיות. עיקר בעייתו בהנשמה קבועה 24 שעות ביממה. התובע מס' 1 נזקק להשגחה צמודה כל שעות היממה. נכותו הצמיתה בשיעור 100% (חוות הדעת של פרופ' זוהר ברזילי ושל המומחית השיקומית ד"ר א. פרבר).

כעולה מחוות דעתה של ד"ר א. פרבר מקבל התובע מס' 1 טיפול נפשי תמיכתי, כך גם עולה מן האמור במסמך של ד"ר רן קרמר (היחידה להמשך טיפול חיפה) מיום 11.12.05, והפסיכולוג המטפל אליעזר פלד מיום 29.11.05. גם במכתב שחרור מביה"ח אלין מיום 18.6.03 צויין שהתובע מס' 1 זקוק להמשך תמיכה וליווי בהתמודדויות הקשות והומלץ על מעקב פסיכולוגי פעמיים בשבוע ופסיכיאטרי אחת לחודש לפי הצורך.

פסיכולוג מח' השיקום של ביה"ח אלין המליץ במסמך מיום 16.6.03 על חיוניות המשך הטיפול הנפשי של התובע מס' 1.

על יסוד כל האמור לעיל מסקנתי היא שיש למנות מומחה רפואי בתחום הנפשי לגבי התובע מס' 1 וכך אני מחליט. זהות המומחה תיקבע בהמשך.

לגבי התובע מס' 3: בתאונה הנדונה נהרגה בתם של התובעת מס' 2 והתובע מס' 3, ונפצע קשה הבן (התובע מס' 1). בן אחר (התובע מס' 4) נפגע פגיעות קלות, ובנוסף נפצעה רעייתו של התובע מס' 3, דהיינו, התובעת מס' 2.

כעולה ממכתבו של ד"ר איתן גור, מנהל היחידה לאשפוז מבוגרים בחטיבה הפסיכיאטרית של ביה"ח הדסה מיום 29.12.02 היה התובע מס' 3 צמוד באותה תקופה למיטת התובע מס' 1, לא ביקר בבית מיום התאונה, וסבל ממתח ותחושת אי-וודאות לגבי עתידו של התובע מס' 1. צויין בין היתר שהתובע מס' 1 מתאר מצב רוח ירוד, מתקשה לישון בלילות ומתלונן על קושי בריכוז. הומלץ באותו מכתב על טיפול פסיכולוגי פרטני וכן תמיכתי, קבוצתי, זוגי וכן תרופתי.

במסמך ביה"ח אלין מיום 24.10.02 שנעשה ע"י עובדת סוציאלית וכן פסיכולוג צויין שלתובע מס' 3 קשיים נפשיים על רקע אבדן בתו, ועל רקע האובדנים התפקודיים האלמנטריים של התובע מס' 1. קשיים אלה מתבטאים בלחץ, מתח ומצב רוח ירוד. לפיכך הופנה התובע מס' 3, כאמור כבר לעיל, למרפאה הפסיכיאטרית של ביה"ח הדסה.

מסמך נוסף משנת 2002 הוא של עובדת סוציאלית במסגרת המרפאה הפסיכיאטרית של ביה"ח הדסה שציינה כי התובע מס' 3 טופל במסגרת המרפאה הנ"ל במשך כמחצית השנה, ולהערכתה התפתחה אצל התובע מס' 3 תגובה דכאונית המתאימה למצבו.

מסמך נוסף הוא של ד"ר אלון רשף, מנהל המרפאה לבריאות הנפש בעפולה מיום 29.3.06 המציין כי התובע מס' 3 הופנה לטיפול קבוצתי ופרטני לצורך עיבוד האובדן, אורינטציה קיומית, ומרכיב תמיכתי, זאת לאחר שאובחן כסובל מהפרעת הסתגלות קשה. מסמך נוסף הוא של הפסיכולוג אליעזר פלד והפסיכיאטר ד"ר חיים רינסקי מתחנת הקיבוצים לטיפול בילד ובמשפחה מיום 10.4.06 שם צויין כי התובע מס' 3 פוטר מעבודתו עקב קושי בשילוב  בין  דרישות המעסיקים לבין צורכי הטיפול בתובע מס' 1, כשהפיטורין גרמו למשבר נפשי אצל התובע מס' 3 שהצריך התערבות פסיכיאטרית.

כמו כן אני מפנה למכתב הפסיכולוג אליעזר פלד מיום 28.8.06 ממנו עולה שהתובעים מס' 2 ומס' 3 קיבלו טיפול של פגישה בשבוע לצורך התמודדות עם הטראומה עקב התאונה הקשה, השכול וההתמודדות עם נכותו של התובע מס' 1 ואבדן מקום עבודתו של התובע מס' 3.

ער אנוכי כמובן להלכת אלסוחה (רע"א 444/87 פ"ד מ"ד(3), עמ' 397), אך אינני סבור שביכולתי לקבוע כבר כיום האם נתמלאו התנאים שנקבעו בהלכה זו להכרה בנכותו הנפשית של קרובו של מי שנפגע בתאונת דרכים.

לכאורה, בשים לב למסמכים עליהם הצבעתי, קיימת ראשית ראיה שיש בה כדי להצדיק מינויו של מומחה רפואי בתחום הנפשי לגבי התובע מס' 3.

לכשתתקבל חוות דעתו של המומחה בתחום הנפשי, ניתן יהיה לקבוע האם מתקיימים תנאיה של הלכת אלסוחה אם לאו.

את זהותו של המומחה הרפואי ביחס לתובע מס' 3 אקבע במשך.

ניתנה היום י"א באדר, תשס"ז (1 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.