החלטה בתיק בשא 169666/07

1.      מונחת בפנינו בקשת המבקשת מיום 29.07.07 להארכת מועד להגשת ערר על חיובה בתשלום היטלי ביוב מיום 02.05.07, בהתייחס לנכסים המצויים ברחוב רומנו מרדכי 43, תל אביב והרבסט קרול 10, תל אביב, ואשר שולמו על ידה תחת מחאה ביום 10.05.07.

2.      בתגובת המשיבה לבקשה להארכת מועד נטען כי בקשת המבקשת להאריך את המועד להגשת ערר על פי חוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב-1962 (להלן : " החוק") אינה עולה בקנה אחד עם סעיף 30לחוק הקובע כי יו"ר הועדה רשאי להאריך את המועד להגשת הערר עד לשישים יום מיום שנמסרה דרישת התשלום אם ראה טעמים סבירים לכך, וכי במקרה הנדון הוגשה הבקשה במועד שלאחר תום שישים הימים ולפיכך אין לועדה הסמכות להאריך המועד להגשת הערר.

3.      בתשובת המבקשת לתגובת המשיבה נטען כי יש לפרש את סעיף 30 לחוק פרשנות מרחיבה  כך שתינתן לועדה הסמכות להאריך המועד להגשת הערר מעבר לגבול שישים הימים. ב"כ המבקשת הועדה את הועדה, בין היתר, לפסקי הדין בעניין וע 1886/02 שיכון ופיתוח לישראל נ' עיריית תל אביב ו- וע 2965/02 אלרוב נדלן ומלונאות בע"מ נ' עיריית תל אביב, מהם הוא מבקש להסיק לעניינו כי איחור של 22 ימים בהגשת הערר אין בו כדי להוות שיהוי המצדיק דחיית הבקשה להארכת מועד.

4.      לאחר עיון בטענות הצדדים, סבורים אנו כי אין מנוס מדחיית בקשת המבקשת. 

5.      סעיף 30 לחוק העוסק במועדים להגשת ערר קובע כדלקמן :

"בעל נכס הרואה עצמו נפגע על ידי דרישת תשלום לפי סעיף 28, רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו הדרישה, לערור עליה לפני ועדת הערר, והועדה רשאית לאשר את דרישת התשלום, בשינויים או בלי שינויים, או לבטלה; יושב ראש הועדה רשאי להאריך את המועד להגשת הערר עד ליום הששים מיום שנמסרה דרישת התשלום הנדונה, אם ראה טעמים סבירים לכך".

6.      שאלת פרשנותו של סעיף 30 והמועד להגשת בקשה להארכת מועד נדונה בהרחבה בעמ"נ 163/04 המועצה האיזורית עמק חפר נ' ליכט (לא פורסם, 02.08.05) בדונו בפרשנות סעיף 30 לחוק מציין כבוד השופט ד"ר עודד מודריק את הדברים הבאים:

"לשון ההוראה פשוטה. היא מגבילה את משך הארכה שיו"ר הוועדה רשאית לאשר. אולם אין בה דבר המגביל את מועד  הגשת הבקשה להארכת מועד לתחום הזמן המיועד להגשת הערר. לשון אחר, ההוראה משמיעה שניתן להגיש בקשה להארכת מועד לא יאוחר מ-60 ימים לאחר שהתקבלה דרישת תשלום היטל ביוב. אך מובן שככל שיקרב מועד הגשת בקשת הארכה לגבול תקופת הארכה כך יגדל חלק הזמן שבהחלטת הארכה המהווה ארכה  בדיעבד .

  הווה אומר, מי שקיבל הודעת תשלום והגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערר, נניח שבוע ימים לאחר שחלף המועד להגשת ערר ובקשתו נידונה מייד ונענית בחיוב תוך מיצוי תקופת ההארכה, יזכה ב-30 ימי ארכה שמהם 23 ימים צופים לפנים (ארכה מראש) ו-7 ימים צופים לאחור (ארכה בדיעבד).  לעומתו מי שיקבל הודעת תשלום ופנה בבקשה להארכת מועד לאחר שחלפו יותר מ-60 ימים מיום שהתקבלה הודעת התשלום, איחר את המועד וליו"ר הוועדה אין סמכות להקנות לו זכות שאיחרה את זמנה".

7.      ראו לעניין זה אף את פסק הדין בבר"ע 1904/04 עיריית הרצליה נ' יעקב ממן, שם ביטל בית המשפט המחוזי, על ידי כבוד השופטת דותן, את החלטתה של ועדת הערר לעניין הביוב וקבע כי סעיף 30 לחוק תוחם את סמכותה של הועדה להאריך את המועד להגשת ערר לתקופה שלא תעלה על שישים יום מיום קבלת דרישת התשלום, וכי אין בסמכותה להאריך המועד להגשת הערר מעבר ל- 60 הימים הקבועים בחוק (לעניין זה אי יכולתה של ועדת הערר להאריך המועד להגשת ערר מעבר ל- 60 הימים הקבועים בחוק אף כאשר המדובר בחוקים סוציאליים כגון חוק הנכים תגמולים ושיקום תשי"ט-1959 ראו ע"א (י-ם) 129/85 קצין התגמולים נ' אלון שביט, פס"מ תשמ"ו א' 464 וכן ע"א 310/61 יצחק קולה נ' קצין התגמולים, פד"י טו 1961).

8.      מהאמור עולה, כי בקשה להארכת מועד להגשת ערר צריכה להיות מוגשת עד ל- 60 ימים מקבלת דרישת התשלום, וכי מעבר לכך אין בסמכות הועדה להאריך המועד להגשת הערר.

9.      לאור האמור, והיות ובקשת העוררת להארכת מועד הוגשה לאחר 60 הימים מקבלת דרישת התשלום, הננו דוחים את בקשת העוררת להארכת מועד להגשת ערר.

10.  המזכירות תעביר החלטה זו לידיעת הצדדים.

ניתנה היום כ"ח בתשרי, תשס"ח (10 באוקטובר 2007) בהיעדר הצדדים.