בפניי ערר לפי חוק הספורט, תשמ"ח - 1988 (להלן: "חוק הספורט" או "החוק"), שעניינו הפסקת פעילותו של המבקש בשורות המשיבה, והתרת רישומו כדין ו/או משחקו של המבקש בקבוצת בית"ר נס טוברוק נתניה (להלן: "בית"ר טוברוק") או בכל קבוצה אחרת.
המבקש, אלון וייסברג (להלן: "אלון" או "המבקש"), הוא קטין יליד 26.4.1989 (ב- 26.4.2006 מלאו לו 17), אשר עותר, באמצעות הוריו, אפוטרופסיו הטבעיים, בבקשה לשחררו ממועדון הכדורגל הפועל באר שבע (להלן: "המשיבה", או "הפועל"), וזאת לפי סעיף 11א. (א 4) לחוק הספורט. השאלה שבמחלוקת הינה האם מתקיימות הנסיבות שבהן, על פי סעיף זה, יש להורות על העברת המבקש לכל אגודה אחרת.
סעיף 11א. (א 4) לחוק קובע:
"היה המשך פעילותו באגודה של ספורטאי, שגילו פחות מ-18 שנה בלתי סביר או בלתי אפשרי, מסיבות שאינן תלויות בו, או שהמשך פעילותו עלול לגרום לו נזק של ממש, רשאי הוא להודיע על רצונו לעבור לאגודה אחרת ויוכל לעבור לכל אגודה אחרת בתוך 30 ימים מיום מתן הודעתו; לא הסכימה האגודה להעברתו של הספורטאי כאמור, וקבע שופט שמונה לפי הוראות סעיף 12, לפי בקשת הספורטאי כי המשך פעילותו באגודה הוא בלתי סביר או בלתי אפשרי, מסיבות שאינן תלויות בו או שהמשך פעילותו כאמור עלול לגרום לו נזק של ממש, יוכל הספורטאי לעבור מהאגודה לכל אגודה אחרת, בתוך 30 ימים מיום החלטת השופט ובתנאים שקבע".
המבקש טוען, כי בהתאם לדרישות הסעיף דנא, המשך פעילותו במשיבה הוא בלתי אפשרי, בלתי הגיוני ובלתי סביר בנסיבות שנוצרו, ככל שפורטו בעתירה ובעת הדיון בפני בית משפט זה.
טענות המבקש
הנסיבות, ככל שפורטו ונטענו, אשר עושות את המשך פעילותו של אלון בקבוצה המשיבה לבלתי אפשרי, בלתי הגיוני ובלתי סביר, ומסיבות שאינן תלויות בו הן כדלקמן:
אלון שיחק בשורותיה של המשיבה החל משנת 2002 במשך שלוש עונות; עונה אחת במסגרת קבוצת הילדים, ושתי עונות בקבוצת הנערים. במהלך כל תקופת פעילותו במשיבה, לא חתם המבקש בעצמו ו/או באמצעות הוריו, על הסכם כלשהו עם המשיבה. במשך כל תקופת פעילותו, שילם המבקש, באמצעות הוריו, את התשלומים הנדרשים על ידי המשיבה, לצורך פעילותו.
עד שנת 2005 למד המבקש בבית ספר תיכון בבאר שבע ונמנה על סגל שחקני קבוצת הכדורגל של המשיבה. בשל בעיות לימודיות, המלצה פדגוגית ונסיבות אישיות, כמפורט בחוות דעתו של פסיכולוג הספורט, דן ולנסי, וכפי שהעיד על כך אביו של המבקש, החתום על תצהיר עדות ראשית, הוחלט כי אלון יעתיק את מקום לימודיו ומגוריו לפנימיית "אורט ליבוביץ'" בנתניה (להלן: "הפנימיה"). המשיבה שיתפה פעולה עם החלטת המבקש, והסכימה להשאיל אותו למועדון הכדורגל בית"ר טוברוק, הממוקם בקרבת הפנימייה, וזאת במהלך עונת המשחקים 2005-2006.
אלון נקלט היטב בפנימייה; הן מבחינה לימודית, הן מבחינה חברתית והן מבחינה מקצועית, כשחקן כדורגל בקבוצת בית"ר טוברוק. במהלך שנת 2006 פנה אלון למשיבה באמצעות הוריו, בבקשה להעבירו לקבוצת בית"ר טוברוק ללא תמורה. בקשותיו, כך נטען, נפלו על אזניים ערלות; המשיבה התעלמה מפניותיו ואף לא הגיבה לכאורה למכתב שנשלח אליה בחודש מאי 2006. המבקש טוען כי המשיבה נוהגת כאילו המבקש הוא קניינה הפרטי, אשר "נענש" על רצונו לממש את הזכות הנתונה לו על פי חוק הספורט ולעבור לשחק בקבוצה אחרת.
טענות המשיבה
מספר טענות עולות מתגובתה של המשיבה; ראשית, הטענה כי "כל הנושא הפדגוגי אשר מפורט בסעיף 5 לעתירה הינו מופרך ואינו עולה בקנה אחד עם המציאות כפי שתפורט להלן" (סעיף א. לתגובת המשיבה). שנית, הטענה לפיה "בהתאם לחוק הספורט מחויב היה המבקש לתקופת הסגר וכל מטרת עתירתו זו... להשתחרר ממועדון האם ללא כל תמורה ובלא שיידרש לתקופת הסגר כאמור בחוק" (סעיף יא.). שלישית, הטענה כי על המבקש היה לחפש מועדון ספורט אחר באזור הגיאוגרפי הרלוונטי, הוא איזור הפנימייה, למטרת השאלה ממועדון הפועל באר שבע. בנוסף, בעת הדיון, הועלתה בפניי טענה נוספת מצד המשיבה, שלא הועלתה במקור בכתב התגובה. גם בה אדון: "... לפנים משורת הדין, הפועל באר שבע תהיה מוכנה לקבל התחייבות של טוברוק, שהשחקן יוחזר למועדון בתום שנת הלימודים" (עמוד 4 לפרוטוקול).
דיון ומסקנות
אדון בראשון ראשון ובאחרון אחרון.
א.
הסוגיה הפדגוגית
המשיבה לא סתרה את טענות המבקש ואף לא פירטה, כמובטח בסעיף א. לכתב התגובה, מדוע מופרכת הטענה הפדגוגית שעליה נשען המבקש. אביו של המבקש, ד"ר גנדי וייסברג, נחקר על תצהירו, וכך העיד, בגילוי לב יש לומר (בעמוד 2): "ש. איך אתם ראיתם לפני שנה את העתיד. ת. אנחנו נתקלנו בבעיה פדגוגית, שהיא הייתה קשורה להעדר שלנו מהבית, אנחנו לא נמצאים בבית הרבה זמן, מצאנו את עצמנו במצב שקיבלנו הערות מבית ספר כי נעדר הרבה. זה היה שנה טרם ההשאלה. ואז הילד הלך ושיחק כדורגל, התחלנו לקבל דיווחים כי הוא מסתובב עם חבר'ה לא רצויים. אז, שוחחנו בבית והתייעצנו עם אנשי מקצוע. ש. השאלה שלי הייתה איך אתה ראיתם את העתיד. ת. אנחנו לא ידענו, נתנו לילד צ'אנס להיות תחת מסגרת עם פיקוח, זה לא ששלחנו אותו למקום בתוך כלוב סגור. לפחות ניסינו ונתנו לו צ'אנס לצאת מזה. אז אמרנו, כעבור שנה נראה אם הוא יסתדר ואז נחשוב הלאה". במה דברים אמורים? בכך שהמבקש נתקל בקשיים פדגוגיים וחברתיים, שמקורם, כפי שהעיד בהגינותו האב, בהיעדרויותיהם המרובות שלו ושל אמו של המבקש מן הבית, אשר בעטיים הוחלט כי המבקש יעבור ללמוד ולהתגורר במסגרת עם פיקוח. בהיותו שחקן כדורגל, מובנת העובדה כי חיפש לו מקום שבו יוכל להמשיך לשחק ולהתקדם בתחום.
מתוך חוות דעתו של פסיכולוג הספורט, מר דן ולנסי, מיום 6.7.2006: "על פי המידע שנמסר לי מבני משפחתו של השחקן, ציוניו בבית הספר והישגיו הלימודיים היו נמוכים מאוד, הוא המעיט להגיע לשיעורים ומצבו הפדגוגי היה במגמת ירידה קבועה, ללא כל אפשרות מבחינתו לפרוץ מעגל כשלון זה. חמור מכך, השחקן התחבר עם גורמים בסביבתו, אשר השפיעו עליו לרעה וכן פגעו ביכולות הלימודיות שלו". ובהמשך, בעקבות מעברו לפנימייה: "בעקבות התמיכה האינטנסיבית בלימודים שקיבל השחקן, ניתן לקבוע בוודאות, כי השחקן שיפר את הישגיו הלימודיים בצורה משמעותית, השחקן מעורב יותר מבחינה חברתית, השחקן נותק מהסביבה הרעה אשר ממנה הושפע בעיר באר שבע וחל שיפור משמעותי בהיבט המקצועי כשחקן כדורגל, הוא יותר ממוקד, מפוקס ומבין את מטרותיו וכן נקלט היטב בקבוצת הכדורגל טוברוק". הפסיכולוג מסכם: "לא למיותר לציין, כי באם תופסק פעילותו של השחקן בפנימייה, אין ספק כי הדבר יביא לנסיגה משמעותית בהתקדמותו הפדגוגית, הלימודית, החברתית והמקצועית כשחקן כדורגל ועלול להביא לתוצאה הרסנית".
המשיבה טוענת כי "הנושא הפדגוגי מופרך", וחקרה על כך את אביו של המבקש; מתוך עדותו, בעמוד 2: "ש. אתה צירפת לתצהיר אינדיקציה למצבו הפדגוגי של אלון. ת. צירפנו חוות דעת. ש. אני מקריא לך מחוות דעתו של הרופא, עמ' 2. טרחתם להראות למישהו שמצבו לא טוב או רק על פי מה שאמרתם לו. ת. הוא גם שוחח עם הילד, הוא גם ממשיך ללוות את הילד היום".
אכן, לא צורפו לבקשה גיליון ציונים או אסמכתא רשמית לכך שהישגיו הפדגוגיים היו ירודים והשתפרו בעקבות המעבר, אך אף המשיבה לא ביססה את טענתה לפיה הדברים מופרכים; היא לא הרימה את הנטל ש"הועבר למגרשה", לא סתרה את הנטען בבקשה, את חוות דעתו של הפסיכולוג, או את עדותו של האב.