בקשה לפיצול סעדים.
בתובענה העיקרית, עותר המבקש למתן פסק דין הצהרתי, לפיו קיימת לו זכות חוזית לרישום 2.5% מכלל מניות המשיבה, כשהן חופשיות מכל חוב או זכות צד ג', על שמו או על שם מי שיורה וכן להצהרות נלוות לכך.
בד בבד עם הגשת התובענה, הגיש המבקש בקשה לפיצול סעדים, בה הוא מבקש לאפשר לו לתבוע בנפרד, פיצוי בגין נזקיו ו/או בגין דיבידנדים שלא שולמו לו בתקופה בה לא נרשמו המניות על שמו כאמור ו/או לנקוט כל הליך בערכאה המתאימה, לאחר שתוכח בעלותו במניות.
תחילה, בהעדר תגובה לבקשה, נעתרתי לה, בהחלטתי מיום 25.11.07, אולם לאחר שהתברר, כי ביום בו ניתנה החלטתי אכן הוגשה תגובה, אשר לא היתה בפניי בעת מתן ההחלטה, נעתרתי לבקשת המשיבה וביטלתי ההחלטה הנ"ל.
החלטתי זו ניתנת לאחר שנתקבלה גם תשובת המבקש לתגובת המשיבה.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, סבורה אני שיש מקום להיעתר לבקשה, לגופה.
עסקינן בתביעה לסעד הצהרתי. הדעה הרווחת לגבי תביעה כזו היא, כי אין התובע זקוק, כלל להיתר לפצל סעדיו, אלא
זכאי הוא לתבוע סעד הצהרתי ולאחר מכן (במידה וקיבל את הסעד לו ייחל), להגיש תובענה נוספת בגין הסעדים הנובעים מכך.
בע"א 10474/03 -
עודד הכהן ואח' נ' מלונות הים התיכון בע"מ ואח' . התייחסה כבוד השופטת ארבל לדעות השונות לגבי השאלה, האם בכלל זקוק מי שתובע סעד הצהרתי להיתר לפצל סעדיו, תוך שהיא מבהירה, כי היא מצדדת "
בגישה הגורסת כי הזוכה בסעד הצהרתי רשאי לתבוע
גם סעד אופרטיבי הנובע מאותו עילה ואין לו צורך בהיתר לפיצול סעדים" ומפנה למספר פסקי דין (מיני רבים), אשר קבעו כך - ע"א 466/89 -
יאיר ותמר צברי נ' יואל ושונה
מסוארי . פ"ד מה(1), 177, עמ' 184-185; ע"א 3790/02
אשורי נ' אביזאדה, פ"ד נז(4) 337, 344 וכן ע"א 4646/90
בר חן נ' שמעון, פ"ד מו(5) 798, 806, בו נקבע:
"
...מי שזכה בסעד הצהרתי, ולוא גם על יסוד עילה מוגדרת, רשאי לתבוע סעד אופראטיווי, כ'השלמה' להכרה המוצהרת בזכותו, ותביעתו הנוספת איננה טעונה היתר לפיצול סעדים".
כן ראו: בש"א (חיפה) 2241/07 -
אורקל תעשיות ומיכון בע"מ נ'
M.D.Y & Firekel Investments Assets Ltd
ואח' .
הראציונל העומד בבסיס "ההיתר המובנה" לפיצול סעדים, אשר ניתן לומר שנמצא בתובענה לפס"ד הצהרתי, הינו בעל שני פנים. האחד - לעיתים הסמכות ליתן סעד הצהרתי נתונה לביהמ"ש המחוזי ואילו והסמכות לדון בסעד הכספי, על פי שוויו, נתונה לבית משפט השלום, כגון בענייני מקרקעין ואז, ממילא, אין לתובע מנוס אלא להפריד תביעותיו. השני - פעמים רבות, כל עוד לא ניתן הסעד ההצהרתי, אין הסעד הכספי מתגבש במלואו ולעיתים אף לא ניתן לדעת מראש, האם הסעד הכספי יהיה בגדר סמכות ביהמ"ש המחוזי או שמא בסמכות בית משפט השלום.
לפיכך, אף אני בדעה, כי מקום בו מבוקש, כדין, סעד הצהרתי, אין המבקש זקוק להיתר לפיצול סעדיו.
בענייננו טוען המבקש, כי כל עוד לא ניתן לו הסעד ההצהרתי, אין הוא יכול לברר מהו שיעור נזקיו, שכן כל עוד אין הוא מוצהר כבעל מניות, אין לו גישה למידע הרלבנטי.
בטענה זו הייתי מוצאת טעם ספציפי להיעתר לבקשה, לו היה נדרש היתר.
בשלב זה, של בקשה לפיצול סעדים (ככל שיש צורך בבקשה כזו), אין המבקש נדרש להגדיר מה יהיו נזקיו ואף לא לפרט את מהותם, כטענת ב"כ המשיבה, וייתכן אף שיוכל לעשות זאת רק לאחר מתן חשבונות ע"י המשיבה.
כך או כך, בשלב זה, די בכך שהמבקש צופה אפשרות שמניעת רישומו כבעל מניות יכול שגרמה, או תגרום לו נזקים, על מנת שיקבל, בנסיבות העניין, היתר לפיצול סעדיו.
גם בבע"א 2821/90 -
אמיר שומרוני נ' אליעזר רוזנבלום . פ"ד מז(1), 201 ,עמ' 207-208, אליו הפנה אותי ב"כ המשיבה, אין דבר המונע היענות לבקשה דנן. שם, התייחס ביהמ"ש, כערכאת ערעור, לטענת המערער בפניו, בדבר פיצול סעדים, בקבעו, מדובר בטענה בעלמא, אשר מעולם לא נטענה כראוי בפני הדרגה הראשונה וכי בצדק לא התייחס בימ"ש קמא לענין פיצול הסעדים בפסק הדין, שכן המערער לא הגיש, בערכאה הראשונה, בקשה לפיצול סעדים והבקשה לא נטענה לגופה בשום שלב של הדיונים שם, אלא רק הובאה בצורה סתמית ולאקונית בהמרצת הפתיחה.
אמנם, ביהמ"ש הוסיף ואמר, כי הנטל על המבקש פיצול סעדים להראות "טעם מוצדק" המחייב היענות לבקשתו, אולם בכך אין כל חידוש. כבר אמרתי שסבורה אני שאין המבקש זקוק, כלל להיתר לפצל סעדיו ואומר כעת, כי גם לו היה זקוק להיתר, הרי שיש בפיו טעם מוצדק לקבלתו.
לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה ומתירה למבקש לפצל סעדיו, כמבוקש על ידו.