החלטה בתיק בשא 163629/05

1.                   הבקשה הינה להטלת עיקולים במסגרת כתב תביעה שהגישה המבקשת כנגד המשיבים בסכום של 1,293,838 ש"ח. צו עיקול ניתן במעמד צד אחד, התביעה מתבססת על פסק בורר שניתן על ידי עו"ד דוד לשם ועל פיו הוא חייב את המשיבה 1 (גולטקס 1998 בע"מ) בסכום התביעה.

2.                   המבקשת אינה יכולה להפרע מהמשיבה 1 משום שהפסיקה את פעילותה עוד במהלך הדיונים שהתקיימו בפני הבורר לפיכך היא הגישה כתב תביעה כנגד המשיבה ויתר המשיבים . משיב מס' 4 רון גולן (להלן "רון גולן"), הבעלים של המשיבה 1 הבריח לטענת המבקשת את נכסיה על ידי הקמת חברות נוספות (משיבה 2 ומשיבה 3). אשר אליהן הוא העביר את פעילות משיבה 1 ובכך רוקן אותה מכל תוכן.

3.                   משיבה מס' 2 דיסטקס (1997) בע"מ היא חברה הקשורה ומסונפת למשיבה 1 ונמצאת בשליטתו ובבעלותו של רון גולן. משיבה מס' 3 - דיסטקס ישראל (2000) בע"מ  קשורה ומסונפת למשיבה 1 הנמצאת בבעלותה של משיבה 2 (74%) ותחת ניהולו ושליטתו של רון גולן. זוהי תביעה להרמת מסך.

הרקע להתקשרות בין המשיבה למשיבה 1:

4.                   המשיבה 1 היתה בעלת הזכיון לייבוא, שיווק והפצת מוצרי "גולדן ליידי" (גרבוני נשים) מאיטליה. המבקשת היא חברה פרטית העוסקת בייבוא, הפצה ושיווק

של מוצרים שונים. בתאריך 4.8.1998 התקשרו הצדדים בהסכם לשיווק והפצת גרביוני "גולדן ליידי" ללקוחות קמעוניים.

לאחר שהתגלעו סכסוכים בין הצדדים הן הגישו זו כנגד זו תביעות כספיות בהתאם להסכם, והמחלוקות התבררו בפני בורר אשר בתאריך 27.7.04 נתן את פסקו.

5.                   המבקשת טוענת כי רון גולן והחברות שבבעלותו הבריחו נכסים במטרה להתחמק מתשלום פסק הבורר. מעשיו הם מעשי תרמית ומצגי שווא, משיבות 2 ו-3 עוסקות אף הן בעסקי יבוא ובשיווק של מוצרי גולדן ליידי . הפעילות של משיבה 1 הועברה למשיבה 2 ולאחר מכן למשיבה 3. כיום מנוהלת פעילות גולדן ליידי על ידי רון גולן באמצעות דיסטקס (2003) שיווק בע"מ אשר 50% ממניותיה הינן בבעלות משיבה 3 ו50% בידי חברה אחרת בנוסף הוא הקים עוד שתי חברות נוספות.

6.         המבקשות טוענת כי מעשיו של רון גולן מהווים עילה להרמת המסך בין גולן לבין שלושת החברות משיבות 1-3 ובין החברות לבין עצמן.

טענות המשיבים:

7.         יש לבטל את צו העיקול והעיקולים לחלופין לבטל העיקולים שהוטלו מעבר לסכום התביעה.

השיקולים שהניעו את המבקשת הינם שיקולים זרים, מטרתה היחידה היא

להטריד את רון גולן, לשלם לה כספים שאינם מגיעים לה.

8.         המבקשת לא עשתה כל נסיון לגבות מהמשיבה 1 את הסכום שנפסק על ידי הבורר ולא הגישה כל בקשה לאישור הפסק. במקום זאת הגישה תובענה זו במסגרתה היא מבקשת לחייב את רון גולן באופן אישי. התביעה הינה תביעת סרק חסרת סיכוי, היא אינה נתמכת בכל ראיות שהן.

9.       טוענים המשיבים כי הזכיון של מוצרי גולדן ליידי היה בעבר בידי חברת מרטיניר אשר נקלעה לחובות והיתה מנוהלת על ידי אחיו של רון גולן הוא יקיר גולן. רון גולן פרע את החוב של מרטיניר וקיבל את הזכיון באמצעות משיבה 1. כארבעה חודשים לפני הקמת משיבה 1 הוקמה משיבה 2 על ידי יקיר גולן והיתה בבעלותו ועסקה בהפצת מוצרים לחנויות פרטיות. המוצרים נרכשו ישירות מהיצרן באיטליה. לאחר הקמת משיבה 1 ב-12/97 והעברת הזכיון אליה המשיכה משיבה מס' 2 לרכוש מוצרים והעבירה למשיבה 1 עמלות בשיעור 15% .

ההסדר הינו שהמשיבה 1 היתה בעלת זכיון ומשיבה 2 פועלת כמפיצה של המוצרים ואין בניהול הסדר כזה כל פגם. אולם גם הפעילות באמצעות משיבה 2 לא צלחה וההפסדים הכבדים שצברה הביאו לחיסול עסקיה ולהפסקת פעילותה המסחרית. הפסדים אלה כוסו על ידי רון גולן באופן אישי. לנוכח הסיכון שהמשיבה 1 תאבד את הזכיון, מאחר ולא עמדה ברכישת כמויות מינימום בהתאם להסכם, יצר רון גולן קשר עם מנחם טפרברג להקמת חברה חדשה, היא משיבה 3 אשר אליה הועבר הזכיון של משיבה 1 בתמורה להעברת 15% מכל רווחיה השנתיים. לטפרברג יש 24% ממניותיה באמצעות חברה בשםROMAN INVESTINT LTD ובעלת מניות נוספת היא משיבה 2 אשר העניקה את כל המימון. חלוקה זו עשויה לסייע בכיסוי חובותיה של משיבה 2.

10.        לפיכך טוענים המשיבים כי במערכת יחסים זו אין כל פגם כאשר המטרה הינה להביא לרווחיות הפעלת הזכיון ולא לאבד אותו, אולם בעקבות קריסת רשת המשביר לצרכן נגרמו שוב למשיבה 3 הפסדים כבדים וביום 31.12.03 יתרת החוב שלה, על פי דוחות כספיים, כ-5 מיליון ש"ח.

11.        לענין הרמת המסך, הכלל הוא כי רק במקרים חריגים וקיצוניים יאשר בית המשפט להרים את מסך התאגדות חברה. בתאריך 17.3.05 נכנס לתוקף תיקון לחוק החברות אשר צמצם באופן ממשי את היכולת להרים מסך - המצב המשפטי הינו כי ניתן להרים מסך רק כנגד בעלי מניות ולא כלפי דירקטורים ונושאי משרה, במקרים חריגים אם השימוש באישיות נפרדת נעשה כדי להונות אדם, או לקפח נושה או פגיעה ביכולות החברה לפרוע את חובותיה, אולם גם במקרים אלה וגם זאת רק כאשר נכון וצודק לעשות זאת.

לא ניתן להרים את מסך ההתאגדות כלפי דירקטורים ונושאי משרה וזאת על פי ביטול סעיף 54 (ב) לחוק החברות. הברחת נכסים אינה עילה להרמת מסך לפי חוק החברות  והמבקשת מבססת את בקשתה על עילות לחיוב נושאי משרה בחיוב אישי אשר נעשות בפירוק חברה. מאחר ולא נתבקשה פירוק משיבה 1 הרי לא ניתן לתבוע על פי עילות אלה.