1. בפני בקשה לתיקון פסק דין בהתאם לסעיף 81 לחוק בתי המשפט תשמ"ד - 1984, באופן שבו יצוין בפסק הדין מיום 6/3/2005, כי לסכום שנפסק יש להוסיף מע"מ.
2. המבקשת ציינה בבקשתה, כי חיוב המע"מ הושמט על ידי בית המשפט באופן מקרי וטכני, ולפיכך, יש לתקן את הטעות.
3. ב"כ המשיבים טען, כי אין מדובר בטעות אשר נכנסת לגדר סעיף 81 לחוק בתי המשפט, וכן ציין, כי בית המשפט לא פסק את חיוב המע"מ לא עקב טעות מקרי או בהסח דעת, אלא במודע.
4. לאחר שעיינתי בטענות, הגעתי למסקנה ולפיה יש להעתר לבקשה ולתקן את טעות הסופר שנפלה בפסק הדין ולסכום שנפסק יש להוסיף מע"מ.
5. אכן, לא היתה סיבה שלא להוסיף לסכום שנפסק את סכום המע"מ, ובאופן עובדתי, לא צירפתי את סכום המע"מ רק כתוצאה מהשמטה מקרית, אשר נכנסת לגדר "טעות" כמשמעותה בסעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט.
6. ב"כ המשיבים טען, כי הוספת חיוב במע"מ אינה נופלת בגדרו של סעיף 81 של חוק בתי המשפט והוא מסתמך על ההחלטה שניתנה בבית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת ת.א. (י-ם) 515/94
יחדיו חברה לבנין בע"מ ואח' נ' חפציבה חברה לבנין עבודות פיתוח בע"מ,
שם הוגשה בקשה להבהרת פסק דין, ובית המשפט ציין, כי פסק הדין ברור ואינו כולל חיוב במע"מ, והוסיף, כי מסתבר שכוונתו של ב"כ התובעים היתה לבקש תיקון טעות בפסק דין והוסיף:
"למעלה מן הנדרש, אציין כי אפילו היתה לפני בקשה לתיקון טעות בפסק דין, על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984, וגם אם אניח כי אי הוספת המע"מ לסכומים שנפסקו לזכות התובעים בפסק הדין מקורה בטעות, גם אז אין מדובר בטעות הניתנת לתיקון מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט (ראה: ע"א 769/77 מרדכי יוסיפוב נ' אסתר יוסיפוב, פ"ד ל"ב (1) 667, 670)".
בענין ע"א 769/77
יוסיפוב נ' יוסיפוב
הנ"ל, לא דן בית המשפט בענין חיובי מע"מ, אלא בהשמטת הצמדה למדד לסכום מזונות שנפסק.
גם באותו מקרה, הוגשה בקשה ל"הבהרת פסק דין" ובית המשפט הגיע למסקנה, ולפיה מלבד העובדה שאין מקום לנקוט בהליך של הבהרת פסק דין באותן נסיבות, הרי שבאופן עובדתי באותו מקרה, כלל לא דובר על טעות סופר.
לגבי טעות סופר צוין בסעיף 6 לפסק הדין:
"הסוגיה של טעות סופר נדונה בתק-נה 486 ולפיה רשאי בית המשפט בכל עת, אם נתבקש לכך, לתקן טעויות סופר בפסיקתא או בהחלטה או שגיאות שחלו בהן מחמת פליטת קולמוס או השמטה מקרית., מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת לבו ללא דעת, וכאשר חוזרים ומפנים תשומת לבו לשאלה מתברר לעיל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה. בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל.
מן ההן גם משתמע הלאו, היינו אם בית המשפט לא היה ער כלל לקיומה של הבעיה, אין הוא יכול לתקן את המעוות על ידי תיקון טעות סופר, כביכול, גם אם הוא משתכנע בשלב מאוחר יותר כי לו היתה השאלה מתעוררת, היה פוסק בה בדרך פלונית הזהה לתוספת או לתיקון המתבקש ממנו בשלב מאוחר יותר.
תקנה 486 אינה דנה בתקלות שהן ביטוי של שיכחה שבעטיה לא התייחס בית המשפט להיבט זה או אחר של המחלוקת אלא דנה בנושאים אשר בית המשפט היה ער להם בעת הדיון, אך כאשר תרגם מחשבתו לכתובים פסח עליהם בהיסח הדעת. סיכומו של דבר, יש לפרש את הביטויים טעות סופר, פליטת קולמוס או השמטה מקרית על פי המשמעות הטכנית הצמודה לביטויים אלה על פי פירושן הלשוני הרגיל ולא להרחיב את היריעה ולאפשר תיקונים בפסק הדין, שאינם אלא מסווה לכתיבת פסק דין חדש".
7. תקנה 486 המוזכרת באותו פסק דין, היא תקנה 525 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 אשר מציינת, כי בענין תיקון טעות בפסיקתא או בהחלטה, ינהג בית המשפט כאמור בסעיף 81 לחוק בתי המשפט.
8. במקרה דנן, מדובר עובדתית, בהשמטה מקרית. לא היתה כל סיבה שלא לצרף מע"מ לסכום אשר נפסק. ומדובר בטעות שניתן לתקנה על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט.
לפיכך, דין הבקשה להתקבל.
9. לפנים משורת הדין אינני מחייבת את המשיבים בהוצאות הבקשה.
ניתנה היום י"ט ב אדר ב, תשס"ה (30 במרץ 2005) בהעדר הצדדים