1. בקשה לצו מניעה זמני, אשר יקבע כי אין תוקף להצבעה על התקנון החדש שהתקיימה באסיפת בעלי המניות בחברת SECUREOL (ISRAEL) LTD (להלן: החברה) מיום 8.4.05, ושאושר ביום 22.4.05, ולכל פעולה על-פי התקנון האמור, וכן צו שיקבע כי אין תוקף להצבעה שנערכה באותה אסיפה על גיוס ההון הפנימי לפי הערכת שווי חברה של 80,000 דולר. כמו-כן, נתבקש צו מניעה זמני נגד מינויו של זק דחוביץ למנכ"ל החברה ומינויו של יוני קריב למנהל המשרד.
2. החברה הינה חברת סטארט-אפ, אשר לטענת המבקש נוסדה לפני מספר שנים על יסוד רעיון שלו בתחום של אבטחת מידע גנרית על בסיס הפרדה אוטומטית בין תוכנות. המבקש והמשיבים מחזיקים
בעיקר הון המניות של החברה, כדלקמן: המבקש - 26% המשיב 1 - 26%, המשיב 2 - 25% והמשיב 3 - 10%. החברה השיגה מימון ראשוני לפעילותה דרך חממות טכנולוגיות, אשר מטרתן עידוד ההשקעה בתחום הטכנולוגיה העילית. בשלב ראשון התקשרה החברה עם חממת "פתיר", וזאת ביחס לתקופה שבין חודש נובמבר 02' ובין ינואר 04', ובשלב השני התקשרה עם חממת "מופת ביהודה", החל מחודש ינואר 04' ועד לאחר פברואר 05'. לקראת תום תקופת החממה ניהלה החברה משא-ומתן עם משקיעים שונים, ביניהם קרן הון סיכון BRM (להלן: הקרן), אשר הציגה לחברה Termsheet (להלן: מסמך התנאות) שעיקרו הגדרת תנאיה של הקרן בטרם תשקיע כסף בחברה. מסמך ההתנאות שנוסח לאחר המו"מ בין החברה והקרן התקבל על כלל בעלי המניות בחברה, למעט המבקש, אשר הערותיו על מסמך ההתנאות נדחו ברובן, בנימוק שאין לשנות מהנורמות המקובלות בתחום ההון סיכון.
בתחילת המו"מ העריכה הקרן את שווי החברה בסכום של 6 מיליון דולר, ואף שקלה באותו שלב להשקיע 2 מיליון דולר ללא השקעה של קרן נוספת כמקובל בענף. לאחר פגישה נוספת בין החברה והקרן מיום 13.3.05, בה נכח המבקש והציג את טענותיו על מסמך ההתנאות, החליטה הקרן להוריד את הערכת שווי החברה מסכום של 6 מיליון דולר לסך של 4 מיליון דולר, כששיעור הגיוס בגובה 3.6 מיליון דולר. כמו-כן, החליטה הקרן להוסיף תנאי במסמך ההתנאות, לפיו במידה ואחד מבעלי החברה לא יחתום על ההסכם הסופי שיחתם בין הקרן לחברה, ישלם לקרן פיצוי של כ-35,000 דולר עבור הוצאותיה, וכן הודיעה הקרן כי לא תשקיע בחברה אלא אם יהיה משקיע נוסף לצידה.
ביום 8.4.05 התקיימה אסיפת בעלי המניות בחברה, בה התקבלה החלטה על גיוס הון פנימי לפי ערך חברה בסך של 80,000 דולר, וכן הוחלט על שינוי תקנון החברה. מאחר שהתקנון המוצע לא צורף לזימון לישיבה שבועיים מראש, הוחלט על זימון האסיפה פעם נוספת, וביום 22.4.05 אושררו החלטות האסיפה מיום 8.4.05, על ביצוע גיוס הון פנימי ושינוי התקנון.
כנגד החלטות אלו נסב צו המניעה הזמני המבוקש.
3.
לטענת המבקש, המשיבים מבקשים לבצע גיוס הון פנימי לפי הערכת שווי של 80,000 דולר, אשר אינה תואמת את שוויה הריאלי של החברה, שהנו גבוה בהרבה, ובדרך זו להתנכל לו, להשתלט על החברה, ולדלל את אחזקותיו והון מניותיו. לשיטתו, בהתאם להצעת קרן BRM, הועמד כיום שוויה של החברה על סך של למעלה מ-4 מיליון דולר. המבקש טען עוד, כי ההחלטה על שינוי התקנון אינה חוקית ואינה תקפה, שכן בגיבוש נוסח התקנון המוצע היו שותפים בעלי מניות אחרים, אשר ניתנה להם אפשרות מראש לראות את טיוטא, לתקן ולהעיר עליה, בעוד שלמבקש הוצג התקנון יומיים בלבד לפני אסיפת בעלי המניות. כמו-כן, התקנון מכיל סעיף בנוגע למינוי דירקטורים (סעיף 77), המאפשר למי שמחזיק מעל ל-50% ממניות החברה לפטר דירקטורים ולמנות אחרים תחתיהם, כך שהמשיבים 1 ו-2 מקבלים למעשה את השליטה בחברה, כיוון שמחזיקים 51% ממניות החברה. הסעיף הנ"ל מנוגד להסכמים קודמים, כגון ההסכם עם חממת "פתיר" / JC Tech. לטענת המבקש, עניין זה, וכן סדר היום שנקבע לאסיפות מימים 5.4.05 ו-8.4.05, מלמד על כוונה ברורה לבצע שינוי מיידי בהרכב הדירקטוריון מיד עם אישור התקנון. בנוסף, התקנון התקבל תוך הפרת ההסכם להצבעה אחידה שקיים בין המבקש והמשיב 1, זאת לפי הסכם השותפות הבסיסי והסכם ייסוד החברה, הקובעים כי למבקש ולמשיב 1 זכות וטו על החלטות הדירקטוריון, וכן כי שינוי בהסכם ייעשה רק בחתימת שני הצדדים ושכל החלטה מהותית לחברה כרוכה בהסכמת שני הצדדים.
ביחס לנזק האפשרי במתן צו מניעה, טען בא-כוח המבקש, כי המשיבים לא הצביעו על נזק כלשהו שיגרם באי-תיקון התקנון, ואף לא נשמעה הטענה, שהדבר הפריע למגעים עם משקיעים קודמים. באשר לקביעת שווי החברה, הנזקים עליהם הצביעו המשיבים עלולים להיגרם רק ממניעת עצם גיוס ההון ולא מעיכוב בקביעת שווי החברה הריאלי. בהיעדר נזק כלשהו, טען המבקש, הרי שיש להיעתר לבקשה וליתן צווי מניעה כמבוקש ללא חובת הפקדה וערבויות.
4.
לטענת בא-כוחם של המשיבים, מצבה הפיננסי של החברה בכי רע, והיא על סף פירוק משלא נותר כסף על מנת להמשיך ולהפעילה. מאזן הנוחות מחייב כי הבקשה למתן צו המניעה תידחה, לפי שהמבקש עיכב בטענותיו ודרישותיו פעם אחר פעם את המשא ומתן שניהלה החברה לגיוס משקיע, וגיוס ההון הפנימי הינו הכרחי למניעת קריסת החברה. זאת ועוד, לאור מצבה הכספי של החברה והצורך במתן הודעה מוקדמת, כבר נשלחו מכתבי פיטורים לחלק מן העובדים, ועיכוב המהלך לגיוס ההון שאמור להתבצע ביום 29.4.05 יגרום נזק כספי נוסף לחברה. מתן צו מניעה יביא לאובדן של זמן הנחוץ לפיתוח ושיווק מהיר של המוצר על מנת להקדים מתחרים פוטנציאליים בשוק. מאחר ששיווק המוצר נעשה לקבוצת משקיעים מצומצמת, התנהלותו של המבקש במו"מ עם הקרן פוגעת גם במוניטין של החברה.
לעניין השינויים בתקנון החברה, טען בא-כוח המשיבים, כי שינויים אלו התקבלו כדין ולא היתה כל מניעה לבצעם. השינויים אינם מנוגדים להסכם הצבעה אחידה שקיים בין הצדדים ואינם נוגדים הסכמים מוקדמים דוגמת הסכם השותפות הבסיסי והסכם ייסוד החברה משאלו בוטלו ושונו לאחר חתימת ההסכמים עם חממת "פתיר" ולאחר מכן חממת "מופת ביהודה". באשר להערכת שווי החברה טוענים המשיבים, כי בלא שנמצא משקיע לחברה, אין משמעות לכך שהקרן נאותה להשקיע 4 מיליון דולר, וערך החברה בעת שעדיין אין משקיע הועמד על 200,000 דולר בלבד. שוויה של החברה לצורך הגיוס הפנימי מוערך ב-80,000 דולר, שכן חובותיה נאמדים בכ-110,000 דולר.
בא-כוח המשיבים טען עוד, כי אין לתת צו מניעה בנסיבות, היות שהמבקש פנה לבית-המשפט באיחור ניכר, בערב חג הפסח, אף שיכל לפנות הרבה קודם לכן, סמוך ליום 8.4.05, עת התקבלה החלטת האסיפה בנוגע לשינוי התקנון וגיוס ההון הפנימי. יתרה מזאת, הבקשה מוגשת בחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים, שכן המבקש השתהה עם הגשת הבקשה, תוך ידיעה שימי הפגרה אינם נמנים, וזאת מתוך מטרה להרוויח זמן שיגרום לסיכול החלטות החברה. בנוסף לזה מחזיק המבקש סיסמאות ל-Domain של החברה ומונע מידע ושימוש באתר החברה מבעלי המניות אחרים, המבקש מחזיק את כל התכתובת בקשר לפטנט, שאמורה להיות בבעלות החברה, וכן עיתוי הגשת הבקשה מלמד על חוסר ניקיון כפיו.
דיון
5. תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) מאפשרת מתן סעד זמני במסגרת תובענה, כאשר בית-המשפט שוכנע
"על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש". תקנה 362(ב) מורה לבית-המשפט להביא במניין שיקוליו גם את השיקולים הבאים:
"הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני..." (תקנה 362(ב)(1)), וכן
"אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" (תקנה 362(ב) (2)).
מהותו של צו מניעה זמני היא לשמור על המצב הקיים עד להכרעה סופית במחלוקת, זאת בין אם לשם קיומו התקין של ההליך ובין אם, ובעיקר, לשם הבטחת ביצועו היעיל של פסק הדין. ההצדקה להתערבות בית-המשפט בשלב כה מוקדם של ההליכים קיימת רק בנסיבות בהן שינוי מהמצב הקיים יקפח את התובע ויסכל את מתן הסעד העיקרי, אם בית-משפט יזכה אותו בו (י' זוסמן,
סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 613). הסעד הזמני מיועד לגשר בין האינטרסים של הצדדים בפרק הזמן שעד למתן פסק הדין, ונדיר שבית-המשפט יוציא מלפניו צו מניעה זמני שיהא בו למעשה כדי לשנות מצב הקיים (א' גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, תשס"ג) 399).
על-מנת לזכות בסעד זמני של צו מניעה על המבקש להוכיח קיומם של שלושה תנאים, כדלקמן:
הראשון, על מבקש הסעד הזמני להוכיח קיומה של עילת תביעה רצינית, זכות לכאורה וסיכויים טובים להצליח בתביעה, אשר על יסודם מתבקש סעד זמני עד לתום הדיון.
השני, על התובע המבקש את הסעד להראות כי מאזן הנוחות פועל לטובתו, היינו שאי הנוחות העלולה להיגרם לו אם לא יינתן הצו גדולה יותר מאי הנוחות העלולה להיגרם לנתבע אם הצו יינתן. שני התנאים למתן סעד זמני אינם בלתי תלויים זה בזה וישנם יחסי גומלין הדדיים ביניהם. ככל שהזכות לכאורה טובה וחזקה יותר, כך נדרש פחות שמאזן הנוחות יטה לטובת המבקש, ולהיפך - ככל שהזכות לכאורה חלשה וקלושה יותר, כך על מבקש הסעד להראות כי מאזן הנוחות נוטה באופן ממשי לטובתו (רע"א 6994/00
בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נגד אמר, פ"ד נו(1) 529). מנושא זה נגזרת גם השאלה, האם נזקו של התובע הנו בלתי הפיך ולא יהא ניתן לפיצוי בכסף (ספרו של ד"ר זוסמן הנ"ל, עמודים 617-616). התנאי
השלישי שלאורו בוחן בית-המשפט את הבקשה למתן צו זמני, הוא האם קיימים שיקולים שביושר המביאים לכך שלא יינתן סעד למבקש. כך, נבדקת השאלה, האם המבקש בא לבית-המשפט בידיים נקיות, או שמא העלים עובדות חשובות בניסיון לקבל את הצו הזמני (רע"א 4196/03
שפע בר ניהול ושירותים נגד שפע מסעדות יצור ושווק ארוחות מוכנות, פ"ד מז(5) 165).
לאמור לעיל יש להוסיף את התנאי הקבוע בתקנה 362(ב)(2) לתקנות, לפיו יש להימנע ממתן סעד בלתי מידתי ולשקול אם מתן הסעד
"אינו פוגע במידה העולה על הנדרש".
6. במקרה שלפנינו טרם הוגשה התביעה שעל יסודה מבוקש הסעד הזמני, והשאלה העיקרית אליה אנו נדרשים למתן צו המניעה היא, האם מאזן הנוחות פועל לטובת המבקש, קרי האם הנזק העלול להיגרם לו אם לא יינתן הצו גדול יותר מהנזק האפשרי למשיבים באם יינתן הצו.
בין בעלי המניות בחברה התנהל בחודשים האחרונים משא ומתן מתמשך בכל הקשור להתקשרות עם משקיע חיצוני. מהנתונים שבפני עולה כי המבקש למעשה טרפד כל ניסיון רציני להתקשרות כזו בטענה כי ניתן לקבל תנאים טובים יותר, אלא שדרישותיו נותרו בגדר תיאוריה גרידא, ולא היו הצעות טובות יותר. להיפך, הויכוח הפנימי בין בעלי המניות ככל הנראה הרתיע משקיעים פוטנציאליים או גרם להם לסגת מהצעות שנתנו והביאם להציע סכומים מופחתים או להפסיק בכלל המשא ומתן (ראה תצהירו ועדותו של מר רון). במצב זה עשו בעלי המניות האחרים פעולות שמטרתן להביא לנטרול יכולת ההשפעה של המבקש על ניהול החברה וגם ניהול משא ומתן עם גורמי חוץ, על מנת לנסות ולהציל את הקיים.
המבקש הגיש לבית המשפט תמלילי שיחות טלפוניות שקיים עם בעלי עניין בחברה (ת/1, ת/2), והקליטם ללא ידיעתם. מהתמלילים עולה כי הפעולות בחברה לא נעשו בהסתר או מאחורי גבו. אפטר ודחוביץ שדבריהם הוקלטו על ידי המבקש ניסו לדבר על ליבו של המבקש ולהסביר לו כי התנהגותו פוגעת בחברה ובסוף תפגע בו עצמו. דווקא מהשיחות הללו עולה שלא הייתה קונספירציה נגד המבקש אלא ניסיון, נואש במידה מסויימת, לשכנעו ללכת כגוף אחד על מנת ולנסות להציל את הקיים.
מצבה הפיננסי של החברה בכי רע, והיא זקוקה להון מיידי, באמצעות השקעה מבחוץ או גיוס הון פנימי, על מנת שלא לקרוס לחלוטין להמשיך ולתפקד. משהמשא ומתן עם קרן BRM, שתכננה להשקיע בחברה, עלה על שרטון, הוחלט על גיוס הון פנימי לפי שווי חברה של 80,000 דולר. הנזק שייגרם לחברה אם יימנע גיוס ההון הוא מיידי וודאי. טענותיו של המבקש בנוגע לתקפות ההחלטה על שינוי התקנון וקביעת שווי חברה לצורך הגיוס הפנימי, גם אם נכונות הן, דינן להתברר במסגרת ההליך העיקרי ואין מקומן בדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני. הנזק למבקש אם ידולל, הוא בר תיקון (זאת כמובן, באם יתברר בסופו של הליך, שטענותיו נכונות). זאת ועוד, המבקש לא הצביע על אלטרנטיבה ודרך פעולה אחרת מזו של המשיבים, ולא הציע כל הצעה קונקרטית שתימנע את קריסתה של החברה. בשלב זה נראה כי אם ינתן צו מניעה שנדרש על ידי המבקש, זכויותיו בחברה ישמרו אך ספק אם תהיה חברה ולא יהיה ערך להחזקותיו של המבקש.