החלטה בתיק בשא 14303/07

1.         המבקשת הגישה בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבה לסיים עבודת סלילת כביש אספלט בתחומי כפר סג'ור.

2.         הבקשה נשמעה במעמד הצדדים וביום 14.8.07 נדחתה הבקשה, כשהדחייה מבוססת על העדר תשתית עובדתית התומכת בבקשה וכן מטעמי שיהוי ומאזן הנוחות.

3.         בתמצית יאמר, כי מדובר בעבודות סלילת כביש שבוצעו במהלך בשנת 2005-2006. במועד הפניה הראשונית לבית משפט זה, אוגוסט 2007, היה הכביש כולו סלול, לרבות הנחת שכבת האספלט, למעט מלבן קטן הסמוך לבית המבקשת (שב"כ המשיבה מעריך את שטחו בכ-3 מ"ר), הנראה בתמונה מש/2. 

4.         עוד ייאמר, כי אי השלמת אותו מלבן פוגעת ברציפות נתיב התנועה, כל זמן שאין בו ליתן כל תועלת למבקשת עצמה שביתה תחום בגדר בטון ומופרד באופן ברור מאותו מלבן חשוף בכביש.

5.         על ההחלטה הדוחה את הבקשה לסעד זמני הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לעליון והוסיפה בקשה להבאת ראיות נוספת בערעור, ראיות שלא הובאו בפני ערכאה זו. בית המשפט העליון הפנה תחילה את המבקשת להביא את הראיות הנוספות בפני ערכאה זו, וזהו הטעם לדיון הנוכחי.

6.         אלא שהראיות הנוספות להן טוענת המבקשת עתה, כולן ראיות שיכולה היתה המבקשת להשיגן בשקידה סבירה עוד קודם לדיון בפני בית המשפט המחוזי, וגם לגופו של ענין, אין בהן כדי לשנות את החלטת בית משפט זה. ולהלן הפירוט.

7.         הרקע העובדתי

7.1        תחילתה של ההשתלשלות העובדתית הינה בהסכם בין המבקשת ובנה מצד אחד לבין המועצה המקומית סג'ור. ההסכם הוא מיום 6.9.05. בהסכם זה הסכימו הצדדים כי המועצה המקומית תהרוס את קיר ביתה של המבקשת, את המדרגות ואת השירותים אשר בגוש 19184 חלקה 175 ותרחיב את הכביש ובתמורה תעביר למבקשת שטח של 76 מ"ר בגוש 19184 חלקה 174 (בהתאם לתשריט). עוד תבצע המועצה המקומית קיר תומך חלופי ומדרגות כניסה מצפון ולמבקשת לא יהיו כל טענות כנגד המועצה כתוצאה מביצוע העבודות לפי ההסכם.

7.2        המועצה ביצעה את העבודות בהתאם להסכם במהלך השנה שלאחר חתימתו.

7.3        ביום 24.7.07, כשנה לאחר גמר ביצוע העבודות פנתה המבקשת בבקשה לצו מניעה לבית המשפט בעכו. הבקשה נדחתה מהטעם שההריסה והבניה הושלמו שנה קודם לכן. כמו כן נסלל הכביש. לפיכך הופנתה המבקשת להליך של בירור זכויותיה במסגרת תביעה אזרחית רגילה.

7.4        על אף הדחייה, חזרה המבקשת וחדשה את פניתה לצו מניעה זמני ביום 7.8.07, הפעם לבית המשפט המחוזי. המבקשת טענה, כי ההסכם עליו מתבססת המשיבה בביצוע עבודותיה הינו בטל ו/או חסר כל תוקף משפטי, ועוד טענה, כי התוואי המאושר להרחבת הכביש על פי תוכנית המתאר איננו נוגס בחלקת המבקשת.

            במועד פניתה של המבקשת הכביש כבר היה סלול עד לגמר, למעט אותו מלבן קטן בצד, כפי שניתן לראות בתמונה מש/2.

            המשיבה טענה, כי הרחבת הכביש בוצעה לפי תוכנית תב"ע 2085/ג מאושרת הכוללת בתוכה תוואי לכביש שנוגס בחלקת המבקשת. התוכנית הוצגה במעמד הדיון.

            משיקולים של שיהוי ומאזן נוחות, ובהעדר תמיכה בטענת המבקשת, כי התוואי בתוכנית המאושרת איננו נוגס בחלקת המבקשת, נדחתה הבקשה לצו מניעה.

7.5        עתה, חוזרת ופונה המבקשת בבקשה לחידוש הדיון בעניינה מהטעם שהגיעה לעיונה תוכנית הבקשה להיתר סלילת הכביש. כפועל יוצא מהשגת תוכנית זו, טוענת המבקשת כי:

א.         לביצוע הרחבת הכביש לא ניתן היתר כדין.

ב.         על אף שמתוכנית הבקשה להיתר עולה על פניו שתוואי הכביש המתוכנן אכן נוגס בחלקת המבקשת, להטוטי חישוב ומדידה מראים שלא היתה צריכה להיות נגיסה כלשהי בחלקת המבקשת.

8.         על גבי הבקשה להיתר בתיאור הבקשה נרשם: "כביש מס' 1 גרעין הכפר, עבודות ניקוז ואספלט - תוואי קיים (בקטע המסומן)". הבקשה להיתר היא משנת 2005. ב"כ המבקשת טוען כי תוואי קיים פירושו המצב הקיים בשטח ולכן אין בכך משום היתר לסלילת הכביש החדש, ואילו ב"כ המשיבה טוען כי 'תוואי קיים' פירושו לפי תוכנית המתאר המאושרת שאושרה כ-12 שנה קודם לכן.

            מכל מקום, בשלב זה של הדיון הטענה של העדר היתר בניה למועצה המקומית הינה טענה חדשה ומאוחרת שאין בה להשפיע על השיקולים במתן צו המניעה, מה גם שאיננה ודאית.