1. לפני בקשת החייבים, בשני תיקי ההוצל"פ, כי אורה על ביטול החלטתי שניתנה בבש"א 2671/04 ובבש"א 2670/04, בה הוריתי, בהסכמת הנאמן בפשיטת רגלם ובנק מרכנתיל דיסקונט - הנושה, על ביטול החלטת הנאמן בפשיטת רגלם של החייבים לדחות את תביעת החוב שהגיש הבנק נגדם, ואשר נסמכה על פסק דינו של בית משפט זה (כב' השופטת דנון), אשר חייבו את החייבים, יחד עם חברה בבעלותם, לשלם סכומי כסף לבנק. פסק הדין ניתן על דרך הפשרה, בהסתמך על הסכם מיום 3.12.03, בו התוו הצדדים את גדרי סמכותו של בית המשפט ואת הדרך לפירעון החובות. הסכם פשרה זה אושר על ידי בית המשפט.
2. בבקשתם, טוענים החייבים כי החלטתי הנ"ל, אשר ניתנה בלא לשמעם, טעונה ביטול.
למבקשים טענות רבות ומגוונות, באשר לזכות העמידה שלהם וזכותם להשמע בפני הנאמן. לא נזקקתי לטענות אלה לצורך הכרעה בבקשה. טענתם העיקרית של המבקשים הינה כי בית המשפט קבע בפסק דינו, נשוא תביעת החוב, כי על החברה לשלם את סכום החוב הפסוק לבנק, ולא החייבים. בהתאם, אף דחה הנאמן מלכתחילה את תביעת החוב של הבנק.
החייבים אף מפרשים את הסכם הפשרה שבינם לבין הבנק כאילו הוא משית חיוב על הבנק בלבד, ורק במידה ולאחר כל ההליכים תוותר יתרת חובה - יהא עליהם לשלמה.
המבקשים מוסיפים ומפרטים בבקשתם בהרחבה את ההחלטות השונות שניתנו על ידי בית המשפט ומנתחים אותן לפי שיטתם.
3. הבנק נגרר אחר המבקשים והגיש תגובה ארוכה ומפורטת ובה טיעונים רבים ומגוונים, אשר מטרתם להראות כי אכן פסק הדין כיוון לחייב את המבקשים יחד עם החברה ולחוד. אין בדעתי לחזור על טיעונים אלה בהחלטה זו, הנסמכת כולה על החלטות בית המשפט, ואינה נדרשת להסטוריה הנפתלת של יחסי הצדדים.
4. מנגד, סומך הנאמן את טיעוניו על הסכם פשרה, פסק דינו של בית המשפט והבהרות שניתנו על ידי בית המשפט, ואשר הנחוהו עת הודיע לבית המשפט על הסכמתו לקבלת ערעורו של הבנק.
5. ואכן, מסכים אנוכי עם הנאמן כי אכן היה מקום לקבלת הערעור בהסתמך על החלטותיו של בית המשפט.
הצדדים הגיעו להסכם פשרה, על פיו ניתן פסק הדין. סעיפים 2, 7-4 להסכם הפשרה קובעים כדלקמן:
"2. לבית המשפט תהיה הסמכות לפסוק את הסכום שעל החברה והמצטרפים לשלם לבנק, מ-0 ועד לסכום החוב המלא ליום צו הפירוק - -.16,245,703 ש"ח. כל זאת בהסתמך על טענות הצדדים בכתבי טענותיהם והראיות שבכתב, לרבות עדויות שהוגשו במסגרת ע"א 1001/00 (פש"ר 328/98).
.
.
.
4. לחברה ולמצטרפים תינתן האפשרות לשלם את הסכום ככל שייפסק כאמור בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, כאמור, תוך 12 חודשים ממועד מתן פסק הדין. במידה ולא ישולם מלוא הסכום שנפסק תוך 12 חודשים כאמור, שיעור הריבית יועמד על 7%.
5. לא שולם הסכום שנפסק במלואו, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה תוך 12 חודשים, יהיה הבנק זכאי לממש באופן מיידי, באמצעות כונס הנכסים מטעמו ולפי שיקול דעתו המוחלט, את נכסי המקרקעין המשועבדים לטובתו, במצבם
IS
AS
, מבלי שתהיה עליו כל חובה לבצע חלוקה של הנכסים.
6. באם לאחר המימוש של כלל הנכסים המשועבדים ספציפית לבנק, יוותר חוב לבנק, כאשר הסכום הקובע יה אסכום פסק הדין במועד
פסק הדין, יחשב הסכום שנותר כסכום המאושר בהוכחות החוב בתיק הפירוק ובתיקי פשיטת הרגל ומעמדו של הבנק כנושה מובטח, מכוח השעבוד השוטף, לא יפגע בתיקי הפירוק ובתיקי הפש"ר.
7. החברה והמצטרפים יחובו כלפי הבנק את הסכום, ככל שייפסק, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ביחד ולחוד."
כבר נוסח זה מלמדנו, כי ההסכמה על פיה ניתן פסק הדין, היתה כי אף המבקשים, המכונים בבקשה זו "המצטרפים", יחוייבו בפרעון החוב שעל פי פסק הדין שינתן, בתנאים המפורטים.
לאחר שניתן פסק הדין, ממנו ניתן היה להבין, לכאורה, כי התעלם מחיוב המבקשים, פנה הנאמן לכב' השופטת דנון בבקשת הבהרה. ואכן, ביום 23.8.04 הבהירה כב' שופטת דנון כדלקמן: