1. בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 12.4.06, המורה על דחיית בקשת החייב לעיכוב/להפסקת ההליכים הפליליים שנוקטות נגדו רשויות המס (מס הכנסה ומע"מ) (להלן: "רשויות המס" ו-"מע"מ", לפי ההקשר).
רקע כללי
2. החייב הגיש בקשה לעיכוב ההליכים הפליליים, שנקטו נגדו רשויות המס (בש"א 13631/05), בטענה שהליכים אלה מסכלים הסדר נושים מורכב, המצוי בשלבי אישור סופיים בביהמ"ש.
3. החייב טוען כי מטרת כתבי האישום איננה התראה או ענישה, כי אם גבייה - שלא צלחה במסגרת הליכי פשיטת הרגל. לשיטת החייב, לא ייתכן שרשויות המס ובכלל זה מע"מ תשתהינה פרק זמן בלתי סביר בהגשת כתב אישום, שעה שידוע להן על הליכי חדלות הפירעון הננקטים נגד החייב והחברה שניהל, למן תחילתם לפני כ-3 שנים. מע"מ היתה נושה של החייב וצד להליך פשיטת רגל, ומשכך הגשת כתב האישום במועד שבו הוגש, הינה בלתי סבירה בנסיבות העניין.
4. ביום 12.4.06 ניתנה החלטתי כדלקמן:
"הבקשה נדחית. כמפורט בהבהרה בתגובת המשיבות והנאמן (אף הכונ"ר הצטרף לעמדתם), לבית המשפט אין סמכות לעכב הליכים פליליים המתנהלים בגין חובות שאינם ברי תביעה במסגרת הליך הפש"ר".
5. ביום 24.4.06 הגיש החייב תשובה לתגובת הנאמן והכונ"ר, אף-על-פי שלכאורה לא ניתנה לחייב זכות תשובה והחלטתי בבש"א 13631/05 ניתנה זה מכבר. לפנים משורת הדין, ראיתי לנכון להכיר בכתב התשובה כבקשה לעיון חוזר, לפי סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), הגם שלא נקראה כך כאמור.
6. בכתב התשובה חוזר החייב על עיקר טענותיו בבקשה, כי ההליך הפלילי שנפתח נגדו מיועד לגביית כספים שלא במסגרת הליכי פשיטת רגל ובניגוד להוראות הפקודה, וכי מדובר בחובות של החברה שניהל ולא בחובות אישיים שלו.
7. מע"מ חזר בתגובתו על התנגדותו המקורית, לפיה אין לבימ"ש של פשיטת רגל סמכות להורות על עיכוב הליכים פליליים. סמכות זו מוקנית ליועץ המשפטי לממשלה בלבד ואליו גם היה על החייב לפנות בבקשה מסוג זה. מע"מ מפנה בהקשר זה לרע"פ 9008/01
מדינת ישראל נ' א.מ.תורג'מן ואח', פ"ד נז(5) 799 - שם נפסק, כי הליכי חדלות פירעון מעכבים אך ורק הליכים אזרחיים שעניינם חובות ברי תביעה בפשיטת רגל, וודאי שלא הליכים פליליים.
8. כן נטען על-ידי מע"מ, כי לאור סוג הטיעונים שמעלה החייב, החותרים תחת ההחלטה שניתנה ואינם מביאים כל נסיבה או עובדה חדשה שלא הייתה ידועה קודם לכן, בקשה לעיון חוזר איננה המתווה הנכון ועל החייב להגיש בקשת ערעור לביהמ"ש העליון.
דיון והכרעה
עיכוב ההליכים הפליליים
9.
"אין מניעה לנקוט בהליכים פליליים נגד החייב לאחר שניתן צו כינוס; והוא הדין בהליכים בעלי אופי עונשי", נכתב על ידי המלומדים לוין וגרוניס, בספרם "פשיטת רגל", מהדורה שנייה, בעמ'166.
10. ברע"פ 9008/01
מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן בע"מ ואח', פ"ד נז(5) 799 עלתה שאלה דומה לעניין סמכותו של בית משפט של פירוק להורות על עיכוב הליכים פליליים כנגד חברה. ונאמר שם (בעמ' 813-814) מפי כבוד השופטת פרוקצ'יה כדלקמן:
"פרשנות המקימה סמכות כזו בלא הסדר חקיקתי מפורש חורגת מן המסגרות המקובלות של פרשנות חוק, ובמיוחד כך כאשר מדובר בפרשנות הנוגעת לסמכות בית משפט להורות על הפסקת הליך שיפוטי המתנהל בערכאה שיפוטית אחרת, ומה גם שמדובר בהליך פלילי. אילו קבענו על דרך פרשנות כי לבית משפט של פירוק סמכות להפסיק הליך פלילי המתנהל נגד חברה בפירוק משמעות הדבר היתה הכפפת סמכות ראש התביעה הכללית בניהול ההליך הפלילי לסמכות בית משפט של פירוק, תוך סטייה מחלוקת הסמכויות המקובלת הנתונה לרשויות השונות, כמקובל בהסדר החוקתי הנוהג בישראל. סמכות ההכרעה בדבר ניהול הליך פלילי כנגד חברה בפירוק ושיקול הדעת באלו נסיבות לעכבו נתונים בידי היועץ המשפטי לממשלה, בכפוף לביקורת בית המשפט הגבוה לצדק, וקיומם בידיו מתיישב עם עקרונות יסוד הנוגעים לחלוקת התפקידים והסמכויות בין התביעה הכללית לבין בית המשפט..."
ובמקום אחר (עמ' 810-811):
"ערך השלטת החוק ואכיפתו באורח שוויוני על כל אדם ועל כל ישות משפטית עומד בלב האינטרס הציבורי הכללי, והשאלה אם מושא האכיפה הוא גורם סולבנטי או אינסולבנטי איננה מכריעה. הגנות מפני אישום פלילי, בין על שום טיב המעשה ובין על שום מיהות העושה, מוגדרות באורח מפורש בדין הפלילי, והן אינן כוללות בתוכן הגנות בשל מצב של חדלות פרעון -
בין לגבי יחיד ובין לגבי גוף משפטי... עניינו של ההליך הפלילי הוא בהשגת מטרות ערכיות המבקשות להסדיר את ההתנהגות האנושית במסגרת נורמטיבית ראויה, ואין רציונל ראוי המצדיק הוצאה מחוץ לגדר אכיפת החוק
של יחידים או של גופים רק בשל היותם במצב של כשירות כלכלית מוגבלת או בשל חדלות פרעון בו הם שרויים. זאת ועוד: ישנם מצבים בהם חדלות פרעון
של חייב או של חברה נגרמת, בין היתר, עקב עבירות שעברו על החוק, וכי יעלה על הדעת שבמצב דברים זה יוקנה לגורם שעבר על החוק חסינות מפני אישום פלילי? מסקנה כזו לא רק שאינה מתיישבת עם מטרות עיכוב ההליכים, אלא היא עומדת בסתירה בולטת לעקרונות-יסוד של ההליך הפלילי וחובת האכיפה השוויונית של החוק. יתר על כן, עיכוב הליכים אוטומטי של הליך פלילי כנגד חברה בפירוק עלול לעודד הליכי פירוק כדי שישמשו מקלט מפני אחריות פלילית של התאגיד. תוצאה כזו אינה מתיישבת עם מושכלות יסוד של סדר ציבורי תקין" (ההדגשות מכאן ולהבא אינן במקור - ח.ה.).
11. ברי, כי פסיקת ביהמ"ש העליון בפרשת
תורג'מן אשר לעיכוב ההליכים הפליליים נגד חברה בפירוק, מתאימה, בשינויים המחייבים, אף לענייננו אנו. חיזוק לכך ניתן למצוא בשורות הבאות (בעמ' 811-812):
"נכון הוא כי
סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל מדגיש בניסוחו כי בהליכי פשיטת רגל מדובר בעיכוב הליכים לגבי תביעות נושים, והמסקנה על דרך השלילה היא כי אין הוראה זו מדברת בעיכוב הליכים אחרים, ובכללם הליכים פליליים. לא כך הוא בסעיף 267 לפקודת החברות לגבי חברה בפירוק, המנוסח ניסוח רחב וכוללני. אולם שוני זה בניסוח שתי ההוראות ו
ההבדל בין חייב יחיד לבין תאגיד בפירוק אינו מצביע על שוני ברציונל העומד ביסוד עיכוב ההליכים בהסדרים הנוגעים ליחיד ולחברה." (ההדגשה אינה במקור).
כלומר, לא זו בלבד שלעניין זה ניתן ללמוד גזירה שווה מהליכי פירוק בחברה אף לגבי פשיטת רגל של היחיד, הלא נוסחו של סעיף 20 לפקודה מלמד כי צו כינוס נכסים בפשיטת רגל, איננו מעכב ככלל הליכים פליליים הננקטים נגד החייב.
12. מטעמים אלו, אינני רואה מקום לסטות מהחלטתי מיום 12.4.06 (שהובאה בסעיף 4 דלעיל), הדוחה בקשת החייב.
13. בשולי הדברים אציין, כי תמהתי על הטענה שהעלה החייב בדבר סיכול הסדר נושים מורכב, עליו עמלו הצדדים על-פני שנים. הלא, עד עתה "נהנה" החייב מהעיכובים הרבים שחלו בהליכי מימוש דירתו. זאת ועוד, העיכוב חל, בין היתר, כיוון שהתעקש למכור את הדירה בעצמו אך טען שאינו יכול להשיג מחיר גבוה מ-160,000 $. ואילו כעת, מלין החייב על כך שההליכים הפליליים נגדו יסכלו את ביצוע ההסדר. (ראו לעניין זה: פרשת
תורג'מן הנ"ל).
כיוון שקבעתי לגופה של הבקשה, מתייתר הצורך לדון בטענות לעניין "עיון חוזר". אף כי אכן, אין בבקשה דנן שום נסיבה חדשה, שלא הייתה בפניי עובר להחלטה מיום 12.4.06.
סוף דבר
14. הבקשה נדחית.