החלטה בתיק בשא 13508/04

1.       המשיבה, התובעת בת.א. 1216/00, להלן: "המשיבה", נפגעה בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, והגישה תביעה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה, נגד המבקשים, הנתבעים באותו תיק, להלן: "המבקשים".

ביום 19.3.02 מינה בית המשפט את פרופ' אפרים בנטל, מומחה מטעמו בתחום הפסיכיאטרי כדי לבדוק את המשיבה ולחוות את דעתו בענין נכותה, להלן: "המומחה".

ביום 7.5.02 בדק המומחה את המשיבה והפנה אותה לטיפול אצל פסיכולוג קליני, גב' נעמי פלמון, להלן: "הפסיכולוגית". המשיבה החלה את הטיפול אצל הפסיכולוגית בסוף חודש מאי 2002. לקראת עריכת חוות דעתו אמור היה המומחה לבדוק את המשיבה פעם נוספת.

ביום 20.3.03 ערך המומחה את חוות דעתו, להלן: "חוות הדעת", והמציאה לבית המשפט ביום 12.6.03 עם העתקים לב"כ הצדדים, אשר שלחו לו שאלות הבהרה והוא השיב לשאלות אלה.

ביום 19.7.04 נחקר המומחה על חוות דעתו בבית המשפט.

2.       ביום 31.8.04 הגיש ב"כ המבקשים בקשה, בש"א 13508/04, לפסילת חוות הדעת, פסילת המומחה ומינוי מומחה רפואי אחר, להלן: "הבקשה". ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה.

אסקור להלן את השתלשלות הענינים שהביאה להגשת הבקשה ואת טענות ב"כ הצדדים. ההדגשות בהחלטה הן שלי אלא אם נאמר אחרת.

3.       טענות המבקשים

1)        עובדות שאינן במחלוקת: למעשה, אין מחלוקת בין ב"כ הצדדים כי:

א)      ביום 1.12.02 בדק המומחה את המשיבה במרפאתו, עובדה שלא צויינה בחוות הדעת ולא היתה ידועה עד לחקירתו הנגדית. לטענת המומחה, באותו מועד סבר כי המשיבה הינה מטופלת שלו באופן פרטי.

ב)      ביום 14.3.03 ערכה הפסיכולוגית את חוות דעתה והעבירה אותה למומחה, עוד בטרם סיימה המשיבה את הטיפולים שהסתיימו אצלה ביום 7.4.03.

ג)       ביום 20.3.03 ערך פרופ' בנטל את חוות הדעת מבלי לבדוק את המשיבה לאחר תום הטיפולים הפסיכולוגיים ומבלי לציין בחוות הדעת כי בדק את המשיבה באופן פרטי ביום 1.12.02 וכי שוחח עמה פעמיים בטלפון.

בנסיבות אלה, ביקש ב"כ המבקשים לפסול את חוות הדעת. לטענתו, "לא מוכרת סיטואציה" שבה סבר מומחה מטעם בית המשפט בטעות, כי הנבדק פנה אליו בהיותו הרופא המטפל ונהג בהתאם. עוד טען ב"כ המבקשים כי לא מצא פסיקה לענין זה, וכי אין מנוס מהמסקנה כי "במצב דברים נדיר זה" המומחה אינו יכול להמשיך בתפקידו ואין להסתמך על חוות הדעת שערך.

2)       סיכום טענות המבקשים:

ניתן לסכם את הטענות המפורטות של ב"כ המבקשים כדלקמן:

א)      ביום 7.5.02 שלח המומחה לב"כ הצדדים ולבית המשפט מכתב בו ציין כי הוא בדק את המשיבה באותו יום ובעקבות הבדיקה הוא סבור כי היא צריכה לעבור טיפול פסיכולוגי והוסיף כי "עם תום הטיפול יש להפנותה שנית אלי עם דו"ח הפסיכולוג המטפל על מנת שאכין את חוות דעתי", להלן: "המכתב".

ב)    בעקבות המכתב אושרו למשיבה 24 טיפולים פסיכולוגיים אצל הפסיכולוגית. ביום 14.3.03 שלחה הפסיכולוגית דו"ח מסכם למומחה. המומחה ערך את חוות הדעת ביום 20.3.03. לאחר הדוח המסכם טופלה המשיבה אצל הפסיכולוגית שני טיפולים בחודש מרץ, אחד לפני עריכת חוות הדעת ואחד אחריה, וטיפול שלישי באפריל 2003. דוחות אודות טיפולים אלה לא הומצאו למומחה.

בחקירתו בבית המשפט אישר המומחה כי "הדרך הראויה הינה לקיים בדיקה נוספת בסיום הטיפול", אך לא נתן הסבר מדוע לא בדק אותה לאחר סיום הטיפול על ידי הפסיכולוגית - ע' 56 ש' 6-23 ובהמשך בע' 57 ש' 16-24 ובע' 58 ש' 1-8 וכן ש' 17-19, ובע' 69 ש' 3-20 הודה "כי למעשה לא היתה בדיקה נוספת בסיום הטיפול אצל הפסיכולוגית".

ממשיך ב"כ המבקשים וטוען, כי בעריכת חוות הדעת וקביעת דרגת הנכות הסתמך המומחה באופן בלעדי על הדו"ח של הפסיכולוגית, ובלשונו בע' 69 ש' 7-8: