התובעת, חברה העוסקת בשינוע חומרי גלם במיכלי צובר (טנק - קונטיינר), הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד החברה - הנתבעת העוסקת בפינוי פסולת ממפעלי כימיקלים.
על פי כתב - התביעה שיגרה התובעת לנתבעת ביום 15.4.04 הצעת מחיר על סך 1,750 יורו לטנק קונטיינר בכפוף לאמור בה.
בנוסף נקבע בהצעה כי המחיר כולל הובלה ימית, עלויות נמל בחו"ל, הובלה יבשתית בחו"ל אל הספק, שכירות וביטוח הטנק קונטיינר אך לא המטען וצד ג', עדכון שוטף, וכן שטיפה סטנדרטית.
כן פורטו בהצעה מחירים ועלויות של ימי המתנה, עמילות מכס, אחסנה, הובלות בארץ וכיו"ב.
ביום 30.4.04 שיגרה התובעת לנתבעת הצעת מחיר נוספת המתייחסת להובלת מכולה רגילה שאינה טנק קונטיינר על סך 1,145 יורו עבור מכולה 20 רגל ,ועל סך 1,600 יורו עבור הובלת מכולה 40 רגל. כן נקבעו בהצעה תנאים נוספים כמפורט בה.
על סמך הצעות המחיר הזמינה הנתבעת מן התובעת הובלת מטענים במספר הזדמנויות ובסך הכל: 4 טנק קונטיינרים וכן 2 מכולות רגילות 20 רגל.
התובעת שיגרה לנתבעת חשבונות כמפורט בסעיף 8 לכתב - התביעה, אך לבד מחשבונית מס' 8389 נספח ג' 3 שנפרעה במלואה, לא נפרעו שאר החשבוניות, ומכאן התביעה, העומדת על סך 76,010.80 ש"ח נכון ליום הגשתה - 13.2.05.
בקשת הרשות להתגונן שהוגשה מטעם הנתבעת התייחסה לסך של 64,025.80 ש"ח, ולבקשת ב"כ התובעת ניתן ביום 21.7.05 פסק - דין חלקי נגד הנתבעת על סך 11,985 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ובתוספת אגרה ושכ"ט עו"ד יחסיים.
בתצהיר התומך בבקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן מציין מנהל המבקשת דאז כי הצעת המשיבה היתה הזולה ביותר מבין ההצעות שנתקבלו אצל המבקשת, וכי טרם בחירתה, הציגה המשיבה מצג שיש לה ניסיון רב בשינוע פסולת מסוכנת לחו"ל.
לטענתו, התברר למבקשת שלמשיבה "אין שמץ של מושג", כלשונו, באשר לאופי העבודה לה התחייבה, "ולאור הטעויות הרבות שעשתה המשיבה (שגרמו למבקשת נזקים) החליטה המבקשת לסיים את ההתקשרות עם המשיבה לאחר שזו שינעה עבורה מספר מכולות".
להלן מביא המצהיר דוגמאות שונות לטענתו זו: העדר ידיעה איך למלא טפסים המלווים תנועות מכולת חומרים מסוכנים של האיחוד האירופי; סירוב לנקות את חלקה החיצוני של מכולה מלוכלכת בטענה שאין בכך כדי למנוע את כשרות פעילותו של הטנק, ועוד כהנה וכהנה.
המצהיר טוען כי בעקבות הפסקת ההתקשרות בין הצדדים שלחה המשיבה למבקשת חשבונות מנופחים ומוגזמים, אך לא מסתפק בכך, ובסעיפים 7,8,9,10 לתצהיר מפרט המצהיר את טענותיו כנגד כל סכום וסכום בו חוייבה המבקשת שלא כדין, לטענתו.
גירסתו של המצהיר לא נסתרה בחקירתו הנגדית, ונראה שבשלב מקדמי זה של בחינת סיכויי ההגנה האפשריים, לא היה טעם להאריך בחקירתו.
הלכה ידועה היא כי אין על ביהמ"ש להיחפז ולעשות שימוש בסמכותו להכריע בתובענה אלא אם בר ור הדבר ונעלה מספק כי לנתבע אין סיכוי להצליח בהגנתו. (ע"א 465/89 גדען בן - צבי נ ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מ"ה (1) 66, 70).
בשלב זה לא נשקלת מהימנות המצהיר ואין מקום לפסוק בדבר טיב טענותיו, אלא אך לבחון האם יש בטענות אלו לכאורה כדי להצדיק את בירורן .
עוד ייאמר ויוזכר כי בשלב זה לא מוטלת על הנתבעת החובה לשכנע את ביהמ"ש בצידקת דבריה, אלא רק להראות כי גירסתה מעלה טענות שבמדה ותוכחנה, עשויות להעמיד לה"תריס ומגן" בפני התביעה, ו/או להפריכה.
משלא נתבדו טענות הנתבעת, מן הראוי לתת לה את יומה בבית - המשפט, על מנת שטענות אלה יזכו, כאמור, לבירור מעמיק וממצה.
לאור האמור לעיל ניתנת למבקשת רשות להתגונן, והתצהיר מטעמה ישמש כתב - הגנה.
הוצאות הבקשה תיפסקנה על פי תוצאות התביעה.