1. בקשה התובעות למתן צו להמצאת מסמכים ספציפיים ע"י הנתבעים, ובקשה נגדית מצד הנתבעים, לגילוי מסמכים ספציפיים ומתן תשובות לשאלון מצד התובעים, זאת בהמשך לכתב תביעה שהוגש בתיק זה, ועניינו תביעה כספית בסכום של כ - 1.5 מליון ש"ח, על רקע מעילה נטענת מצד הנתבעים בכספי התובעות.
2. תמצית בקשת התובעות היא, גילוי מסמכים הנוגע לפירוט חשבונות בנק, חברות אשראי, תלושי שכר, יציאות לחו"ל ותקבולים ששולמו לבית אבות בו שהתה אמה של הנתבעת. תכלית הבקשה כך נראה, הינה לבסס את המידע ביחס למעילה הנטענת. תמצית בקשת הנתבעים היא, מידע הנוגע לחישובי ותשלומי שכר, הוצאות ומיסוי של חברי קיבוץ אחרים, שתכליתו, כך נראה, הוכחה כי לא חרגו בחישוביהם כלפי עצמם, ביחס למקובל כלפי יתר חברי הקיבוץ.
3. עיינתי בכתבי התביעה וההגנה, נספחיהם ובבקשות ובתגובות להן, המעלות טיעונים רבים והרחבה רבה, בדבר הגילוי הנדרש בהליכים אזרחיים מחד, אל מול הגנת הפרטיות.
ההליכים המוקדמים, גלוי מסמכים ושאלונים, נועדו לחסוך זמן שיפוטי וליעל את ההליך ע"י חידוד השאלות שבמחלוקת. דומה שאין מחלוקת כי העקרון הנוהג כיום, הינו גילוי רחב ככל האפשר של מסמכים רלוונטים לשאלות שבמחלוקת, כשיש לגלות כל מסמך שיש בו מידע, המאפשר לצד כלשהוא לקדם את העניין שבמחלוקת. על כן אין בעלי הדין רשאים להמנע מגילוי ראיות שברשותם, אלא אם כן יש בגילוי ראיה מסויימת כדי לפגוע באינטרס לגיטימי של בעל הדין שנתבקש לגלותה (להבדיל ממסמך שיש בו אינפורמציה מזיקה להוכחת המחלוקת שאין בעל הדין רשאי שלא לגלותו). הנטיה כאמור היא גילוי ולבית המשפט שיקול דעת רחב להתיר בעניין זה, כמו גם בשאלונים, בהם הנטיה להתיר את כל השאלות הנוגעות למחלוקת בין הצדדים. לעניין זה אף ראויים לעיון דבריה של כב' השופטת שיצר, רשמת (כתוארה אז) של בית המשפט המחוזי בתל אביב בת.א. (ת"א) 2857/98
שפורן שולמית ואח' נ' מדינת ישראל תק מח 2003 (1) 968 אליהם היפנה אף ב"כ הנתבעות בצדק, המסכמים את העניין כדלקמן:
הליכי גילוי מסמכים והצגת שאלונים משמשים להכנת המשפט לקראת בירור. האינפורמציה המושגת במסגרתם, נועדה לחסוך את הזמן הנדרש להשמעת עדים. היא אף מסייעת ליעל את ההליך, על ידי "חידוד" העניינים שבמחלוקת (ראה: זוסמן, שם, בעמ' 425).
העקרון החל כיום הוא גילוי "רחב" ככל האפשר של מסמכים, הרלבנטיים למחלוקות הנדונות בבית המשפט. ראה ע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, בעמ' 60:
"גילוי מסמכים משתרע על כל 'המסמכים הנוגעים לענין הנדון'... על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה".נ
וכן רע"א 8290/01 איזוטופ בע"מ נ' דן רנט א-קאר בע"מ, תקדין-עליון 2002(3) 651, דברי כב' השופטת דורנר:
"כידוע, יש לנקוט גישה מרחיבה ככל שמדובר בגילוי ראיות במסגרת הליך שיפוטי, שמטרתו היא חשיפת האמת. לפיכך, הכלל הוא, שאין בעלי-דין רשאים להימנע מגילוי ראיות שברשותם, אלא-אם-כן יש בגילויה של ראיה מסוימת כדי לפגוע באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שנתבקש לגלותה ... ".
ב
וראה גם זוסמן, שם, בעמ' 428:
"... מסמכים מזיקים או מועילים, לצורך המשפט התלוי ועומד, שייכים לעניין, והחיפוש אחריהם אינו "דיג". הנטיה המודרנית היא לקולא דווקא".ו
גם כאשר מדובר במשלוח שאלון לצד שכנגד, לבית המשפט נתון שיקול דעת רחב. בית המשפט נוטה להתיר את כל השאלות ביחס "לעניינים הנדונים" העומדים לפניו. שאלות מותרות הן גם כאלה המתייחסות להתקיימותן של עובדות הנוגעות בעקיפין לאותם עניינים השנויים במחלוקת (ראה: זוסמן, שם, בעמ' 445 ; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, תשס"ג) בעמ' 152-153).
4. יחד עם זאת, עקרון הגילוי אינו עקרון מוחלט. מולו ניצבים ערכים אחרים העשויים לסייג את הגילוי. אלה קשורים להגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה, ולמניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים.
5. בד בבד עם האמור, אין ספק כי ההגנה על הפרטיות הינה זכות חוקתית מוכרת, ואולם גם היא אינה ערך מוחלט (ר' למשל רע"א 1917/92
סקולר נ' ג'רבי פד"י מז (5) 764, ע"א 1211/96
כהן נ' נשיונל קונסטלנס פ"ד נב (1) 481, בג"צ 3816/90
גילת נ' שר המשטרה, פ"ד מה (3) 414, 423 , רע"א 2534/02
שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 195, וכן ברק,
פרשנות במשפט, כרך שלישי, עמ' 361). גם פסקת ההגבלה של חוק היסוד, המתירה פגיעה בתנאים הקבועים בה, מלמדת כך.
לעניין זה, ערך עשיית משפט צדק, הינו ערך ההולם את ערכיה של המדינה ונועד לתכלית ראויה. על כן, מקום אשר הגשמת התכלית הנ"ל מחייבת חדירה לצנעת פרטיותו של אדם, אין ברירה לעיתים מפגיעה בחוק היסוד, ובהתמודדות בין האינטרס החברתי הכרוך בעשיית צדק בהליך השיפוטי, לבין חשיבות ההגנה על הפרטיות, ניתן בנסיבות מסוימות, משקל גובר לערך הראשון, שבלעדיו עלולים הליכי המשפט להמצא מסוכלים. יחד עם זאת, נדרשת מידתיות בפגיעה האמורה, ועל כן על ביהמ"ש להשתכנע בחיוניות החומר המוגן לצורך המשפט, תוך צמצום מקסימלי של הפגיעה בפרטיות, אך למידה החיונית להשגת התכלית הראויה.
6. חלק מן הבקשות, נוגע למידע המתייחס לצדדים שלישיים, ילדיהם של הנתבעים ואמה של הנתבעת מחד, ועובדים וחברי משק התובעת מאידך. במצבים בהם מתבקש מידע הקשור למי שאינו צד להליך, מחוייבת מטבע הדברים, התייחסות קפדנית אף יותר, ודרישה לגילוי מידע מוגן של אדם שאין לו עניין במשפט, מחיבת מידת שכנוע רבה יותר בדבר הרלוונטיות שלו ונחיצותו. אחד המקרים החריגים בהם ניכרת נטייה להתיר הצגת מידע פרטי של צד שלישי, היא מקום בו שוכנע בית המשפט שיתכן וקיימת קנוניה בין בעל הדין לבין הצד השלישי וזיקה קרובה בין השניים, באופן שניתן לראות את הצד השלישי כמעורב, ולו בעקיפין בהתדיינות. כך נאמר בעניין זה למשל בע"א 174/88
הילדה
גוזלן נ' קומפני פריזיאן, פ"ד מב (1) 563, 566 שם נאמר כדלקמן:
אם פיסקה (8) (לחוק הגנת הפרטיות - י.ש)
יכולה בכלל לחול בענייננו (ועל כך אין אנו מחווים דעה), אין היא יכולה להגן אלא על מי שבתום-לב מבקש להגן על "עניניו הפרטיים" ולא על מי שמבקש להסתיר קנוניה שנעשתה בינו לבין אחר לגבי השימוש בחשבונו המתנהל בבנק. הקושי, העשוי להתעורר במקרה דנן, הוא, שלפני שמעיינים בחשבון ולפני שתמו הראיות במשפט לא תמיד ברור הוא, אם אמנם זכאי פלוני הזר ליהנות מהגנת הפרטיות. בנסיבות כאלה השאלה היא אך זאת, אם הובא לפני בית המשפט חומר ראיה מספיק
,
המצביע על חשש ממשי לקיום קנוניה כאמור.
.
וכן ר' רע"א 1917/92
סקולר נ' ג'רבי הנ"ל, רע"א 8873/05
בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אלחדף תק על 2005 (3) ,3656 וכן קדמי, "על הראיות" חלק שני, מהד' 2003, עמ' 843.
7. מהאמור עולה, כי לאמות המידה המנחות לצורך איזון בין צרכי ניהולו של משפט צדק לבין הצגת חומר מוגן הכרוך בפגיעה בפרטיות, מתווסף שיקול מיוחד כאשר מדבר במידע הנוגע לאדם זר להתדיינות המשפטית המתנהלת. בנסיבות אלה, מוסטת נקודת האיזון להוספת משקל על הפרטיות, תוך דרישת הצורך לבסס את הרלוונטיות של החומר המבוקש והחיוניות שלו למשפט והעדר חלופות אחרות העשויות ליתן מענה לצרכי ההליך השיפוטי