1. בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף בנימוק כי לא ניתנה למשיבים, התובעים בתביעה העיקרית, רשות לפיצול סעדים.
2. בכתב התביעה נטען כי המשיבים הם הבעלים של דירת מגורים ברח' הרב קוק 67, קריית מוצקין והמבקש היה דייר מוגן באותה דירה
(להלן: ''המושכר''). הבעלים הקודם של הדירה, גב' שולה מושניצקי, הגישה בעבר תביעה לבית משפט השלום בחיפה ב-ת''א 2908/05 נגד המשיב ואחרים לפינויים מהמושכר וזאת בעילה של נטישה, תשלום חלקי של דמי השכירות ותוספת בנייה ללא הסכמתה
(להלן: ''תביעת הפינוי''). בית משפט השלום קיבל את התביעה והורה על פינוי המבקש מהמושכר. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית משפט המחוזי, אולם הערעור נדחה. בעקבות זאת הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט העליון על פסק דינו של בית משפט המחוזי, אולם, גם בהליך זה הוא נדחה.
מכאן התביעה, לפיה עותרים המשיבים לחייב את המבקש בתשלום דמי שכירות ראויים לתקופה שמיום הגשת תביעתם לפינוי המבקש מהמושכר נשוא התביעה, בשנת 1995, ועד לפינויו בפועל בשנת 2004.
3. המשיבים הגישו תגובתם לבקשה ובדיון המקדמי שהתקיים בתביעה השיב המבקש לאותה תגובה.
4. בתקנות 44-45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, נקבע כי תובענה תכיל את מלוא הסעדים שהתובע זכאי להם בשל עילת התביעה, שאם לא כן, התובע אינו זכאי לתבוע סעדים נוספים בגין אותה עילה, אלא אם כן בית המשפט התיר לו פיצול סעדים.
5. המשיבים הגישו תביעתם לפינוי המבקש מהמושכר בעילה של הפרת הסכם השכירות ביניהם ונטישת המושכר. מאידך, עילת התביעה בתובענה דנן שונה, והיא צמחה בעקבות המשך השימוש הנטען במושכר על ידי המבקש לאחר שזכותו לדיירות מוגנת פקעה, ומכאן הסעד הכספי המתבקש, דמי שכירות ראויים.
לעניין זה נפסק ב-
רע"א 1156/02 חיר ואח' נ' לידאי, פ"ד נז(3) עמ' 949, כדלקמן:
''רשות לפצל את הסעדים נדרשת במקרה שבו זכאי תובע לסעדים אחדים בשל עילה אחת, וחושש הוא שאם לא יתבע את כולם כאחד, לא יהיה זכאי לתבוע את האחרים. במילים אחרות, אם יבוא המשיב לתבוע סעד של סילוק יד, לא יהיה זכאי לתבוע סעד של דמי שימוש ראויים......
דומה כי בפרשה שלפנינו אין מדובר בשני סעדים אלא בשתי עילות תביעה נפרדות:
האחת, הרשות שניתנה למבקשים להתגורר בנכס בוטלה, ולפיכך עליהם לפנותו;
השנייה, זכותו של המשיב לקבל דמי שימוש ראויים עבור החזקתם של המבקשים בנכס מיום ביטול הרשות ועד פינוי הנכס, שיסודותיה נטועים בדיני עשיית עושר ולא במשפט. יודגש כי העילה האחרונה, המבוססת על פסק-הדין לסילוק יד, טרם התגבשה בעת הגשת התביעה, והרי המבקשים טרם פינו את הנכס (לעניין זה ראו דברי השופט ח' כהן בע"א 329/73 הנ"ל [34], בעמ' 20, שם נאמר כי אין צורך ברשות לפצל סעדים במקרים שבהם עילת התביעה לסעד פלוני טרם נתגבשה). מכיוון שבשתי עילות נפרדות, ובסעדים הצומחים מכל אחת מהן, עסקינן, לא נזקק המשיב לרשות לפצל את הסעדים. הוא רשאי אפוא לתבוע בעתיד דמי שימוש ראויים, כפי שביקש. אולם אפילו מדובר בעילת תביעה אחת ובשני סעדים, היה מקום להרשות למשיב לפצל את הסעדים, בין היתר מן הטעם שבעת הגשת התביעה לסילוק יד הייתה אפשרות שבית-המשפט לא יורה על פינוי המבקשים מהנכס, והדיון בשאלת דמי השימוש הראויים יתייתר. לפיכך לא היה מקום להאריך ולסרבל את הדיון תוך הבאת ראיות נוספות, שלאחר מכן היה יכול שיתברר שהן היו מיותרות...''(שם, עמ' 959 מול האות ב').
6. יצויין, כי העובדה שהשימוש שעשו המערערים בפרשת חיר לעיל, או מי מטעמם, בנכס לא היה מכח זכות לדיירות מוגנת, אינה רלוונטית לשאלת הצורך בפיצול סעדים בתביעה.
7. אף העובדה כי במסגרת תביעת הפינוי, הועלתה דרישה לפיצול סעדים, אין בה, כשלעצמה, לחייב סטייה מההלכה הפסוקה, כמצוטט לעיל.
8. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.
המבקש ישלם למשיבים הוצאות הבקשה בסך של 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
9. לאור הודעת הצדדים לעניין אי-קיום ההליכים המקדמיים בתביעה, על הצדדים לסיים אותם הליכים תוך 30 יום.
ניתנה היום כ"א בחשון, תשס"ז (12 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.