1. בפניי בקשה מטעם הכונ"ר להורות על מאסר החייב. החייב לא התייצב לדיון על אף שזומן. לטענת בא כוחו, החייב לא התייצב מכיון שהוא מטפל באביו החולה.
כמובן שלא הומצא שום מסמך רפואי ואין בתרוץ זה שום הצדקה לאי ההתייצבות.
להלן אפרט עובדות רקע וההליכים שקדמו לבקשה זו.
2. לבקשת הנושה - בנק הפועלים, ניתן ביום 10.2.99 צו כינוס על נכסי החייב, והושת עליו תשלום חודשי בסך 1,500 ש"ח. החייב לא שילם את התשלומים שהוטלו עליו, כסדרם.
3. בעקבות בקשה קודמת מטעם הכונ"ר להורות על מאסרו של החייב, ביום 27.12.04 החליטה כב' השופטת וילנר (שטיפלה בתיק לפניי), כי אם החייב לא ישלם סכום פיגורים של 30,000 ש"ח בתוך 21 ימים ממועד ההחלטה, ייאסר. עוד נקבע כי אם לא ישלם את חוב הפיגורים בתוך 90 יום מאותו מועד, ישוב וייאסר בהתאם להחלטה נוספת שתינתן.
4. ביום 13.1.05 הגיש החייב לביהמ"ש בקשה לעיון מחדש בהחלטה הנ"ל ולפריסת התשלומים. לנוכח תגובת הכונ"ר והמנהל המיוחד, ובהעדר נסיבות חדשות, החליטה השופטת וילנר ביום 30.1.05 לדחות את הבקשה, והורתה לחייב לשלם את הסכום בתוך 21 ימים ממועד ההחלטה.
מאז אותו מועד שילם החייב 10,000 ש"ח מתוך סך זה, שלגביו הוצאה כנגדו פקודת המאסר. פקודת המאסר למעשה תלויה ועומדת. נראה כי זו הסיבה מדוע החייב נמנע מלהתייצב בבית המשפט.
5. מאז צו הכינוס ועד היום, שילם החייב רק תשלומים בודדים, בהם תשלום חודשי אחד ע"ס 1,000 ש"ח, וסך 10,000 ש"ח, בעקבות פקודת המאסר. כמו כן, כפי שצוין על ידי ב"כ הכונ"ר וב"כ החייב, וכן בהחלטת כב' השופטת וילנר ב-27.12.04, שולם סך נוסף של 7,000 ש"ח לידי המנהל המיוחד, (שנדרש להעבירו לקופת הכינוס). כמו כן, סכום נוסף של 5,000 ש"ח הפקיד החייב בקופת ביהמ"ש ביום 13.1.05. בסה"כ שולמו על ידי החייב 23,000 ש"ח.
דיון ומסקנות
- ב"כ הכונ"ר טוענת כי החייב מפגר ב-
88 תשלומים של 1,500 ש"ח, כל תשלום. החייב טוען כי מדובר בתשלומים חודשיים של 1,000 ש"ח בלבד כל אחד.
מבדיקת ההחלטות בתיק ביהמ"ש עולה כי הסכום החודשי עומד על סך 1500 ש"ח, כטענת ב"כ הכונ"ר.
בהחלטת כב' השופט גרשון מיום 10.2.99, הושתו על החייב תשלומים חודשיים בסך 1,500 ש"ח. בקשת החייב להפחית את גובה התשלומים החודשיים, נדחתה עוד ביום 28.4.99, שכן הבקשה לא נתמכה בתצהיר ובדו"ח הכנסות והוצאות. בבקשה נוספת שהגיש החייב להפחית את סכום התשלומים החודשיים, החליט ביום 15.3.00 כב' השופט גינת, כי אם ישלם החייב סך 17,500 ש"ח עד יום 16.4.00, ישקול בחיוב העמדת החיוב החודשי על סך 1,000 ש"ח. התשלום לא בוצע, לא ניתנה שום החלטה המפחיתה את סכום התשלום החודש.
אשר על כן, יתרת החוב של החייב בגין אי תשלום 88 התשלומים (132,000 ש"ח), בניכוי הסכום ששולם (23,000 ש"ח) הינה סך
109,000 ש"ח.
7. החייב מבקש ארכה בת 30 יום נוספים על מנת להשלים הסדר נושים. לטענתו, ההליכים התמשכו כ-8 שנים ולא הניבו פרי עד כה, לכן לא ייגרם נזק אם תינתן הארכה. ב"כ הכונ"ר טוען כי החייב לא ניצל את הארכות הרבות שהיו לו על מנת להגיע להסדר, ושממילא לנוכח סכום החוב, הסכום המוצע על ידו, ככל הנראה, לא יביא להסדר. כמו כן, התנהלות החייב במסגרת ההליך הינה "שערוריתית" כהגדרתה. ראוי לבטל את ההליך, אולם קודם לכך על החייב להשלים את מלוא החוב ויש מקום לחייבו לעשות כן באמצעות פקודת מאסר.
8. אכן עסקינן בחייב המתנהל בחוסר תום לב מובהק בהליך הפש"ר. משום מה המנהל המיוחד לא פעל ואף לא התייצב לדיון.
החייב חוסה תחת הגנת פקודת פשיטת הרגל שנים ארוכות, הליכי ההוצל"פ נגדו מעוכבים, מצד שני לא עשה דבר כדי להסדיר את חובותיו ואף לא שילם תשלומים חודשיים לקופת הכינוס לטובת נושיו. מתברר כי בתקופה בה נהנה החייב מהגנת הפקודה, מצא מקורות ללמוד משפטים במכללה פרטית יוקרתית, כפי שציין הכונ"ר. על אף פקודות המאסר שכבר הוצעו נגדו, שילם סכום נמוך בלבד ע"ח הפיגורים, לא דיווח על הוצאות והכנסות ולא שילם תשלומים שוטפים במשך שנים, לקופת הכינוס. על אף היותו כיום מתמחה אצל בא כוחו, כאמור לא התייצב לביהמ"ש על אף שזומן.
התנהגות זו של החייב, תוך זלזול בצו התשלומים שהושת עליו על ידי ביהמ"ש, הינה כאמור חסרת תום לב בעליל ומצדיקה ביטול הליך הפש"ר.
9. מעבר לכך, בידי החייב היה זמן רב להגיע להסדר עם נושיו, אך לא עשה כן. אין מקום לאפשר לו דחיות סרק נוספות, כפי שהוא מבקש, על מנת "לדחות את הקץ".
החייב לא שילם את סכום הפיגורים, כאמור בהחלטת כב' השופטת וילנר מיום 27.12.04, למרות הארכות הרבות שניתנו לו לעשות כן.
כאמור, תלויה ועומדת נגדו פקודת מאסר עוד מאותו מועד, אשר משום מה לא בוצעה. אף על פי כן, החייב לא עשה מאומה, ואפילו לא שילם את התשלום החודשי השוטף!