1. בבקשתם שלפני עותרים המבקשים, לכך שיינתן צו מניעה זמני נגד המשיבים 3 עד 46, ולפיו ייאסר על משיבים אלה לנקוט כנגד המבקשים בפעולות לגביית הוצאות משפט, שהמבקשים חויבו לשלם למשיבים בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה בתיק בש"א 2827/07 (תיק ת"מ 308/07) מיום 16.4.2008.
2. תחילתה של הפרשה בתביעה מינהלית שהגישו 27 תובעים שונים, והמבקשים בתוכם, לבית המשפט לעניינים מינהליים, שליד בית המשפט המחוזי בחיפה, בתיק ת"מ 308/07, ובנושא תשלומים שונים שהם משלמים למוסדות חינוך המנוהלים על ידי המשיבים.
לצד התביעה שהוגשה, הגישו התובעים בקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית.
3. המבקשים כולם הם עובדי מזכירות בית משפט השלום בחיפה, ובתביעה המנהלית יוצגו על ידי עורכי הדין, המשיבים 1 ו- 2.
4. בתאריך 16.4.2008 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' סגן הנשיא, השופט י' גריל) את הבקשה לאשר את התביעה כתביעה ייצוגית, וחייב את התובעים כולם, לרבות המבקשים, לשלם למשיבים הוצאות משפט. לפי חשבוני, הסכום הכולל של הוצאות, אותו חויבו התובעים לשלם למשיבים, מגיע כדי הסך 115,000 ש"ח, בצירוף מע"מ כחוק.
5. בבקשתם שלפני טוענים המבקשים, כי למעשה הוטעו על ידי המשיבים 1 ו- 2, אשר ייצגו אותם בתביעה המנהלית, שכן בא בשעה שהמבקשים סברו שהם חותמים על עצומה, החתימו אותם המשיבים 1 ו- 2 על יפויי כוח, והגישו תביעה, שהמבקשים כלל לא היו מעוניינים בה. על כן, לטענת המבקשים, לא הם האנשים שעליהם לשאת בתשלום הוצאות המשפט שנפסקו, ועל פי סעיף 6(ב) לחוק השליחות, תשכ"ה - 1965, על המשיבים 1 ו- 2 לשאת בתשלום זה.
המבקשים מוסיפים וטוענים, שקיים חשש שאם לא יינתן צו המניעה המבוקש, יינקטו המשיבים השונים בהליכים לגביית ההוצאות, ויעקלו את משכורותיהם של המבקשים. לטענת המבקשים, מאזן הנוחות פועל לטובתם, שכן עיקול משכורותיהם יגרום להם נזק בלתי הפיך, בה בשעה שמתן צו המניעה הזמני לא יגרום נזק למשיבים.
6. רק חלק מבאי כוח המשיבים התייצבו לדיון. חלק אחר מהמשיבים הסתפקו בהגשת תגובות בכתב, וחלק לא התייצבו ולא הגיבו. בסיכומו של דבר, ניתן לומר, כי חלק מהמשיבים מתנגדים למתן צו המניעה, חלקם משאירים את העניין לשיקול דעת בית המשפט וחלקם לא הגיבו כלל.
אלה מהמשיבים שהתנגדו למתן צו המניעה טענו, כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בבקשה, שכן בבקשתם מנסים המבקשים להשיג בדלת האחורית את עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים, וזאת לאחר שנדחתה בקשה שהגישו לבית המשפט לעניינים מינהליים באותו עניין ממש. עוד נטען, כי המחלוקת האמיתית היא מחלוקת בין המבקשים ובין באי כוחם בתביעה המינהלית, ואין בכוחה לשלול זכאותם של המשיבים לגבות את ההוצאות שנפסקו לזכותם. כמו כן נטען, כי גם אם צודקיםפ המבקשים בטענותיהם, הרי תשלום הוצאות המשפט אינו יוצר מצב שלא ניתן יהיה להשיבו לקדמותו, ואם בסופו של דבר המבקשים יזכו בתביעתם, כי אז ניתן יהיה לחייב את המשיבים להשיב להם את סכומי הכסף ששולמו להם.
7. לאר ששקלתי את טענות הצדדים, הנני מחליט לדחות את הבקשה, ולהלן אפרט את נימוקי.
המסמך עליו חתמו המבקשים, נושא את הכותרת "יפוי כוח", ובמסמך זה המבקשים הסמיכו את המשיבים 1 ו- 2 "לחתום על ולהגיש כל תביעה, עתירה, ו/או כל בקשה, הגנה, התנגדות, בקשה למתן רשות לערער, ערעור, הודעה, טענה, תובענה או כל הליך אחר הנוגע לעניין הנ"ל ללא יוצא מן הכלל".
המבקשים אינם מכחישים את חתימתם על יפוי הכוח, ובתצהירים התומכים את בקשתם, מצהיר כל אחד מהמבקשים הצהרה זהה, בנוסח הבא:
"חשוב לציין כי עו"ד חמיס [הוא המשיב מס' 2 - י"כ] בעת שחתמתי בפניו הסביר לי כי הוא מחתים אותי על עצומה ולא על יפוי כוח, וההסבר ששמעתי מפיו נוגע לתוכן העצומה ולא לשום עתירה העומדת להיות מוגשת גם בשמי. חשוב לציין כי עו"ד חמיס החתים אותי על המסמך שהיה בידיו במהלך עבודתי, העמוסה בין כה וכה בבית המשפט, ועל כן הסתפקתי בהסבריו, ולא יצא לי לקרוא את תוכן המסמך שהוחתמתי עליו, משום שלא הייתה לי כל סיבה לחשוב ולא עלה בראשי כל חשד שמטעים אותי."
בשלב הנוכחי אין אני נכנס למחלוקת העובדתית הקיימת בין המבקשים ובין המשיבים 1 ו- 2 בדבר נסיבות החתימה על יפוי הכוח עליו חתמו המבקשים. מחלוקת זאת דינה להתברר במסגרת ההליך העיקרי. בשלב הנוכחי די לי שאציין, שעם כל הכבוד למבקשים, המשמשים כפקידים בבית משפט השלום בנצרת, לא מפיהם ניתן לשמוע טענה, כי אינם יודעים להבחין בין מסמך שהוא יפוי כוח למסמך שהוא עצומה. יפוי הכוח עליו חתמו המבקשים מדבר בעד עצמו, ובו הרשו את המשיבים 1 ו- 2 לנקוט בשמם בהליכים שונים. אם המבקשים חתמו על המסמך ופטרו עצמם מלקרוא אותו, אין להם להלין אלא על עצמם.
8. משחתמו המבקשים על יפוי כוח, והמשיבים 1 ו- 2 נקטו בשמם בהליכים, הוטרחו המשיבים להתייצב בבית המשפט ולנקוט בהליכים שונים, כמתחייב מסדרי הדין. על כן, אפילו אניח שטענות המבקשים בדבר הטעייתם הן טענות אמיתיות, הרי שבסופו של דבר אין לדרוש מהמשיבים שישלמו את מחיר ההטעיה. המחלוקת בדבר נסיבות החתימה על יפוי הכוח אינה מעניינם של המשיבים. המשיבים נגררו להליך משפטי והם זכאים לגבות את ההוצאות שנפסקו לזכותם.
על כן, הנני סבור, כי זכותם הלכאורית של המבקשים כלפי המשיבים 3 עד 46 מוטלת בספק ניכר, ומקום בו אין בידי המבקש להציג זכות לכאורה, אין מקום ליתן לו צו מניעה זמני.
9. מלבד העובדה שזכותם הלכאורית של המבקשים מוטלת בספק, הרי שהצו המבוקש על ידם אינו דרוש לשם מניעת מצב בלתי הפיך העלול להיווצר. החיוב שהוטל על המבקשים הוא חיוב כספי, והכלל הוא, שתשלום סכום כסף אינו יוצר מצב בלתי הפיך, אלא אם המבקש מראה, שקיים חשש שלא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור, ולחייב את המשיב להשיב לו סכומי הכסף שיגבה. במקרה שלפני אין המבקשים טוענים שמצבם הכספי של המשיבים לא יאפשר השבת סכומים שישולמו להם, ומטעם זה נראה, שאין מדובר בתשלומים העלולים לגרום להיווצרות מצב בלתי הפיך. את החשש מפני עיקול משכורתם של המבקשים יכולים המבקשים להסיר על נקלה, אם ישלמו למשיבים את הסכומים המגיעים מהם. לחילופין יוכלו המבקשים לפנות לראש ההוצאה לפועל, אם וכאשר יקבלו "אזהרה", ויבקשו להיחקר על יכולתם הכספית, על מנת שראש ההוצאה לפועל ינתן צו לסילוק החוב בתשלומים.
10. בנוסף לאמור לעיל, יש לתת הדעת אף לטענה שנשמעה, כי בית משפט זה אינו מסומך ליתן את צו המניעה, שכן הוא למעשה צו לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים.
אציין, כי בקשה שהגישו המבקשים לבית המשפט לעניינים מינהליים נדחתה על ידו, ובצדק טוענים חלק מבאי כוח המשיבים, כי המבקשים מנסים להשיג בדלת האחורית את שלא הצליחו להשיג בדלת הקדמית. עם כל הכבוד, אין זה מתקבל על הדעת, שבית משפט אחד מחייב אדם בתשלום הוצאות משפט, והנה בא בית משפט אחר, ומורה שלא לבצע את החלטתו. אם סברו המבקשים כי בית המשפט לעניינים מינהליים טעה כאשר חייב אותם בתשלום הוצאות משפט, כי אז היה עליהם לערער על החלטתו. הוא הדין אם סברו המבקשים, שבית המשפט לעניינים מינהליים טעה כאשר דחה בקשתם לעיון חוזר בהחלטתו שלא למחוק אותם מרשימת התובעים. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית המשפט לעניינים מינהליים, ומשניתנו החלטות בית המשפט לעניינים מינהליים על הצדדים להן לבצען.