בפני בקשה למחוק על הסף תובענה להסרת קיפוח, שהוגשה לפי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: חוק החברות).
התובענה הוגשה על ידי מר יאיר פיליפ (להלן: פיליפ), הטוען שהוא בעל 50% ממניות החברה. על פי הנטען בתובענה, המשיב, מר יצחק פריצקר (להלן: יצחק) הוא בעל המניות הנוסף, ובידיו ה-50% הנותרים. לטענת פיליפ, מסרב יצחק למסור לידיו דו"חותיה של החברה, הסכמים, פרוטוקולים ושאר מסמכים שעניינם החברה וניהולה, ומסרב לזמן אסיפה כללית. כן מועלות בתובענה טענות נוספות וקשות כנגד יצחק, אשר על פי הנטען יש בהן משום קיפוח. פיליפ צירף לתובענה כמבקש פורמאלי את מר שמשון פריצקר (להלן: שמשון), אשר לטענתו ממנו רכש את מניותיו, ואשר על פי הנטען עוד בתקופתו התרחשו מעשי קיפוח.
יצחק מבקש למחוק את התובענה משום שלטענתו פיליפ אינו עולה לגדר "בעל מניות" אשר זכאי לתבוע הסרת קיפוח לפי חוק החברות.
רקע
חברת "תחנת שירותי רכב ברוממה חיפה בע"מ" (להלן: החברה) היא חברה פרטית מוגבלת במניות. החברה פעילה, בבעלותה תחנת דלק והיא מספקת מגוון שירותים לרכב בשכונת רוממה בחיפה. הון המניות הרשום של החברה הוא בסך 101,999 ש"ח, ומתוכו הונפקו שתי מניות הנהלה ו-1,000,001 מניות רגילות. עד למותו של יעקב פריצקר ביום 2/10/96, היו הוא ושני בניו בעלי המניות בחברה. לאחר פטירתו, ובהתאם לצו ירושה מיום 16/3/97 ירשו בניו, שמשון ויצחק פריצקר (להלן: שמשון ויצחק), את מניותיו בחלקים שווים.
השניים מעולם לא נרשמו כבעלי מניות ולמעשה החברה לא ניהלה ואינה מנהלת גם כיום מרשם בעלי מניות.
ביום 26/12/01 חתם שמשון על שטר העברת מניות ליאיר פיליפ (להלן: פיליפ). שמשון טוען כי יידע את אחיו גבי ההעברה עוד לפני שהתרחשה וכי זה לא התנגד. בהתכתבות מאוחרת יותר בין הצדדים גבי מכירת המניות נרשם כי יצחק אינו מוכן להכיר במכירה, בין אם משום שלטענתו לשמשון אין כלל מניות בחברה מזה זמן רב (כפי שנטען במכתבו של עו"ד פרייליך מיום 16/3/05) ובין אם משום שלטענתו בתקנות החברה נקבע כי לא תותר כל העברת מניות בחברה אלא בהסכמת המנהלים פה אחד - והוא לא נתן הסכמתו להעברה (כך נטען במכתבו של עו"ד פרייליך מיום 20/3/05).
לתובענה צורף פלט מרשם החברות הנושא את התאריך 24/5/05, ואשר לטענת פיליפ מלמד על בעלותו הנטענת במחצית מהמניות, למרות שאינו מעודכן. מן הפלט עולה כי הדירקטורים של החברה הם יעקב, שמשון ויצחק ובעלי המניות הם: יעקב, המחזיק במנית הנהלה ו-333,333 מניות מסוג רגיל; יצחק, המחזיק ב-333,333 מניות מסוג רגיל; יצחק ושמשון, המחזיקים ב-2 מניות מסוג רגיל; ופיליפ, המחזיק במנית הנהלה ו-333,333 מניות מסוג רגיל.
כאמור, הבקשה שבפני היא בקשתו של יצחק למחוק על הסף את התובענה. לטענת יצחק, מכיוון שפיליפ אינו מחזיק בשטר מניה ואינו רשום במרשם בעלי המניות, הוא אינו בעל מניה ועל כן מנוע מלתבוע על בסיס סעיף 191 לחוק החברות. לטענתו, אין מדובר בעניין פרוצדוראלי גרידא, שכן בין הצדדים מחלוקת באשר לעצם קיום הסכם להעברת המניות ולזכותו של שמשון להעבירן, ועל כן ראוי כי פיליפ יפנה לדרך של תובענה רגילה, בה תתברר שאלת הבעלות במניות. אם וכאשר יורה בית המשפט על בעלותו במניות, ורישומו בהתאם, יוכל ליהנות מזכויות הקבועות לבעל מניה. יצחק טוען כי הוא למעשה הבעלים של 100% ממניות החברה.
ליצחק טענות נוספות, ביניהן כי יש לדחות את התובענה על הסף בשל חשד לקנוניה, עליה ניתן ללמוד מכך שעל פי הנטען בתובענה פיליפ רכש את מניותיו של שמשון ב-26/12/01, אך במכתב ששלח שמשון ליצחק שנתיים מאוחר יותר, הוא דורש את כינוס האסיפה הכללית מתוקף החזקתו ב-50% ממניות החברה.
כן טוען יצחק שאין ליתן תוקף להעברה בהיעדר אישור המנהלים, באשר תקנות החברה קובעות כי נדרשת הסכמה פה אחד, ואילו יצחק לא נתן הסכמתו .
מנגד, מבקש פיליפ להיבנות מרישומי רשם החברות ומשטר העברת המניות כהוכחה לבעלותו במניות, וטוען כי החברה ממילא אינה מנהלת מרשם בעלי מניות. כן הוא מלין על שהבקשה לא נתמכה בתצהיר, למרות שעולות בה טענות עובדתיות למכביר, ובמיוחד טענת הקנוניה, אותה יש לפרט.
בדיון מיום 22/9/05 חקר עו"ד פרייליך, מטעמו של יצחק, את שמשון על תצהירו, גבי העברת המניות. מתשובותיו עולה כי שטרי העברת הבעלות הנושאים את התאריך ה-26/12/01 נחתמו במסגרת הסכם הלוואה שנערך בין שמשון ופיליפ, במסגרתו הלווה פיליפ לשמשון סכומי כסף, ובתמורה שועבדו לטובתו מניותיו של שמשון בחברה. כאשר לא הושבו הסכומים עד לתאריך 26/12/04, ובהתאם להסכם ההלוואה, חולטו המניות. שמשון הצהיר כי יצחק ידע והסכים לחוזה ההלוואה ותנאיו, ולהעברת המניות המתחייבת מכך.
דיון
לפי הוראות סעיף 191 לחוק החברות רשאי בית המשפט ליתן הוראות הנראות לו לשם הסרת קיפוח או מניעתו "לפי בקשת בעל מניה".
סעיף 176 לחוק החברות מגדיר בעל מניה כמי שרשום ככזה במרשם בעלי המניות או מי שאוחז בשטר מניה. אין מחלוקת כי פיליפ אינו רשום במרשם בעלי המניות - מרשם אשר החברה כלל אינה מנהלת.
החובה לנהל מרשם בעלי מניות חלה על החברה, ולפיכך, טוען פיליפ, אם זו אינה ממלאה חובתה, פטור בעל מניות מלהיזדקק לרישומו. אכן, טענה טובה להדיפת עמדת יצחק גבי המרשם, גם אם לטעמי בעל מניה המבקש להירשם במרשם על מנת ליהנות מן הזכויות המוקנות בחוק לבעל מניה רשאי לכוף על החברה לנהל מרשם, בדרך של פניה לבית המשפט. היעדר מרשם אינו מונע את רישום המבקש להירשם כבעל מניה, אם אין מניעה אחרת לרישומה במרשם בעלי המניה.
בענייננו, מעלה יצחק טענות באשר לעצם זכאותו של פיליפ להירשם בכלל. לטענתו, מחלוקת גבי זכותו של שמשון להעביר מניותיו ומחלוקת לגבי זכותו הקניינית במניות בכלל בשעת העברתן. אין ספק שטענות אלו צריכות להתברר, השאלה היא באיזו מסגרת. לטענת יצחק, אם פיליפ מבקש לזכות בהכרה בבעלותו עליו להגיש תובענה נפרדת.
לטעמי, בנסיבות העניין אפשר לברר את הזכאות במסגרת תובענת הקיפוח.
אמנם, בחוק החברות, כמו בפקודת החברות לפניו, אין התייחסות למקרים בהם המניה עברה למי שטרם נרשם במרשם בעלי המניות. הפרשנות המקובלת לעניין היא כי מדובר בהסדר שלילי, בעיקר משום שבחקיקה זרה נקבעו בעניין הוראות מפורשות (ראה צ' כהן "
בעלי מניות בחברה" עמ' 330-331; י' גרוס "
חוק החברות החדש" עמ' 193).
אכן, פרשנות דווקנית למילות הסעיף מחייבת אי הכרה במעמד לתובע על פי סעיף 191 שלא נרשם במרשם בעלי החברה, והכלל היבש הוא כי עסקה למכירת מניות "על שם" אינה מושלמת במסירת תעודת המניה, אלא יש להשלים את ביצוע העסקה ברישומה במרשמי החברה. אך, לדעתי, פרשנות דווקנית לא יהא בה להגשים את מטרת החקיקה.