1. ערר על החלטת מעצר עד סיום ההליכים (כב' השופטת ר' ברקאי). הטענה המרכזית של עו"ד לין, בא-כוח העורר נוגעת, כפי שיפורט, לראיות לכאורה.
2. בליל ה-26.7.05, בעקבות חשד להברחת אמצעי לחימה ממצרים לישראל, התקיימה תצפית באיזור נחל צאלים. התצפית הבחינה במפגש בין שלושה, האחד - ישראלי, הוא העורר שלפנינו, האחר - נאיף שמו, אזרחי מצרי, ואדם נוסף. בסיוע מסוק נעצר נאיף, אך מי שהיה עמו נמלט. העורר ניסה להימלט ברכב אך נתפס. בעקבות הודעות שנגבו מנאיף הוגש נגד העורר כתב אישום ובו שני אישומים בעבירות סמים.
3. באישום הראשון נטען כי העורר קשר קשר עם אחד, מחמוד עליאן סלימה, תושב מצרים ולפיו יבריח מחמוד ממצרים לישראל סם מסוכן (לטענת המאשימה מחמוד הוא מי שנמלט מהתצפית הנזכרת). נטען כי מחמוד צירף לקשר האמור את נאיף וקושרים נוספים. מחמוד, נאיף והקושרים הנוספים חצו את הגבול בין מצרים לישראל שלא כדין והביאו עמם 7 שקים ובהם 70 ק"ג מריחואנה. מחמוד ונאיף נשארו בשטח ישראל עם שקי הסם, והקושרים האחרים חזרו למצרים. עוד טוענת המאשימה כי ב-25.7.05 בסביבות השעה ארבע לפנות בוקר הגיע העורר במכונית סובארו למקום בו המתינו לו מחמוד ונאיף עם שקי הסם. הסם הועמס על רכבו של העורר שהסיע את מחמוד ונאיף לאזור קיבוץ טללים, ושם הורידם. העורר הבטיח למחמוד להביא לו את הכסף עבור הסם במועד מאוחר יותר.
באישום הראשון מואשם העורר בקשירת קשר לפשע ובסחר בסם מסוכן, בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית, בסחר עם מסתנן ובהסתייעות ברכב לביצוע פשע. ייאמר כאן בקצרה שטענת הסניגור לגבי אישום זה היא שאמנם בגרסאות רבות שמסר במשטרה ובעימות עם העורר מפליל נאיף את העורר, אך בגרסתו הראשונה בסמוך למעצר, תאר שמחמוד התקשר לאחד ג'ומעה שמו, וג'ומעה היה זה שקיבל את הסמים. בשלב מאוחר יותר טען נאיף כי בתחילה שיקר, וכי מי שנטל את הסמים הוא העורר. לטענת עו"ד לין, גרסתו הראשונה של נאיף יש בה כדי לכרסם, ובצורה משמעותית, בגרסתו המפלילה את העורר. לעורר, כך יצוין, יש אח בשם ג'ומעה.
4. האישום השני, עוסק בעיסקה במה שאיננו סם. עיסקה זו קשורה בתצפית ובמעצר שהזכרנו בתחילת הדברים. העורר כופר בכל היכרות עם נאיף ובכל קשר עמו, וטען כי כשנעצר - כאמור בעקבות התצפית - בסך הכל טייל באיזור. לענין האישום השני יש ראיות לכאורה חזקות לקשר בין נאיף והעורר בדו"ח התצפית שהוזכר. המאשימה טוענת באישום השני כי העורר קשר קשר עם אחד, עודה טרבין, תושב מצרים, לפיו יספק העורר לעודה סמים מסוכנים, וזאת באמצעות נאיף. ב-26.7.05 בשעה 20:50 לערך נפגש העורר עם נאיף ועם עודה שהמתינו בקרבת קיבוץ טללים. העורר מסר 979 גרם חומר המכיל קופאין ופרצמטול הנחזה להיות סם מסוכן וכן כסף מזומן, וכן הביא לשניים מזון למאכל. באישום השני הואשם העורר בקשירת קשר לפשע, בניסיון לסחר בסמים מסוכנים, בנסיון להחזקת סם מסוכן, בניסיון לסחר עם מסתנן, מתן מחסה או סעד אחר למסתנן ובהסתייעות ברכב לביצוע פשע.
5. לענין האישום השני טוען הסניגור כי גם בהנחה שכל העובדות הנטענות נכונות הן, דבר שהעורר כופר בו, מנין לנו שמי שהביא את החומר אכן סבר, ובטעות, שמדובר בסם מסוכן? התערובת שהביא מי שהביא, כך טוען הסניגור, אותה מכנה נאיף בהודעותיו, לעיתים, "פודרה" איננה תערובת שאסורה החזקתה או מכירתה. הסניגור טוען, איפוא, כי כיוון שהחומר איננו סם, לא עבר העורר לכאורה כל עבירה בסמים מסוכנים.
6. הערכאה הראשונה קבעה, כאמור, כי יש ראיות לכאורה לגבי שני האישומים בהודעותיו של נאיף, הערכאה הראשונה היתה מודעת היטב לכך כי בהודעה הראשונה קשר נאיף את עסקת 70 הק"ג ל"ג'ומעה" ובהודעה השניה טען כי שיקר. לטענת עו"ד לין אין לסמוך על נאיף, נוכח דבריו שלו עצמו, לפיהם שיקר, ונוכח שקרים נוספים שמנה הסניגור. הקושר האמיתי הוא, כך נטען לפחות בסבירות גבוהה, ג'ומעה ולא העורר. הערכאה הראשונה דחתה טענה זו וציינה כי לגרסתו של נאיף בענין העורר ניתן למצוא חיזוקים בכמה עניינים: מכשיר פלאפון שמספרו
054-48323
41נמצא ברכבו של העורר; בין מכשיר זה למכשירו של נאיף התבצעו שיחות טלפון רבות, ארוכות וקצרות הן ביום 25.7.05 והן ביום 26.7.05. נאיף ידע לומר כי מספר הפלאפון של העורר מתחיל ב-054 ומסתיים ב-41. העורר טען טענה סתמית כי מכשיר הפלאפון שנמצא ברכבו 054-4832341 אינו שלו וכנראה שאדם אחר הניח אותו במטען שבכלי הרכב, כפי שנעשה, דרך שגרה, במשפחה. גרסה כזו התקשה בית המשפט לקבל. עוד הפנה בית המשפט לדו"ח הובלה עם נאיף למקום המפגש באישום השני ובו מזון ו"החומר הרפואי", העורר לא הכחיש בפה מלא שקנה באותו יום מוצרי מזון כמו אלה שנמצאו במקום. עוד הפנה בית המשפט לתצפית שהוזכרה, בעקבותיה נעצר העורר.
דיון
7. אכן, יש פרובלמאטיות בעדותו של נאיף. כך הוא בשל שינוי הגרסאות כשלדברי נאיף עצמו בתחילה שיקר. ועוד: גם עו"ד ויליאמס-כהן, שטענה למדינה, הסכימה לטענת הסניגור שראוי היה להעמיד את העורר למסדר זיהוי בו יזוהה על ידי נאיף. בפועל הוצגה לנאיף תמונתו של העורר בלבד.
8. כמו הערכאה הראשונה, איני סבורה, עם זאת, שהפרובלמאטיות בעדותו של נאיף לגבי האישום הראשון היא כזו שהעדות אינה מהווה ראיה לכאורה במובן הלכת זאדה (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מ"י, פ"ד נ(2) 133), או שצריך לומר שהגרסה הראשונה (גרסת ג'ומעה) מכרסמת בגרסה השניה עד כדי כך שלא ניתן לתת לה משקל בשלב זה. עוד בהודעה הראשונה, נשאל נאיף מי היה זה שפגש אותם לפני המעצר (וכזכור לפי התצפית פגשו בעורר). נאיף השיב:
"אחרי שמחמוד דיבר עם ג'ומעה בפלאפון וג'ומעה אמר לו שיבוא אלינו, הגיע אלינו רכב לבן פרייבט כמו טכסי ומחמוד פגש אותו ודיבר איתו וקיבל ממנו אוכל, ואחרי זה הלכנו ממנו 100 מטרוחכינו, זה לא היה ג'ומעה שבא אלינוזה היה הבחור שהיה צריך להביא לנו גם את הכסף, מחמוד התקשר אליו בירר איתו לפני זה והבחור הזה אמר לו שהוא הביא לו את הכסף, אני בטוח שמחמוד לקח ממנו את הכסף".
בתשובה לשאלה נוספת היכן נמצאים הסמים השיב נאיף:
"אני יודע שג'ומעה לקח אותם בבוקר והבחור שבא ונעצר (העורר - מ.נ.) הוא זה שהביא את הכסף על הסמים 70 ק"גועל עסקה אחרת שמחמוד עשה איתו של טבק ונרגילה" (ההודעה הראשונה של נאיף מיום 27.7.05 בשעה 12:45 עמוד 3-4).
9. הנה כי כן, כבר בהודעה הראשונה בה הוזכר ג'ומעה כנוטל הסם, מוזכר העורר (דהיינו מי שנעצר), כמי שהביא את הכסף. גרסה זו כורכת בקשר או בביצועו הן את ג'ומעה והן את העורר. כזכור - לעורר אח בשם ג'ומעה.
10. לא נעלם מעיני כי "גרסת ג'ומעה" מופיעה גם כגירסה שמסר נאיף בפני השב"כ באותו בוקר לפני החקירה המשטרתית. עם זאת בשב"כ לא נחקר נאיף על מה שראו עורכי התצפית לפני המעצר, דהיינו על מעורבותו של העורר.
11. הוסף לעובדה שהעורר מעורב על ידי נאיף כבר בהודעה הראשונה, את ענין שיחות הפלאפון עליו עמדה הערכאה הראשונה, את מעצרו של העורר בסמוך לאחר המפגש עם נאיף ומוחמד ואת גרסתו המכחישה מכל וכל של העורר, כולל הכחשת עצם המפגש וכולל החזקת הפלאפון שהיה ברכבו - ויש לפנינו תשתית ראייתית מספקת למעצר בכל הנוגע לאישום הראשון. גם אם יש ממש, ולא אקבע בכך מסמרות, בטענת הסניגור לגבי מה שאינו סם באישום השני (אם כי עבירות הקשורות בסיוע למסתננים לכאורה הוכחו וגם בכך אין להקל ראש), עדין מדובר, לכאורה, בסחר בינלאומי בסמים, תוך הברחתם ממצרים לישראל. מי שיש, לכאורה, נגדו תשתית ראייתית למעשה כזה - אין לשחררו לחלופת מעצר.
12. הערר נדחה.
ניתנה היום, ח' תשרי, תשס"ו (11.10.2005).
ש ו פ ט ת