1. ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת נ' אהד) בב"ש 91352/04 מיום 6.10.04, לפיה העורר נעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.
2. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו, בשתי פרשיות שונות, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, איומים, שיבוש מהלכי חקירה, התחזות כאדם אחר, הוצאת שיק ללא כיסוי וזיוף והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. על-פי המתואר בכתב האישום, העורר קשר קשר לבצע מעשי מרמה והונאה כלפי בנקים. העורר ואדם נוסף בשם קובי זוארץ פנו לבנקים שונים, בעצמם או באמצעות אחרים שהצטרפו לקשר, התחזו בפני נציגי הבנקים לאחרים, באמצעות תעודות זהות מזויפות, הציגו עצמם במרמה כבעלי עסקים המעוניינים לפתוח חשבון עסקי וכך פתחו מספר רב של חשבונות בבנקים. לאחר פתיחת החשבונות הפקידו העורר וזוארץ, בעצמם או באמצעות אחרים, שיקים דחויים לחשבונות, וזאת על מנת לרכוש את אמון הבנק ולקבל במרמה מסגרת אשראי גבוהה. לאחר קבלת מסגרת האשראי, משכו העורר וזוארץ שיקים מהחשבונות בסכומים גבוהים וכן החליפו ביניהם שיקים מהחשבונות השונים, אותם הפקידו בבנק על מנת ליצור מצג שווא לפיו נכנס כסף לחשבון. בשיטה זו קיבלו העורר וזוארץ, על-פי כתב האישום, למעלה ממיליון וחצי שקלים. במהלך שנת 2001, ולאחר מעצרו של זוארץ בגין הפרשה הנ"ל, קשר העורר קשר עם נאשמים נוספים לבצע מעשי מרמה והונאה כלפי בנקים באותה השיטה. בשיטה זו קיבלו העורר והנאשמים הנוספים, על-פי כתב האישום, כמיליון וחצי שקלים נוספים. עוד נטען, כי כאשר עצרו שוטרים את רכבו של העורר, הציג עצמו העורר בפני השוטרים כאדם אחר באמצעות תעודת זהות מזויפת, ובשל כך שחררוהו השוטרים לדרכו.
3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביום 29.7.04, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. הליכי המעצר בפני הערכאות קמא עברו מספר גלגולים. בית משפט השלום (השופט יצחק יצחק), אשר דן לראשונה בבקשה, הורה על עריכת תסקיר מעצר. שירות המבחן, אשר בחן את חלופת המעצר שהציע העורר בבית אימו מבלי שפגש את האם, נמנע מלהמליץ על שחרורו של העורר ממעצר בשל חוסר יכולת להעריך הפחתה בסיכון הנובע מהעורר. לאחר קבלת התסקיר, קיבל בית משפט השלום (בהרכב אחר, השופט ח' אפרתי), את הבקשה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט ציין בהחלטתו, שבפרק הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירות ועד מועד הגשת כתב האישום אין כדי להפחית ממסוכנותו של העורר.
בעקבות ערר שהגיש העורר על ההחלטה, הורה בית המשפט המחוזי (השופטת נ' אוהד) על עריכת תסקיר משלים, אשר יבחן חלופת המעצר בבית אמו של העורר וכן יבחן את ההשלכה הנודעת לעניין המסוכנות לפתיחתם של תיקים חדשים נגד העורר, והחזיר, לצורך כך את הדיון לבית משפט השלום.
בתסקיר המשלים, הטיל שירות המבחן ספק באשר ליכולתה של האם להוות גורם מפקח ומציב גבולות עבור העורר. שירות המבחן אף ציין כי פרט לתיקים הנוכחיים תלוי ועומד נגד העורר תיק מרמה נוסף מיום 11.3.03.
לאחר הגשת התסקיר המשלים הורה בית משפט השלום (השופטת י' הניג) על שחרורו של העורר למעצר בית בבית אמו ועל הפקדת ערבויות, לאחר שהתרשמה שמדובר בחלופת מעצר ראויה.
ערר שהגישה המשיבה על ההחלטה האחרונה של בית משפט השלום התקבל ובית המשפט המחוזי (השופטת נ' אהד) הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי נימק החלטתו בשיקולים הבאים: קיומן של ראיות לכאורה; חקירה נוספת אשר מתנהלת נגד העורר בחודשים האחרונים; היותו של העורר ארוז ומוכן לניידות מיידית, בשעה שהתגורר בבית אמו, מה שמצביע על חשש להימלטות; תסקירי המעצר שאינם תומכים בשחרורו של העורר.
מכאן הערר שלפניי.
4. לפניי העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. אולם, הוא טוען, שהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום הן עבירות ישנות וחלוף הזמן מאז בוצעו הפיג או הקהה את מסוכנותו, ככל שהייתה כזאת. לגבי החשדות לביצוע עבירות חדשות, טוען העורר, שלחשדות אלה אין על מה שיסמכו. לטענת העורר הוא מתגורר באופן קבוע עם אמו, שם נמצא כל רכושו, ואין לו כל כוונה להימלט. העורר אמנם מודה כי ידע על כך שהוא דרוש לחקירה ונמנע מלהסגיר עצמו למשטרה, אולם הדבר נבע, לטענתו, מהחשש הנשקף לחייו בבית הסוהר בשל הסתבכותו בשוק האפור. עברו הפלילי של העורר, נטען, אינו מכביד, והוא כולל שתי עבירות בלבד, בהן הורשע לפני כ-11 שנים. העורר טוען, כי חלופת מעצר בבית אמו תשיג את מטרות המעצר, כפי שהתרשם גם בית משפט השלום (השופטת י' הניג) שהייתה לו ההזדמנות להתרשם מאמו. לעומת זאת, שירות המבחן שגה בדחותו חלופה זו. העורר מוסיף, כי באם לא תושג עסקת טיעון, משפטו עתיד להימשך זמן רב, שיקול שגם הוא תומך בשחרורו. לבסוף נטען, שהעורר מופלה לרעה לעומת הנאשם 2 שבכתב האישום, אשר שוחרר בערבות.
5. המשיבה טוענת, מנגד, שקיימת עילה למעצרו של העורר ואין לשחררו לחלופת מעצר בשל מסוכנתו. זאת, משום שמדובר בעבריין מרמה סדרתי, שמיוחסות לו שתי פרשיות של עבירות מרמה מתמשכות ורציניות, אשר המשיך במעשי המרמה גם אחרי ששותפיו לקשר נעצרו. בנוסף, לעורר שתי הרשעות קודמות בעבירות מרמה. עילת מעצר נוספת שקמה נגד העורר, טוענת המשיבה, נעוצה בחשש להימלטות. זאת, לאחר שהעורר התחמק מהמשטרה משך תקופה ארוכה, כשהוא מודע לכך שהוא מבוקש על-ידה, באמצעות תעודות זהות מזויפות.
גם תסקירי המעצר שהוגשו בעניינו של העורר, מציינת המשיבה, אינם תומכים בשחרורו, שהרי שירות המבחן קבע שהעורר מסוכן ונמנע מלהמליץ על שחרורו לבית האם, מאחר שסבר שאין מדובר בחלופה ראויה. אשר לטענת ההפלייה, טוענת המשיבה, כי נאשם 2 לא ניסה להתחמק מהמשטרה ובניגוד לעורר, אין לו עבר פלילי.
6. דין הערר להידחות.
ביצוען של עבירות רכוש אמנם אינו מקים חזקת מסוכנות. אולם, הפסיקה הכירה בכך שבנסיבות מיוחדות יכול שאף עבירות רכוש תצבענה על מסוכנותו לביטחון הציבור של מבצען. כאלה הן "... עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, [אשר] עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור" (בש"פ 5431/98 פרנקל וריביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268, 272; וראה גם: בש"פ 7803/01 ניידיץ' נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 7161/00 מדינת ישראל נ' רחלין (לא פורסם)).
7. כאשר בית משפט זה דן בעבר בהליכי המעצר של שותפיו של העורר, קובי זוארץ ואילן יעקב, נקבע כי העבירות שיוחסו לאלה נופלות בגדרן של הנסיבות שהוזכרו לעיל, אשר מקימות עילת מעצר בעבירות רכוש (בש"פ 8445/01 זוארץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 8629/02 יעקב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
8. נסיבות כאלה מתקיימות גם בעניינו של העורר. העבירות המיוחסות לעורר הנן עבירות מרמה בהיקף רחב, של כשלושה מיליון שקלים. הן בוצעו באמצעים מתוחכמים, הכוללים זיוף של תעודות זהות והתחזות לאחרים, במסגרת מאורגנת של מספר אנשים, באופן שיטתי ועל-פני זמן ממושך. העורר אף לא נרתע מלהמשיך בביצוע העבירות גם לאחר ששותפו נעצר. לאלה מצטרף עברו הפלילי של העורר, הכולל עבירות על חוק מס ערך מוסף, ועבירה של שימוש בכרטיס אשראי ללא כיסוי משנת 1993.
עילת מעצר נוספת אשר קמה נגד העורר, נעוצה בחשש להימלטות, חשש הנובע מכך שהעורר נמלט מהמשטרה במשך כשנתיים, כאשר היה מודע לכך שהמשטרה מחפשת אחריו, תוך שהוא משתמש בתעודות זהות מזויפות.
בנסיבות אלה, אינני סבור שחלוף הזמן מאז בוצעו העבירות מקהה את המסוכנות הנשקפת לביטחון הציבור מהעורר.
לעניין טענת ההפליה, שוכנעתי שעניינו של העורר שונה מזה של הנאשם 2 אשר שוחרר בערבות. אמנם, גם נגד נאשם זה עומדים ותלויים 17 אישומים חמורים, אולם, בניגוד לעורר, נאשם זה לא נעלם מהמשטרה במשך כשנתיים, הוא לא התחזה לאחר, ואף אין לו עבר פלילי. יתר על כן, אף שהעורר מואשם ב - 18 אישומים ולנאשם 2 מיוחסים 17 אישומים, האישום הראשון נגד העורר מתייחס למקבץ של מעשי מרמה בהיקף כולל של למעלה ממיליון וחצי ש"ח.
9. בנסיבות אלה, אני סבור שצדק בית המשפט המחוזי בקובעו שמסוכנותו של העורר והחשש להימלטות אינם מאפשרים שחרורו לחלופת מעצר.