1. בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן), מיום 24/09/03, שניתנה בב"ש 4021/03, לפיה נדחה עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בחדרה מיום 21/0/9/03, שניתנה בב"ש 5193/03.
2. העורר עומד לדין בבית משפט השלום בחדרה, באשמת ביצוע עבירת גניבת רכב- לפי סעיף 413(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, עבירה של נהיגת רכב ללא רישיון נהיגה- לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן- הפקודה), עבירה של נהיגת רכב בזמן פסילה- לפי סעיף 67 לפקודה וכן עבירה של נהיגת רכב ללא פוליסת ביטוח- לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל -1970.
על-פי עובדות כתב האישום, ביום 09/08/03, בשעה 18:50 או בסמוך לכך, הבחינו שוטרים, בעת סיור שגרתי, באיזור קו התפר בבקאה אל גרביה, ברכב פרטי מסוג סובארו מס' 22-499-86 (להלן- הרכב), אשר היה נהוג על- ידי העורר כשהוא נוסע בשביל עפר בתוך מטע זיתים בכוון השטחים. השוטרים עצרו את העורר לביקורת שגרתית. לאחר עריכת בירור נמצא כי הרכב הינו גנוב וכי העורר נהג ברכב ללא רישיון נהיגה, נהג ביודעו שהינו פסול מלנהוג ברכב מנועי וכן נהג ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף.
3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית משפט השלום בחדרה, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 17/08/03הוקרא כתב האישום בפני העורר, זאת בנוכחות סניגורו ובנוכחות תובע משטרתי, נוסף על כך, הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטה נקבע כי אין חולק לעניין קיומן של ראיות לכאורה ולעניין קיומה של עילת מעצר, מאחר והעורר הינו בעל עבר פלילי מכביד, בעבירות תעבורה וכן הרשעה בעבירה פלילית, ועקב כך ובשל העבירות החמורות, בהן הוא מואשם, יש כדי לתאר את מסוכנותו ולהצדיק את מעצרו ולא להסתפק בחלופת מעצר.
4. העורר ערר על ההחלטה הנ"ל לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 22/08/03, החליט בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ב' בר-זיו) כי לאור עברו הפלילי של העורר וכן לאור מסוכנותו הרבה, אין מנוס אלא ממעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
5. העורר הגיש, לבית משפט השלום בחדרה, בקשה לעיון חוזר. את בקשתו השית על שני נימוקים: הראשון, הוראת סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן- החוק), לפיה כאשר חלפו 30 ימים מיום הגשת כתב האישום ומשפטו של העורר טרם החל, הרי שיש לשחררו ממעצר . השני, מאחר ולא נכח תובע מוסמך בשלב הקראת כתב האישום, הרי שמכח סעיף 133 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, יש לבטל את כתב האישום, אף מכח טענת הגנה מן הצדק. ביום 21/09/03, החליט בית משפט השלום, כי אכן חלפו 30 הימים מיום הליך הקראת כתב- האישום. כמו כן, בנוגע להעדר סמכותו של התובע בשלב ההקראה, נקבע כי בשלב הקראת כתב האישום נכח תובע משטרתי, אולם מדובר בפגם טכני, אשר אינו מצדיק קביעה שהליך ההקראה הינו בטל, ועל כן דחה בית-משפט השלום את הבקשה לעיון חוזר.
6. העורר ערר, על ההחלטה הנ"ל, לבית המשפט המחוזי בחיפה
. ביום 24/09/03 דחה בית המשפט המחוזי את הערר, בקובעו כי מטרת ההקראה הינה להבטיח שהעורר יידע במה הוא נאשם, ובאותו דיון נכח גם סנגורו ועל כן זכויותיו של העורר לא קופחו.
מכאן הערר שבפני.
7. בא-כוח העורר טען כי יש לבטל את הליך הקראת כתב -האישום וזאת מאחר וביום 17/08/03, בשלב פתיחת המשפט, בו הוקרא כתב-האישום בפני העורר, נכח תובע משטרתי, אשר אינו מוסמך לנהל את המשפט . עוד טען, בא-כוח העורר כי מאחר וחלפו 30 ימים מיום הגשת כתב האישום ועד שלב פתיחת המשפט, הרי שמכח סעיף 60 לחוק, יש לשחרר את העורר. עוד טען, בא-כוח העורר, כי מאחר וביום 15/09/03, הביאה, באת-כוח המשיבה, את העורר בפני כב' השופטת ארגמן וזאת מבלי ליידע אותו, חרף העובדה כי השופטת ארגמן קבעה דיון ליום 16/09/03, הרי שיש בכך התנהגות בלתי ראויה ועל כן , מכוח טענת הגנה מן הצדק, יש לשחרר את העורר ממעצר.
בא-כוח המשיבה, לעומתו, טען כי ביום 17/08/03, המועד בו הוקרא כתב האישום, נכח באולם עו"ד מטעם התביעה, אלא שהוא יצא לאולם אחר, לאחר מתן ההחלטה בדבר מעצרו של העורר עד תום ההליכים ואז השופט נכנס לאולם, וביוזמתו הקריא את כתה האישום, עוד טען, בא-כוח המשיבה, כי על-פי סעיף 133 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב- 1982, אין חובה לנוכחותו של התובע בשלב ההקראה. ועל כן ההקראה שנערכה ביום 17/08/03 היתה כשרה, אך מאידך גיסא גם אם לא היתה כשרה, הרי שמותר, היה, לקיים את ההקראה ביום 16/09/03, זאת מאחר והסניגור ביקש דחייה. נוסף על כך, ביום 15/09/03, נעשה ניסיון לאתר את בא-כוח העורר אך ללא הצלחה. יתרה מכך טען, בא-כוח המשיבה, כי הוראת סעיף 60 לחוק נועדה לשחרר אדם לאחר 30 יום על מנת שלא לשלול חירותו ללא משפט, אך המקרה דנן הינו הפוך, שכן, הקראת כתב האישום, אכן, נעשתה.
8. לאחר ששמעתי את טיעוני שני הצדדים ולאחר שעיינתי בהחלטותיהן של הערכאות דלמטה, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.
טענתו של בא-כוח העורר, כי יש לבטל את הליך הקראת כתב- האישום עקב אי הופעת תובע משטרתי מוסמך אינה מקובלת עלי. בתחילת הדיון, ביום 17/08/03 בבית משפט השלום בחדרה, נכח מטעם התביעה תובע שהינו עורך- דין במקצועו, אך הוא עזב את אולם המשפטים לאחר מתן החלטת המעצר ועבר לאולם אחר, ואז השופט הקריא את כתב-האישום בנוכחות תובע משטרתי אחר אשר לא היתה לו הסמכה לייצג את התביעה. אין בכך פגם מהותי. לדעתי, אין לראות בהעדר נוכחותו של התובע בשלב ההקראה כפגם היורד לשורשו של ההליך.
כבר נפסק כי גם מקום שבו נפל פגם בהליך ההקראה, אך פגם זה אינו יורד למהות העניין ואינו פוגע בזכויותיו המהותיות של הנאשם, אין זה ראוי לפסול את ההליך מעיקרו (ראה בש"פ 5988/03 אמג'ד אמאדה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) וכן ראה בש"פ 1948/03 שמואל שילון נ' מדינת ישראל, תק-על 2003 (1), 143).
אכן תכליתו של סעיף 60 לחוק המעצרים הינה להבטיח שלא יישב אדם במעצר בלא שמשפטו החל בהבאת תוכנו של כתב האישום לידיעתו ולהבנתו (ראה בש"פ 5988/03 אמג'ד אמאדה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).
מטרת הליך הקראת כתב האישום לנאשם נועדה להבטיח כי הנאשם יהיה מודע למהות האישומים נגדו ויבין נכון את תוכן ההליך הפלילי המתנהל נגדו וכל זאת על מנת לאפשר לו להכין את הגנתו כראוי ובצורה יסודית כנגד האישומים המופנים כנגדו ולמצות את זכויותיו הדיוניות. אין חולקין על כך כי במקרה שלפנינו- מטרה זו הושגה, וזאת במיוחד כאשר העורר היה מיוצג על-ידי עורך-דין, ואין בכך כדי לפגום בזכויותיו המהותיות של העורר ולהביא לפסילת הליך הקראת כתב האישום מעיקרו.
גם טענתו של בא-כוח העורר, כי יש לבטל את הליך הקראת כתב האישום מיום 17/08/03, זאת מכוחה של טענת "הגנה מן הצדק" דינה להידחות. נאמר כבר מקדמת דנא כי המבחן הקובע לעניין זה הינו:
"מבחן ההתנהגות הבלתי נסבלת של הרשות, היינו התנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם (ראה ע"פ 2910/94 ארנסט יפת נ' מדינת ישראל, פד"י נ(2) 221, בעמ' 368-370). במקרה דנן הרצון לקיים את הליך ההקראה ביום 15/09/03, חרף העובדה כי נקבע משכבר דיון ליום 16/09/03, אינו מהווה התנהגות בלתי נסבלת של הרשות ובוודאי אינה נחשבת להתנהגות שערורייתית, עד כדי שהדבר יגרום לביטול הליך הקראת כתב- האישום מיום 17/08/03.
סוף דבר: החלטתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה.
הערר נדחה.
ניתנה היום, כ"ג בתשרי תשס"ד (19.10.03).