ערר לפי סעיף 23 לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן: חוק ההגנה על הציבור או החוק), על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיאה י' אלרון) בת"פ 5006-12 מיום 20.10.2012, בגדרה נעתר בית המשפט לבקשת המשיבה להאריך בשמונה עשר חודשים את צו הפיקוח שהוטל על העורר מכוח החוק.
הרקע העובדתי וההליכים בעניינו של העורר
1. העורר הורשע על פי הודאתו בשנת 2004 בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 3086/04) בביצוע שורה של עבירות מין בקטינים: חמש עבירות של מעשה מגונה בהסכמה שהושגה במרמה, שתי עבירות של מעשה מגונה שלא בהסכמה, ושתי עבירות ניסיון למעשה מגונה שלא בהסכמה. בגין עבירות אלו, נגזרו על העורר שלוש שנים וחצי מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר על תנאי. המשיבה ערערה לבית המשפט העליון על קולת העונש, ובית המשפט קיבל את הערעור והחמיר את עונשו של העורר לחמש שנות מאסר בפועל.
2. ביום 9.12.2008, עובר לשחרורו של העורר מבית הסוהר, נערכה לעורר הערכת מסוכנות אשר הגדירה את מסוכנותו כבינונית-גבוהה לטווח הארוך והמשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לצו פיקוח לתקופה של ארבע שנים הכולל את התנאים הבאים: איסור על העורר ליצור קשר עם קורבנות העבירה, הגבלה על התחברותו עם קטינים, הרחקה ממקומות כינוס של קטינים, וחובה לקבל אישור למקום עבודתו. ביום 27.1.2009 נעתר בית המשפט לבקשת המדינה, והוציא צו פיקוח זמני ממועד שחרורו של העורר ממאסר ועד למתן צו קבוע. ביום 21.2.2009 השתחרר העורר מבית הסוהר וביום 30.6.2009 ניתן בהסכמת העורר צו פיקוח קבוע, שתוקפו למשך שלושים חודשים מיום שחרורו מבית הסוהר, קרי, עד ליום 22.8.2011.
ביום 15.8.2011 נערכה לעורר הערכת מסוכנות חדשה אשר קבעה כי מסוכנותו פחתה לרמה בינונית-נמוכה, וביום 25.10.2011 הוארך תוקפו של הצו, בהסכמת העורר, בשנה נוספת עד ליום 22.8.2012.
3. ביום 15.8.2012 הגישה המשיבה בקשה שנייה להארכת צו הפיקוח לתקופה של שמונה עשר חודשים נוספים, קרי, עד לתקופה המכסימלית של חמש שנים לפי סעיף 14(א) לחוק. לבקשה צורפה הערכת מסוכנות מיום 16.7.2012 בה הוערכה מסוכנותו של העורר כנמוכה-בינונית, ובה צוין כי העורר מסתייע בפיקוח כדי להימנע ממצבי סיכון. במענה לשאלת הבהרה מטעם בא כוח העורר, הסביר המרכז להערכת מסוכנות:
"ההבדל בין רמת המסוכנות בינונית-נמוכה לבין הרמה נמוכה-בינונית, הנו מינורי, אך קיים. כאשר רמת המסוכנות נמוכה-בינונית קרובה יותר למסוכנות נמוכה ואילו רמת המסוכנות בינונית-נמוכה הנה קרובה יותר למסוכנות בינונית".
זו הפעם, התנגד העורר להארכת צו הפיקוח, וביום 17.10.2012 קיים בית משפט קמא דיון בבקשה. העורר טען כי לאור הירידה ברמת מסוכנותו, היותו תחת פיקוח מזה שלוש שנים וחצי ללא הפרות ותוך שיתוף פעולה מלא מצידו, אין להאריך את צו הפיקוח. לחלופין, טען העורר לצמצום התנאים המגבילים בצו הפיקוח ולקיצור הארכת תקופת הפיקוח.
בהחלטתו מיום 25.10.2012 הורה בית משפט קמא על הארכת צו הפיקוח לתקופה של שמונה עשר חודשים, תוך הקלת-מה בשני תנאים של הצו. בצו הפיקוח במתכונתו הנוכחית נקבעו אפוא התנאים הבאים:
"1. שיתוף פעולה עם קצין הפיקוח מטעם יחידת הפיקוח וחובת קיום מפגשים עם קצין הפיקוח, במועדים ובתדירות שיקבע הקצין מעת לעת.
2. איסור יצירת קשר עם קורבנות העבירה.
3. מגבלה בהתחברות עם קטינים והרחקה ממקומות כינוס של קטינים, מגרשי כדורגל, מגרשי משחקים לנוער, בתי ספר, ותלמוד תורה לנערים.
4. קבלת אישור קצין פיקוח ממקום עבודה בין בתמורה ובין בהתנדבות על מנת לוודא כי לא יעבוד במקומות בהם עיקר השירות אותו הוא מספק נועד לקטינים או שרוב לקוחותיו הם קטינים.
5. לצורך הפיקוח על המגבלות דלעיל, ניתנו לקצין הפיקוח הסמכויות המפורטות בסעיף 18(א) לחוק, ס"ק (1)(2)(3) ו-(8)" (בית המשפט המחוזי ביטל סמכותו של קצין הפיקוח להיכנס בנוכחות העורר למקום מגוריו לפי ס"ק (4) - י"ע).
על החלטתו של בית המשפט להארכת הצו כאמור, נסב הערר שלפניי.
טענות הצדדים
4. העורר טוען כי צו הפיקוח פוגע בחירותו באופן שאינו מידתי, ואינו הולם את נסיבותיו האישיות. לשיטתו, דרגת המסוכנות נמוכה-בינונית לפיה הוערך היא הדרגה המינימאלית המאפשרת פיקוח לאור הוראת סעיף 12 לחוק, ולכן המשך הפגיעה בחירותו בדרך של הארכת תקופת הפיקוח עד לתקופה המקסימלית בחוק אינה הולמת את מסוכנותו המינית ואינה מוצדקת. עוד נטען כי המרכז להערכת מסוכנות נמנע בחוות דעתו האחרונה מלהמליץ על הארכת הפיקוח; כי המדובר בהארכה שנייה של צו הפיקוח לאחר שהעורר היה תחת פיקוח שלוש שנים וחצי; וכי שגה בית המשפט בגישתו ה"פטרנליסטית" לפיה דווקא התקדמותו המשמעותית ושיתוף הפעולה שלו עם יחידת הפיקוח מצדיקים את המשך הפיקוח.
המשיבה תומכת בהחלטתו של בית משפט קמא, ולטענתה, נסיבותיו האישיות של העורר מחייבות הטלת צו פיקוח. נטען כי ההבדל בין מסוכנות בינונית-נמוכה לנמוכה-בינונית הוא מינורי; כי על פי הערכת המסוכנות עצם הפיקוח מסייע לעורר בהגברת המודעות למצבי מסוכנות; כי העורר עדיין מתקשה בהתמודדות עם מצבי לחץ ומשבר, והוא מתכחש, או למצער מתקשה להתמודד, עם משיכתו המינית לגברים כמי שמשתייך לקהילה המקיימת אורח חיים דתי. לגישת המשיבה, הביקורת השיפוטית בנושאים אלה צריכה להיות מצומצמת ואין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.
דיון והכרעה