1. המדינה מבקשת את הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בעניינו.
2. נגד המשיב ושניים אחרים הוגש ביום 1.1.04 כתב אישום בו יוחסו להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירות בנשק, ניסיון לחבול בחומר נפץ, היזק בזדון בחומר נפיץ, ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. למשיב מיוחס כי קשר קשר עם אחרים לזרוק רימון רסס על תחנת משטרה זבולון בכוונה לגרום חבלה לאדם, וכן לזרוע הרס, פגיעה ונזק במקום. במסגרת קידום הקשר, העביר המשיב לאחד השותפים רימון רסס, ופעל יחד עם אחרים כדי לקדם את הקשר ולהוציאו מן הכוח אל הפועל. חלק מן השותפים זרקו שני רימוני רסס על בניין המשטרה, כאשר רימון אחד התפוצץ על גג הנשקייה שבתחנה, ורימון אחר התפוצץ מחוץ לתחנה, סמוך לחומה המקיפה אותה. כתוצאה מפיצוץ הרימונים, נפצע שוטר בתחנה, וניזוקו חלקי המבנה, רכבים שהיו במקום, ודירה סמוכה.
3. המשיב נעצר עד תום ההליכים על יסוד תשתית ראיות לכאורה, בהיותו הרוח החיה בפרשה. בנוסף לעילת מסוכנות מצא בית המשפט כי קיים בעניינו חשש לניסיון השפעה והדחה על עדים והורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בקשה לעיון חוזר במעצרו של המשיב נדחתה.
4. בתאריך 22.1.04 הוקרא כתב האישום, ונקבעו מועדי הוכחות למאי, יוני ויולי 2004. ישיבת ההוכחות במאי נדחתה בשל בעיית ייצוג שהתעוררה ביחס למשיב. ישיבת הוכחות התקיימה ביוני 2004 ולאחריה נקבעו כ-12 מועדים להוכחות החל בחודש נובמבר ועד סוף חודש דצמבר 2004. ישיבת ההוכחות ביולי 2004 החלה באיחור מטעמים הקשורים בבא כוחו של המשיב.
5. המדינה מודה כי משפטו של המשיב החל, למעשה, רק חצי שנה לאחר הגשת כתב האישום, אולם, נטען, כי העיכוב קשור בחלקו בבעיות ייצוג של המשיב, כי יש להתחשב בעובדה כי נקבעו מועדים רבים לדיון במהלך חודשי נובמבר ודצמבר 2004, וכי שחרורו של המשיב כרוך במסוכנות רבה וכן בחשש להשפעה על עדים שטרם העידו במשפט.
6. בא-כוח המשיב מתנגד לבקשה. הוא קובל על כך שעד כה נשמע, למעשה, רק עד תביעה אחד, ומצביע על כך שמעורבים אחרים בפרשה שוחררו, וכזה לטענתו צריך להיות גם דינו של המשיב, במיוחד לאחר חלוף תקופה של 9 חודשים בלא שהמשפט נכנס להילוך מתקדם.
7. שקלתי את נימוקי הבקשה על רקע עמדת בא-כוח המשיב ומכלול הנתונים שברקע הענין ובאתי לכלל מסקנה כי יש להיענות לבקשה להאריך את מעצר המשיב למשך תקופה נוספת של תשעים ימים.
אמת הדבר, כי בשל אילוצים שונים המשפט נמצא אך בראשית פרשת הוכחות התביעה לאחר שחלפו מספר חודשים בלא שנתקיימו ישיבות הוכחות כלל. אין חולק בדבר קיום העיקרון כי בעת שאדם מוחזק במעצר, יש לעשות לסיום משפטו בתוך תשעה חודשים, ואם המשפט טרם נסתיים, משקל הצורך בשחרורו גובר. יחד עם זאת, החלתו של עיקרון זה אינה החלה עיוורת, והיא מחייבת איזון ראוי בין עניינו של הפרט המוחזק במעצר לבין שיקולים של אינטרס הציבור על גווניהם השונים.
מצד אחד, יש משקל רב לעניינו של נאשם להשתחרר בחלופת מעצר עם עבור תשעת החודשים וטרם נסתיים משפטו. מצד שני, יש לאמוד את הסיכון לציבור משחרורו כאמור ולשקללו כנגד אינטרס הנאשם בשחרור, וככל שתקופת המעצר ארוכה יותר, כך משקלו של אינטרס זה הולך וגובר. בהקשר לסיכון לציבור יש לבחון את אופי העבירות בהן מואשם הנאשם, את עברו הפלילי ואת מידת החשש לשיבוש הליכים ולהימלטות. בשיקולי אינטרס הציבור לא ניתן גם להתעלם מנתונים ונסיבות הקשורים באילוצים מערכתיים אמיתיים המקשים או מונעים מהערכאה הדיונית להחיש את ניהול המשפט ולסיימו במהלך תשעת החודשים הראשונים. אין מנוס מהכרת המציאות בה עומס העניינים הדחופים המוטלים על הערכאה הדיונית, כמו גם מורכבותו וקשיותו של המשפט, עלולים לעכב את סיומם המהיר של משפטים בהם מוחזקים נאשמים במעצר. לעיתים הנאשם הוא זה אשר גורם בהתנהלותו לעיכוב משפטו, ולעיתים עלולה להיות זו התביעה, ולעיתים יש מקום לבחון אם הקצב האיטי של ניהול המשפט נעוץ בהתנהלות איטית מדי של הערכאה הדיונית שיש הצדקה להשיג עליה. מתחייב, איפוא, שקלול זהיר בין העיקרון לפיו חלוף תקופה של תשעה חודשים בעוד נאשם במעצר מוסיפה משקל לזכותו לצאת לחופשי מקום שמשפטו טרם נסתיים, בצד הערכה מבוקרת של היקף הסיכונים לציבור הכרוכים בכך, ותוך בחינת הטעמים להתארכות המשפט ומידת ההצדקה להתארכות כזו. בחינה כוללת של גורמים אלה והאיזון ביניהם הם העומדים ברקע ההכרעה בבקשה להארכת מעצר נאשם מעבר לתשעה חודשים לצורך המשך ניהול משפטו.
8. בענייננו, אמנם חלפו מספר חודשים בלא שהמשפט החל, וניתן להניח כי הדבר נגרם עקב אילוץ מערכתי שמקורו בעומס עניינים רב על בית המשפט. מכל מקום, אין טענה כי המשפט התעכב עקב מחדלים כלשהם מצד התביעה או בית המשפט שניתן היה למונעם, מה גם, שלבעיית הייצוג של המשיב היתה תרומה מסוימת בהתארכות ההליך. עם זאת, בחודשים נובמבר ודצמבר 2004 נקבעו מספר ניכר של מועדי הוכחות ויש להניח שבמהלך תקופה זו יקבל המשפט תאוצה ניכרת ביותר. מנגד, העבירות בהן מואשם המשיב הן חמורות ביותר, והן כורכות אלמנטים של אלימות קשה כלפי גורמי אכיפת החוק. המסוכנות העולה מהמשיב נוכח אופיין החמור של העבירות, ונוכח החשש כי שחרורו עלול להביא לשיבוש הליכי המשפט, הנמצא אך בראשית פרשת העדויות, מכריעים באיזון הכולל את הכף לטובת קבלת בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב.
אני נענית, איפוא, לבקשת המדינה ומורה כי מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים נוספים החל מיום 1.10.04 או עד למתן פסק הדין בעניינו בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מביניהם.
ניתנה היום, ב' בחשון תשס"ה (17.10.2004).
ש ו פ ט ת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. /שב