ערר על החלטתו של בית משפט המחוזי בתל אביב (השופט צ' קאפח) מיום 8.11.2010 בתיק מ"ת 20691-03-10 שדחה את בקשתו של העורר לאפשר לו לצאת לעבודה.
כתב האישום
1. ביום 11.3.2010 הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירת עיסוק במכירה והפצה של טובין שסומנו בלא רשות בעל הסימן לפי סעיף 60(א)(3) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972; עבירת שיווק תכשיר שאינו תכשיר רשום ולא בהתאם לרישום ולפקודת הרוקחים לפי סעיף 60 בצירוף סעיף 47א לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981; עבירת מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(א)(8) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירת איסור הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000; עבירת קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין; עבירת שימוש במרמה, עורמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק מתשלום מס לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; עבירת שימוש במרמה, ערמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975; עבירת שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
2. לפי המתואר בכתב האישום, בתקופה שאינה ידועה במדויק למשיבה, משנת 2006 ועד פברואר 2010 (להלן: התקופה הרלבנטית) העורר עסק יחד עם אדם בשם רוברט ואחרים במכירה והפצה של מאות אלפי טבליות מפרות הנחזות להיות תרופות מקוריות, וסומנו בסימני מסחר Pfizer, Viagra, Cialis ו-Levitra אשר העורר לא היה בעליהם. בתקופה הרלבנטית גם לא היה העורר רוקח או בעל רשות לשווק תרופות על פי דין. העורר פרסם במשך שנים מודעות בעיתונים השונים ובאינטרנט, שכללו בדרך כלל את פירוט סוג הטבליות ומחיריהן וכן את הביטוי "מקורי מבית המרקחת", ולעיתים גם בקבוק ויאגרה מקורי הכולל את סימן המסחר: "VIAGRA". במודעות צוינו מספרי הטלפון באמצעותם ניתן היה להתקשר לעורר או לרוברט. העורר גם דאג להסתיר את זהותו על ידי שימוש בכינויים שונים, ועל ידי שימוש במספרי הטלפון הרשומים על שם חברת "פרסום אדיר". העורר העסיק שליחים ברחבי הארץ אשר באמצעותם נהג לספק ללקוחות את הטבליות המפרות. לאחר הסדרת תנאי המכירה מול הרוכש, היה פונה העורר לשליח הרלבנטי מבחינת אזור החלוקה ומנחה אותו מה הוא אמור לספק ובאיזה מחיר. הכספים שהתקבלו ממכירת הטבליות הופקדו על ידי שליחים, שהעורר הסתיר מהם את זהותו, לחשבון חברת "פרסום אדיר" או נמסרו במזומן במשרדי "פרסום אדיר", תוך שהעורר פעל למניעת זיהויו כמקור הכספים. הכספים שהופקדו מעבר לעלות פרסום הטבליות, שמשו את העורר לצרכים שונים. על מנת להעלים את הכנסותיו שהפיק מעיסוקו זה, השתמש העורר במרמה ובתחבולה, ובין היתר, לא הודיע על עיסוקו לפקיד השומה ולא נרשם כעוסק, לא ניהל פנקסי חשבונות, לא רשם תקבולים שהיה עליו לרשום ולא הוציא חשבוניות בגין אלפי עסקאות מכירת הטבליות, לא הגיש דו"חות מס הכנסה ומס ערך מוסף. העורר ורוברט אף מכרו את הטבליות מבלי לדרוש מרשם רופא, ולעיתים תוך מסירת הנחיות לרוכשים בדבר מאפייני הטבליות ובאשר לאופן השימוש בהן. ביום 24.8.2009, בעקבות תפיסתו של אחד השליחים על ידי המשטרה, הורה העורר לאדם בשם דוד סולרסקי להוציא את הטבליות המפרות מביתו של השליח, ולהחביא אותן.
הליכי המעצר בעניינו של העורר והחלטת בית המשפט המחוזי נשוא הערר
3. עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. ביום 16.3.2010 הורה בית המשפט על שחרור העורר לחלופת מעצר - מעצר בית מלא תחת איזוק אלקטרוני ובפיקוח מפקחים. ביום 8.11.2010 התקיים דיון בבקשת העורר לצאת לעבודה. בדיון טענו באי כוח העורר כי המשפט צפוי להיות ארוך מאחר שקבועים בו 250 עדי תביעה, וחלקם מומחים מחו"ל. כן הציעו מקום עבודה לעורר במקום שהינו עסק להמרת שירותי מטבע, שהוא עסקם של שני המפקחים על העורר במעצר הבית. לפי ההצעה ישהו עימו השניים גם במקום העבודה. נטען גם כי בזמן מעצרו העורר נקלע למצוקה כלכלית קשה. רכושו נתפס בצו זמני והוצאותיו גדלו, בכללן הוצאות משק בית והוצאות המפקחים שחיים עימו 24 שעות ביממה. כן הוא חב במזונות לילד בן 4. עוד נטען כי מסוכנות העורר נמוכה, ולראיה - הוא שוחרר למעצר בית ללא תסקיר, ובכל מקרה המסוכנות פחתה בהתחשב בחלוף הזמן ובהתחשב בכך שמעורבים רבים בפרשה נעצרו. המשיבה התנגדה לבקשה. בית המשפט (צ' קאפח) שמע טענות אלו וקבע כי העורר שוחרר בתנאים החמורים ביותר שניתן להעלות על הדעת פרט למעצר ממשי, והם מעצר בית מלא תחת איזוק אלקטרוני. תנאי שחרור אלו מהווים אינדיקציה למסוכנות. בית המשפט הוסיף כי הוא ער למצוקת העורר. ואולם, לחודשיים הקרובים נקבעו 14 ישיבות לשמיעת הראיות בתיק העיקרי. בנסיבות אלו, בית המשפט לא מצא מקום לאפשר שינוי כה מהותי בתנאי השחרור. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.
הערר
4. העורר טען כי ממועד מעצרו, 8.5 חודשים, הוא מצוי במעצר בית מלא ולפרקים אף במעצר ממשי, ללא הכנסה או יכולת השתכרות. העורר טען כי מצבו הכלכלי הינו קשה וכי הוא הורע עוד יותר נוכח תפיסת רכושו על ידי המשיבה. כן הוא נדרש להפקיד סכומי כסף גבוהים כערבות, הוריו נאלצו לקחת הלוואות לשם מימון הערבות ובנוסף עליו לממן את מזונות ילדו. יתרה מזו, עליו לממן את הוצאות הבית שלו עצמו ושל מפקחיו המתגוררים עימו. על מצוקתו הכלכלית ניתן ללמוד גם מכך שבעבר העורר נאלץ לשוב למעצר ממשי מכיוון שלא עלה בידו לשלם את הערבות, ועדיין לא שחרר כלי רכב בבעלותו אשר נתפסו על ידי המשיבה, מאחר שלא עמד בתנאי תשלום הערבות עבורם. כן טען העורר לעניין המסוכנות. הוא שב וחזר על טענתו לפיה מסוכנותו הנמוכה נלמדת מהחלטת בית המשפט על שחרורו לחלופת מעצר ללא תסקיר. גם הזמן שחלף מאז מעצרו הפחית בצורה משמעותית את המסוכנות הנשקפת ממנו, בייחוד לאור העובדה ששותפיו ושליחיו לכאורה נעצרו יחד עימו. בין העצורים גם ספק התרופות המזויפות ואנשי "פרסום אדיר" שפרסמו את המודעות בעיתונות הכתובה. על כן, מערך ההפצה של התרופות המזויפות אינו בר שיקום. בכל מקרה, כיום לא ניתן לפרסם בעיתונות הכתובה מודעות למכירת כדורי אין אונות. בנוסף, מאז ששוחרר עמד העורר בתנאי מעצרו, אין לו עבר פלילי מכביד ולא מאסרים קודמים.
5. העורר הוסיף טענות לעניין התנהלות משפטו. לטענתו, למרות שחלף זמן רב מאז הוגש כתב האישום, רק לאחרונה נקבעו מועדי הוכחות, לחודש דצמבר. כן מפורטים 250 עדי תביעה והתיק מכיל חומרי חקירה רבים. לפיכך, סיום ההליך נראה רחוק. יתרה מזו, העורר טען כי לאחרונה הגישה המשיבה בקשה לאיחוד דיונים בתיק זה יחד עם שני תיקים נוספים, אשר באם תתקבל יתארך הדיון באופן משמעותי יותר מכיוון שיכלול למעלה מ-500 עדי תביעה. יצוין כאן כי מהדיון לפני עלה כי באחד משני התיקים הנוספים - זה של גבי בן יהודה - נעשה בינתיים הסדר טיעון. לכך אחזור. כן טען העורר כי בית המשפט שגה בכך שביסס את דחיית הבקשה על סמך כך שלחודשיים הקרובים נקבעו לא פחות מ-14 ישיבות לשמיעת הראיות בתיק העיקרי. שכן, חודשיים הם פרק זמן ממושך, בייחוד כאשר המשפט נמשך כבר 8.5 חודשים. שנית, הדיונים שנקבעו צפויים להתחיל רק בעוד כחודש. בנוסף, ברור כי המשפט לא יסתיים בפרק זמן של חודשיים נוכח היקף התיק, כמות עדי התביעה והצורך להביא עדים מחו"ל. כן הדיונים נקבעו עד ליום 20.1.2010 ובפרק זמן זה יוכל העורר לעבוד ימים רבים פרט לימי הדיונים שנקבעו. לבסוף, החלטת בית המשפט מתעלמת מהמשך שהייתו של העורר במעצר בית, על כל סבלו והקשיים הכלכליים הכרוכים בכך גם לאחר יום 20.1.2010. העורר טען גם לגבי מקום העבודה המוצע. לטענתו, מפקחו, ירון בן יאיר, פתח עסק למתן שירותי מטבע. עסק זה נרשם ואושר על ידי משרד האוצר, רשם נותני שירותי מטבע. מפקחו השני של העורר, רפי חסון, עובד במקום כפקיד קבלה, בחדר הקבלה. שני המפקחים מוכנים להעסיק את העורר בימי ראשון עד חמישי בין השעות 8:00-20:00 (כולל זמני נסיעה הלוך ושוב), ובימי שישי בין השעות 8:00-15:00 בעבודות משרדיות שונות, אשר לא יכללו שליחויות, יציאה מהמשרדים, שהייה ללא נוכחות מפקח במקום, קבלת קהל או טלפונים. העורר עתיד להשתכר מעבודתו במקום כ-6000 ש"ח בחודש. במשך כל שעות היום, טען העורר, עתיד אחד המפקחים לשהות עימו, כשבמרבית הזמן ישהו עימו שניהם יחד.
6. העורר טען כי מתן היתר לצאת לעבודה בתנאים שפורטו אין בה פגיעה באינטרס הציבורי או בהליכי משפט שכן כאמור, במשך כל היום ישהה עימו לפחות אחד מהמפקחים, וכן מקום העבודה המוצע הינו קבוע ומוגדר כך שניתן בכל עת לפקח על העורר. בנוסף, מפקחיו חתמו על ערבויות נכבדות להבטחת הפיקוח והעורר עצמו הפקיד סך של 300,000 ש"ח ערבות עצמית אשר תשמש להבטחת חובותיו גם בעת היציאה לעבודה. יש לקחת בחשבון, כך נטען, גם כי אי מתן היתר לעבודה יפגע בצורה קשה בעורר, השרוי במצב כלכלי קשה ביותר, ללא יכולת השתכרות ומצבו הנפשי הולך ומתדרדר, כל זאת כאמור בשעה שמשפטו הארוך טרם החל ותחילת פרשת התביעה נקבעה רק לחודש הבא. לבסוף, העורר טען כי לפי הפסיקה, יציאת העורר לעבודה ממלאת גם את האינטרס הציבורי, שכן שהייה ממושכת בבית עלולה להוביל לתסכול שעשוי להתבטא בהפרת תנאי השחרור וביצוע עבירות נוספות. בהתחשב באמור לעיל, ביקש העורר לאפשר לו לצאת לעבודה ולפרנס את עצמו ומשפחתו.
7. בדיון על פה הוסיף הסניגור וטען כי עם מעורב אחר בפרשה, גבי בן יהודה, נעשה הסדר טיעון והוא שוחרר ממעצר בית בו היה נתון. המשיבה לא התייצבה לדיון בשל עיצומי הפרקליטות.
דיון והכרעה
8. שקלתי טענות הסניגור ולעת הזו לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לשנות את התנאים שנקבעו לשחרור בערובה, דהיינו מעצר בית. חלוף הזמן כשלעצמו לא די בו משום שמלכתחילה היה ברור שאין המדובר במשפט קצר. גם עניינו של בן יהודה שונה בעיני - משום שעימו נקשר הסדר טיעון והוא הודה. עם זאת ישנם עדין נעלמים רבים העשויים להשליך בעתיד על שאלת תנאי השחרור ובהם - האם תתקבל הבקשה לאיחוד דיון ומה השלכת הדבר על אורך המשפט הצפוי, קצב התקדמות המשפט ועוד. לעת הזו נדחית הבקשה, אך אם ישתנו הנסיבות ניתן יהיה לחזור ולפנות לערכאה הדיונית בבקשה לעיון חוזר.
9. הערר נדחה.
ניתנה היום, ט' בכסלו, תשע"א (16.11.2010).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עע
מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il