ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ב' ארבל) מיום 3.11.2011 במסגרת מ"ת 8766-10-11 אשר הורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים נגדם.
כתב אישום
1. נגד העוררים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירת ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.
2. לפי המתואר בכתב האישום, קשרו העוררים, עובר ליום 9.9.2011, קשר לביצוע עבירה מסוג פשע באמצעות כלי נשק. לשם קידום הקשר, חברו העוררים יחד, ביום 9.9.2011, עובר לשעה 21:00, ברכב פרטי בכפר עילוט כשהם מצוידים בכלי נשק. בהמשך, המתינו העוררים בכיכר הסמוכה לביתה של איסלאם עודתאללה (להלן: איסלם). באותו המועד הגיעו איסלם, אחותה של איסלם, רנא, ובתה הפעוטה של רנא ברכב פרטי מכיוון נצרת. משהבחינו העוררים כי השלוש הגיעו, החלו לעקוב אחרי הנוסעות ברכב והחלו לירות לעברן ממרחק מטרים ספורים בכוונה להרוג את יושבות הרכב. הקליעים שנורו מהנשק פגעו בחלק האחורי של הרכב וגרמו להתרסקות השימשה האחורית וכן לפגיעה בשימשה הקדמית. כתוצאה מהירי ושברי הזכוכיות נפצעו השלוש במקומות שונים בגופן וכן נגרם נזק לרכב.
3. עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העוררים עד תום ההליכים. בבקשה פורט כי בידי המשיבה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתם הלכאורית של העוררים. בין היתר: עדות ראייה של המתלוננות שהיו ברכב בעת שנורו על ידי העוררים וממצאים בזירה. עוד פורט כי נגד העוררים קמה עילת מעצר סטטוטורית בשל מסוכנותם.
הדיון בבית המשפט המחוזי
4. במהלך הדיון שהתקיים ביום 26.10.2011 בפני בית המשפט המחוזי, העלו הצדדים טענות בדבר עוצמת הראיות הנוגעות לאירוע המתואר בכתב האישום. המשיבה ציינה כי בידיה ראיות לכאורה מספיקות לשם מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. בין הראיות פירטה המשיבה בעיקר את הודעותיהן של המתלוננות. המשיבה הצביעה על כך כי בגרסאותיהם של העוררים נמצאו סתירות רבות, בין היתר, הצביעה המשיבה על סתירות בגרסתו של שפיק. לטענת שפיק, הוא שהה בזמן הרלבנטי בנצרת בחתונה, ואולם מדו"ח איכון פלאפון שנערך לו, עלה כי כלל לא עזב את הישוב עילוט. עוד פורט כי החתן, נאסים, שחתונתו נערכה ביום האירוע, ציין בתחילה כי שפיק כלל לא הגיע באותו יום לחתונה, אלא רק למחרת. ואולם למחרת היום החתן שינה את גרסתו וטען כי שפיק אכן היה בחתונה. מוסא מסר אליבי לפיו הוא עבד עד השעה 23:00, אולם, לטענת המשיבה, אליבי זה הופרך לאור העובדה כי בהודעות האנשים שעבדו עימו נמצאו סתירות לגבי העבודה שבוצעה ביום האירוע ואופן ביצועה (האם היה מדובר בחפירות בידיים או באמצעות מחפרון).
6. העוררים טענו בפני בית משפט קמא כי בחומר הראיות ישנן תמיהות וכן קיימות סתירות רבות בעדויות עדי המשיבה. לטענתם, בהתבסס על הודעותיה של המתלוננת איסלאם, האירוע הסתיים בשעה 20:54. ואולם, שפיק צולם בשעה 20:47 בחנות המכולת שבבעלותו ולטענתו יצא מהחנות רק בשעה 21:05 ועל כן לא יתכן כי השתתף באירוע הירי. בנוגע למוסא, טען בא כוח העותרים כי מדובר באדם בעל מנת משכל נמוכה הסובל מליקוי של גמגום. הוא שהה בעת האירוע בעבודתו. בא כוח העורר טען כי קיימות סתירות רבות בהודעות המתלוננות, בעיקר בנוגע לכיוון ממנו הגיע הרכב. כן טען העורר לקיומם של מחדלי חקירה שונים, הכוללים את אי תפיסת הרכב הפגוע על ידי המשטרה ואי בדיקתו על ידי מומחה בליסטי. בא כוח העוררים ציין כי יש סתירה בין גרסאותיהן המוקדמות של המתלוננות ובין הגרסאות המאוחרות יותר, הנובעות, לטענתו, מתיאום גרסאות בין השתיים. בא כוח העוררים הוסיף כי סתירות אלה הן מהותיות לפענוח הירי, וכוללות את שאלת זהות היורה.
7. בית המשפט המחוזי שקל את טענות הצדדים, עיין בעדויות התביעה וההגנה והגיע למסקנה כי קיימות די ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של העוררים. בית המשפט מצא כי אף שנמצאו ליקויים בשתי העדויות של המתלוננות, אין הדבר מגיע לכדי "עדויות סותרות". עוד הוסיף בית המשפט כי ליקויים אלה אינם פוגעים בדיות הראיות. לא סביר, כך נקבע, כי השתיים ינסו לטפול אשמה על חשודים אשר לא זוהו על ידן, כאשר משמעות הדבר כי הדבר עלול להביא להימלטות של המבצעים האמיתיים, אשר עשויים להמשיך ולסכן אותן. בית המשפט פירט את הגרסאות וקבע כי קיים הבדל גרסאות בנוגע לשלוש עובדות; אופן הגעת המכונית, זיהוי צבע המכונית, הנהג והיורה, והאם המתלוננות ראו את היורה. בית המשפט הוסיף כי אמנם בגרסה הראשונה טענה המתלוננת רנא כי ראתה במו עיניה את שפיק יורה, בעוד בגרסה השניה טענה כי לא ראתה את היורה, הרי שהדבר אינו מפחית מקיומן של ראיות לכאורה, וכי המקום שבו תתברר סתירה זו היא כאשר יבחנו הראיות בתיק לגופן. בכל הנוגע לזיהוי הנהג והיורה, ציין בית המשפט כי אכן קיים קושי בכל הנוגע לזיהוי של מוסא. בעדותה הראשונה העידה רנא על נהג בלתי מזוהה לבוש חולצה לבנה ובעדותה השנייה זיהתה את מוסא כמי שנהג. בית המשפט ציין כי ההבדל בין העדויות נובע ממצבה הנפשי של רנא בעת מסירת עדותה הראשונה וכי הדבר יתברר בעת במהלך שמיעת הראיות. בית המשפט הוסיף כי שתי המתלוננות זיהו את היורים בוודאות וכי אין פגם בזיהוי זה. עוד הוסיף בית המשפט כי נמצא מארג ראייתי הולם, לשלב זה של ההליך, אשר קיים בו פוטנציאל ראייתי הולם להוכחת אשמתם של שני העוררים.
8. בכל הנוגע לטענת האליבי של השניים: העורר מוסא טען טענת אליבי לפיה הוא עבד באותה העת, ואף הביא עדים רבים התומכים בטענת אליבי זו, ואולם בעדויות אלה נמצאו, כך ציין בית המשפט, סתירות בנוגע לאופן ביצוע העבודה ומועדה. נוכח סתירות אלה, מצא בית המשפט כי הדבר מכרסם כרסום של ממש בטענות האליבי של מוסא. שפיק טען כי לא יכול היה להיות במועד האירוע במכונית, הוא צולם דקות אחדות קודם לכן בחנות המכולת שבבעלותו, טענה זו נדחתה אף היא על ידי בית המשפט. בית המשפט ציין כי אין ביסוס לטענת האליבי מלבד עדותו של אחיו של שפיק וקונה נוסף בחנות. שפיק התנהג לאחר הארוע באופן מחשיד. הוא נסע בחופזה לחיפה בלי להיפרד מאשתו הכורעת ללדת, וניתק את מכשיר הטלפון הסלולארי שלו ללא מתן הסבר. בית המשפט קבע כי דברים אלה מטילים ספק ממשי בטענת האליבי של שפיק. לסיום ציין בית המשפט כי חומרת העבירות אשר ביצעו העוררים זועקת ומעידה על המסוכנות הטבועה של מבצעיהן. השניים, כפי שפורט, ארבו למכונית פרטית בה נסעו שתי נשים צעירות ותינוקת והחלו לירות ללא הפסקה, וכל זאת בתוך אזור מגורים. בית המשפט קבע כי המסוכנות היא רבה וכי לא ניתן להפיגה באמצעות חלופת מעצר. עוד הוסיף בית המשפט כי העבירות בוצעו על רקע סכסוך דמים רצוף מעשי ירי, בין שתי המשפחות, ובנסיבות אלה, אין חלופת מעצר הולמת אשר תבטיח את מטרת המעצר ואת ההגנה על שלום הציבור. על כן הורה בית המשפט המחוזי על מעצר העוררים עד תום ההליכים נגדם. מכאן הערר שלפניי.
הערר
9. העוררים טענו כי שגה בית המשפט קמא בכך שהורה לעצור אותם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. לטענתם, שגה בית המשפט בקביעתו כי קיימת תשתית ראייתית מספקת כדי לבסס את החלטת המעצר. העוררים הוסיפו כי היו כשלים ומחדלים רבים בחקירה הפוגעים בדיות הראיות. בא כוח העוררים הוסיף כי לא ניתן משקל מספיק לעובדה כי הרכב בו נסעו המתלוננות הוחזר לחברת ההשכרה ולא נתפס כמוצג משפטי ובכך קופחה זכותם של העוררים לבדוק את הרכב הפגוע. מחדל נוסף שהיה, לדעת העוררים, היה כי לא היה מומחה זירה / בליסטי שיבוא לבדוק את האירוע. עוד הוסיף בא כוח העוררים כי שגה בית המשפט קמא כאשר התבסס בהחלטתו על עדותה של המתלוננת, רנא, למרות שגרסאותיה סותרות זו את זו. לא היה מקום למעצרו של העוררים וזאת בשל האליבי המוצק של כל אחד מהם. לחלופין, טען בא כוח העורר כי גם אם נמצא חומר חקירה לכאורי בידי המשיבה, הרי שחומר זה הינו בעוצמה חלשה המחייבת את שחרור העוררים עד תום ההליכים. על כן התבקש בית המשפט לקבוע כי לא נמצאו ראיות לכאורה לצורך החלטה לעצור את העוררים עד תום ההליכים וכי יש לשחרר את העוררים בחלופת מעצר.
הכרעה
10. לצורך הדיון מוכנה אני להתעלם מגרסאותיה של רנא כפי שביקש בא כוח העורר. לדידי אפילו הייתי יוצאת מן ההנחה כי רק איסאלם הבחינה בזהות היורים, די היה בכך כדי להוות ראיה לכאורה. איסלאם זיהתה את השניים וראתה את שפיק יורה עם נשק ארוך. זוהי ראיה לכאורה, ראיה לכאורה זו מתחזקת על ידי העימות בין שפיק לבין האיסלאם, בעדות זה חוזרת אסלאם ומטיחה בפני שפיק כי הוא שירה בה באחותה ובתינוקת. הפרשנות שנותן בא כוח העורר לאמירות מסוימות בתמליל כאילו טענה איסלאם שהעורר יודע על זהותם של אחרים שירו - אינה עולה בקנה אחד עם מכלול דברי איסלאם בתמליל. איסלאם נחרצת מאוד בטענותיה.
11. אשר לטענות האליבי: בית המשפט ניתח בהרחבה את עדויות האליבי הנוגעות למוסא ומצא ביניהן סתירות המחלישות את הטענה עד למאוד. ניתוחו מקובל עלי. אשר לשפיק - טענת האליבי שלו הייתה כי צולם במכולת שבבעלותו. אסלאם טענה כי הירי היה בשעה 20:54 בערב. שפיק נראה בסרטי האבטחה של שכן כשהוא נכנס למכולת בשעה 20:47 ואחר כך נראה יוצא בשעה 21:05. המכולת קרובה ביותר למקום הירי הנמצא במרחק של כ-300 מטר בלבד ממנה.
12. בית המשפט ציין בהחלטתו כי סרטי האבטחה הגיעו באיחור. לדבריו - אם אכן שהה שפיק בחנות בזמן הירי ואם השעון מאופס כראוי והדברים יוכחו כדבעי - יצליח שפיק להמציא אליבי הולם. אולם התנהלותו של שפיק בשעות הסובבות את הירי פועלת נגדו. שפיק טען כי היה בחתונה של חבר, נאסים שמו, אך נאסים עצמו טען, תחילה כי שפיק לא היה בחתונה. לאחר מכן שב נאסים ביוזמתו למשטרה וטען כי טעה והביא ראיה לפיה היה שפיק בחתונה לכל המאוחר עד השעה 20:30. עדות זו אינה מכרסמת באפשרות ששפיק היה בחתונה ונסע לכפר. באותו ערב עזב שפיק את הכפר ונסע לימים אחדים לחיפה כשהוא נושא עמו בגדים. אשתו עמדה ללדת אך הוא נסע מן הכפר ואף ניתק את הפלאפון שלו.
13. לדעתי אין לומר על טענת האליבי שהעלה שפיק כי היא הרמטית. והיא שוללת את עדותה של איסלאם (לבדיקת טענת האליבי ראו והשוו: ע"פ 3372/11 קצב נ' מדינת ישראל, פסקאות 185-188 לפסק הדין (טרם פורסם, 10.11.2011)). איני מייחסת חשיבות לעניין החתונה, וליתר דיוק - מתוך עיון בעדויות - מסיבה של גילוח החתן ביום שלפני החתונה. אפשר היה בנקל להספיק להיות בארוע זה ולהשתתף בירי. עיקר טענת האליבי בעיני בסרטי האבטחה של השכן שהובאו למשטרה כעבור כמה ימים. יתכן ושעת הירי עליה העידה איסלאם איננה מדויקת: המדינה לא התחייבה בכתב האישום לשעה מדוייקת. יתכן והשעון אצל השכן לא היה מאופס. ראוי לבדוק גם אם בהכרח כניסה למכולת ויציאה ממנה ישתקפו בסרט האבטחה של השכן. נוכח מכלול הנסיבות, אני סבורה כי משקלה של טענת האליבי אינה פוגעת בעדותה של איסלאם עד שלא ניתן לסמוך על העדות, בשלב זה של הדברים.
14. סוף דבר: הראיות לכאורה שהוצגו מספיקות לצורך מעצרם של העוררים עד תום ההליכים.
15. מעשה הירי עצמו כה מסוכן ובין המשפחות יריבות קשה, והיו, כנראה באותו יום עצמו אירועי ירי נוספים כך שאין צורך להכביר מילים על עילת המעצר. יש בעיני גם חשש להימלטות מן הדין.