בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ז' המר) מיום 18.8.05, אשר הורה על שחרורו של המשיב בתנאים.
1. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973 (להלן: פקודת הסמים), החזקת כלים המשמשים להכנת סם, לפי סעיף 10 לפקודת הסמים, ועבירות בנשק לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי כתב האישום, נערך ביום 24.3.05 חיפוש בביתו של המשיב בלוד, ומתחת למיטה שבחדרו נתפסו שקית ובה שלושה רימוני הלם, שקית ובה אקדח ומחסנית טעונה בחמישה כדורים, תיק ובו ארבע שקיות המכילות קרוב ל- 20,000 כדורים מסוג MDMA, משקל אלקטרוני ושקיות המכילות חומר המשמש לערבוב סמים.
מעבר למציאת הפריטים האמורים מתחת למיטתו של המשיב, התבסס חומר הראיות כנגדו על הודאותיו במשטרה. בחקירתו במשטרה ביום 13.4.05 מסר המשיב הודאה קצרה לפיה האמל"ח והסמים שנתפסו שייכים לו. בחקירתו מיום 14.4.05 מסר המשיב גרסה מפורטת יותר לפיה ביום 22.3.05 נמסרו לו הסמים והאמל"ח על ידי אדם אחר, אשר את שמו סירב למסור (להלן: האחר), על מנת שישמור עליהם תמורת סכום כסף. על פי הודאתו השנייה של המשיב, הפריטים נשוא כתב האישום נמסרו לו בתוך תיק בחדר המדרגות של ביתו. לדברי המשיב, ידע כי התיק מכיל סמים, אך לא ידע את כמותם ואף לא ידע כי בתיק מצוי גם אמל"ח.
עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בא-כוח המשיב טען בפני בית המשפט המחוזי כי לא התגבשו ראיות לכאורה להוכחת אשמו של מרשו. בתוך כך העלה בא-כוח המשיב טענות שונות הקושרות אדם אחר בשם יצחק אומזגין (להלן: יצחק), חברו של המשיב, לפריטים נשוא כתב האישום וכן הצביע על פירכות בהודאתו של המשיב. בא-כוח המשיב אף הציג בפני בית המשפט המחוזי ממצאי בדיקת פוליגרף פרטית שנערכה למשיב, מהם עולה כי המשיב לא קיבל תיק בחדר המדרגות תמורת כסף וכי שיקר בהודאתו במשטרה. על רקע זה טען בא-כוח המשיב כי גרסתו של מרשו במשטרה היא גרסה לא נכונה אשר נמסרה לנוכח חששו מאותו אחר שמסר לו את הפריטים.
2. בהחלטתו מיום 4.8.05 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת ר' רונן) כי "חומר הראיות כנגד הנאשם, די בו כדי לעמוד בדרישה של "ראיות לכאורה". עם זאת, מדובר בראיות שעצמתן פחותה, וקיימות מספר בעיות משמעותיות לגביהן". בתוך כך ציין בית המשפט המחוזי כי התעוררו ספקות ביחס לנוכחותו של המשיב בבית כאשר הובאו למקום הפריטים נשוא כתב האישום. בית המשפט המחוזי התייחס בהקשר זה לעדות אימו של המשיב לפיה נכנס יצחק לחדרו של המשיב בהעדרו ולכך שהמשיב לא ידע כי הפריטים הונחו מתחת למיטה בנפרד ולא בתוך תיק אחד. בית המשפט המחוזי קבע כי אם אכן נעדר המשיב מן הבית כאשר הונחו הפריטים מתחת למיטה, הרי שיש בכך כדי להחליש את חומר הראיות. בנוסף קבע בית המשפט המחוזי כי עוצמת הראיות, ועימה גם המסוכנות הנשקפת מן המשיב, נחלשות עוד יותר בהתחשב בכך שעל פי גרסתו הפריטים אינם שייכים לו. בית המשפט המחוזי התרשם ממכלול הראיות כי המשיב חושש מפני אותו אחר שמסר לו את הפריטים נשוא כתב האישום, ועל כן לוקח על עצמו את האשמה בפרשה זו. בנסיבות אלה מצא בית המשפט המחוזי כי קיים כרסום בחומר הראיות, וכי הגם שלא נשללת המסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה, הרי שמדובר ב"ראיות שעוצמתן אינה משמעותית". על כן ביקש בית המשפט המחוזי לבחון את האפשרות של שחרור המשיב לחלופת מעצר והורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו.
בתסקיר המעצר שהוגש לבית המשפט המחוזי המליץ שירות המבחן לשחרר את המשיב למעצר בית בבית הסבים של אשתו (להלן: בני הזוג מיכאלי). בעקבות זאת הורה בית המשפט המחוזי (השופטז' המר) בהחלטתו מיום 18.8.05 לשחרר את המשיב בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בבית בני הזוג מיכאלי; התחייבות עצמית על סך 25,000 ש"ח; ערבות צד ג' של שלושה ערבים על סך 25,000 ש"ח כל אחד; הפקדת סך של 15,000 ש"ח במוזמן או בערבות בנקאית; ועיכוב יציאה מן הארץ.
3. מכאן הערר שבפניי שבו טוענת העוררת כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי גם אם קיימות ראיות לכאורה הרי שעוצמתן אינה משמעותית, וזאת על אף שהמשיב הודה בחקירתו במשטרה בהחזקת הסמים והאמל"ח שנתפסו תחת מיטתו. אשר לספקות שהעלה בית המשפט המחוזי ביחס לנוכחות המשיב בבית בעת מסירת הפריטים, העוררת מציינת כי אמו של המשיב מסרה בהודעתה כי יצחק לא נכנס לחדרו של המשיב עם חפצים גדולים אותם יכלה לראות. העוררת מוסיפה כי אימו של המשיב סיפרה גם כי מספר ימים קודם לכן, נשמעה דפיקה בדלת והמשיב הלך לדלת וחזר עם מזוודה שחורה. העוררת טוענת כי תיאור זה תואם, באופן כללי, את תיאור המשיב בהודעתו לגבי אופן קבלת הסמים. לחלופין טוענת העוררת כי אף אם יצחק הוא שהכניס את הסמים ואת האמל"ח לחדר בהעדרו של המשיב, הרי שלפי עדות האם, המשיב התקשר אליה והודיע לה שיצחק צריך להגיע ולהיכנס לחדרו. העוררת טוענת כי עובדה זו, בצירוף הודאתו של המשיב, די בה כדי לבסס ראיות לכאורה לאשמו של המשיב. העוררת מדגישה כי העבירה של החזקת נשק וסמים אינה דורשת בעלות על הנשק והסמים או נוכחות בזמן המסירה, אלא די בכך שלמחזיק שליטה בנשק ובסמים, גם אם קונסטרוקטיבית, ושהמחזיק יודע כי מצויים בשליטתו נשק וסמים. העוררת מוסיפה כי העבירות בהן מואשם המשיב מקימות חזקת מסוכנות וכי מסוכנתו של המשיב נלמדת גם מטיב המעשים המיוחסים לו ומעברו הפלילי המכביד הכולל עבירות של סחר בסמים. העוררת טוענת כי אין בחלופת המעצר כדי להבטיח את מטרת המעצר וכי אין בנסיבותיו האישיות של המשיב, שהינו אסיר ברישיון אשר תלוי ועומד נגדו עונש של שנתיים מאסר על-תנאי בגין הרשעתו בעבירות סמים, כדי להצדיק את שחרורו בתנאים.
4. בא-כוח המשיב, מצידו, שב ומצביע על הספקות המתעוררים, לשיטתו, מחומר הראיות. בא-כוח המשיב טוען כי הראיות קושרות את יצחק לפריטים נשוא כתב האישום. בתוך כך מצביע בא-כוח המשיב על עדות אימו של המשיב בדבר כניסתו של יצחק לחדרו של המשיב בהעדרו וכן על כך שיצחק קשר עצמו לסמים שנתפסו כאשר נקב בחקירתו במשטרה במשקלם. בא-כוח המשיב מדגיש כי מרשו התחתן באותו שבוע שבו נתפסו הפריטים וכלל לא שהה בביתו, כי אם בבית מלון בתל-אביב. לטענת בא-כוח המשיב, יצחק, אשר שימש כנהגו של המשיב ביום החתונה, ניצל את שליטתו על תנועות המשיב ואת גישתו החופשית לביתו על מנת להטמין הפריטים במקום. אשר להודאתו של המשיב, בא-כוחו טוען כי מדובר בהודאה שקרית ורווית סתירות ובלבול. בא-כוח המשיב מציין, בין היתר, כי המשיב מסר בחקירתו כי הניח את התיק שקיבל מן האחר תחת מיטתו ולמעשה לא ידע להסביר כיצד נמצאו חלק מן הפריטים שנתפסו מתחת למיטה מחוץ לתיק. בא-כוח המשיב תומך טענתו זו בתוצאות בדיקת הפוליגרף הפרטית שנערכה למשיב. על רקע זה טוען בא-כוח המשיב כי מרשו חשש מאותו אחר שמסר לו את הפריטים ועל כן מסר "גרסת התאבדות" לא נכונה באשר לאופן שבו הגיעו אליו הפריטים האמורים. בהקשר זה מפנה בא-כוח המשיב למזכר משטרתי לפיו פנה אחיו של המבקש למשטרה ודיווח כי יצחק והמשיב פנו אליו ואל אח נוסף בבקשה שייקחו על עצמם את האחריות לתיק. בנסיבות אלה טוען בא-כוח המשיב כי לנוכח הספקות המתעוררים מחומר הראיות אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.
5. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לידי מסקנה כי דין הערר להתקבל. מתקשה אני לקבל את מסקנתה של שופטת בית המשפט קמא בדבר עוצמתן הפחותה של הראיות בפרשה זו. מתיק החקירה אכן מתקבל הרושם כי לא כל התמונה נפרסה בפנינו וכי בפרשה זו יש חלקים שעודם נסתרים. נראה כי אכן אדם אחר היה קשור בהבאת הסם ואולי גם שותף להחזקתו. עם זאת, כאשר בחדרו של המשיב, מתחת למיטתו, נמצאה מוסתרת כמות משמעותית ויוצאת דופן של סמים מסוג MDMA, כלים להפצתם ואף אמל"ח, קמה חזקה לכאורית רבת עוצמה, אשר לא נסתרה על ידי המשיב, בדבר מודעותו להימצאותם של פריטים אלה ברשותו. הגם שאפשר כי המשיב לא נכח בביתו בעת שהובאו הפריטים למקום, הרי שמדובר בחדר שהיה נתון לשליטתו, סגור בדרך כלל על מפתח. זאת ועוד, הסמים שנתפסו, שהינם בגדר "סחורה" יקרת ערך, וכן הנשק שנמצא אינם ממין הפריטים שנהוג להפקירם בידי אדם שאינו יודע על דבר הימצאם. לכך יש להוסיף כי המשיב מעולם לא טען כי הפריטים הוטמנו בחדרו שלא בידיעתו. ההסברים האפשריים השונים שמעלה בא-כוח המשיב בהקשר זה לא ניתנו על ידי המשיב עצמו בחקירתו והם בגדר אפשרויות שעלו בשלב מאוחר מפי בא-כוחו בלבד. מן הפירכות בגרסאותיו של המשיב אין מתחייבת המסקנה כי לא היה ידוע לו על האופן שבו הגיעו הפריטים נשוא כתב האישום לרשותו וכי בהודאתו נטל אחריות על מעשה שאינו קשור בו כלל. אי מסירת התמונה בשלמותה נראית לכאורה כרצון להסתיר או לחפות על חלקו של אותו אחר ממנו חושש ככל הנראה המשיב. בנסיבות אלה סבורה אני כי אין לקבוע כי עוצמתן של הראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב אינה משמעותית. בהתקיים ראיות לכאורה מספיקות כנגד המשיב מתקיימת חזקת מסוכנות על פי חוק וקמה עילת מעצר. השאלה היא האם בנסיבות העניין ניתן להסתפק בחלופת מעצר כפי שקבע בית המשפט קמא. לבית המשפט קמא הוגש אמנם תסקיר מעצר ובו צוין כי בהיותו אסיר משוחרר ברישיון החל המשיב בתהליך שיקום וחלו שינויים בחייו האישיים לאחר שנישא ומשהפך לאב. עם זאת, שירות המבחן התקשה להעריך את הסיכון הנובע מן המשיב, לנוכח הפער שבין התיאור שמסר ביחס למעורבותו בפרשה לבין העבירות המיוחסות לו. על סמך הערכת הראיות כאמור והערכת שירות המבחן כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר בבית בני הזוג מיכאלי קבע בית המשפט חלופת מעצר כאמור. נראה כי יש ממש בטענת המדינה כי על רקע עברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל עבירות אלימות וסמים, ובהתחשב בהיותו אסיר ברישיון אשר מאסר על תנאי של שנתיים תלוי ועומד נגדו, אין בחלופה האמורה כדי להשיג את תכלית המעצר.
אשר על כן, הערר מתקבל והמשיב ייעצר עד תום ההליכים.
ניתנה היום, י"ט באב התשס"ה (24.8.2005).
ש ו פ ט ת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. /צש