החלטה בתיק בש"פ 7698/05

1.        כנגד העורר הוגש ביום 20.7.05 כתב אישום המייחס לו עבירות של יבוא סם ועסקה בסם מסוכן. לפי הנטען, משה זריהן (להלן: זריהן) הביא עמו לישראל שתי מזוודות המכילות סם מסוכן מסוג MDMA (96,487 כדורים לערך). את הסם המסוכן ייבא זריהן לארץ על-פי תכנית מתוכננת מראש עם שותפיו, ביניהם העורר. ביום הגעתו, נטל זריהן ארבע שקיות סם ונסע למחסן, שבשימוש משותף של העורר ושל נאשם אחר בתיק. משהגיע זריהן למחסן, כך לפי הטענה, הוא פגש את כל השותפים לתכנית, והעביר להם את ארבע השקיות לשם ביצוע עסקה שתוכננה מראש. אחת השקיות, שהכילה לערך 5,341 כדורים, הונחה במחסן.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בקשתה של המשיבה הסתמכה על דו"חות מעקב ותמלילי שיחות של זריהן, המעידים על כך שזריהן נפגש עם העורר ביום בו נתבצעה העברת שקיות הסם. לטענת המשיבה, המסירה הפיזית של הסם מזריהן לנאשמים האחרים אמנם לא נצפתה על-ידי העוקבים, אך אין בכך כדי לנתק את שרשרת הראיות הנוגעות להעברת הסם, בשל הזהות במספרים שמסר זריהן ושהופיעו על שקיות הסמים, ובשל טביעות אצבעותיה של חברתו של זריהן, שבביתה הונחו חבילות הסם לפני שהועבר למחסן. עוד מסתמכת המשיבה על כך שהעורר נצפה הולך ברחוב עם נאשם אחר בפרשה, כשהנאשם האחר מחזיק בשקית שהכילה את שלוש חבילות הסם שנמסרו על-ידי זריהן. משהתקרב אל השניים אופנוען - נאשם נוסף בפרשה, מסר לו המשיב את שקיות הסמים. בסמוך לכך, נמצאה במחסן שקית הסמים הרביעית ומאפייניה תאמו למאפיינים של שלוש השקיות האחרות שנתפסו. באשר לשותפותו של העורר לייבוא הסם על-ידי זריהן, הסתמכה המשיבה על שרטוטים שנעשו למכשיר הפלאפון שלו, המלמדים, לטענתה, על כך שהעורר היה מודע הן לנסיעתו של זריהן והן לחזרתו לארץ. עוד טוענת המשיבה, כי העורר שוחח עם זריהן על תיאום פגישתם הקרבה ביום חזרתו של זריהן לארץ, ואף היה מודע לנסיעה לחו"ל של אחד הנאשמים הנוספים בפרשה, שמטרתה הייתה להסדיר את עסקת הייבוא לכאורה. המשיבה מוסיפה כי קיימות ראיות לכך שהעורר מימן מכספו את שהייתו של זריהן בחו"ל - אם לא בקשר לעסקת הייבוא הנדונה, כי אז בקשר לעסקת ייבוא אחרת. בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' צבן) נענה לבקשת המשיבה, בקובעו כי "אין כל הסבר שיש בו כדי למוטט את המסקנות העולות מהראיות הנסיבתיות [נגד העורר]".

2.        על החלטה זו מלין בפניי העורר. לטענתו, הראיות הלכאוריות המעטות שהובאו נגדו הינן ראיות נסיבתיות בלבד. לדבריו, אין לו כל חלק בעסקת הסמים הנטענת וביבואם והוא כלל לא היה מודע לעסקה כזו. ה"שרטוטים" של שיחות הטלפון שלו ודו"חות העיקוב אינם מלמדים כלל - כך לטענת העורר - על מעורבותו בעסקה ואף לא על מודעותו לה. העורר מוסיף כי בית המשפט המחוזי מיאן לבחון בעניינו חלופת מעצר, למרות המלצתו של תסקיר המבחן על חלופת מעצר הולמת בבית אחותו וגיסו - שניהם פנסיונרים של המשטרה. עוד מוסיף העורר, כי מצב בריאותו ירוד ביותר והוא נדרש לקבלתו של טיפול רפואי יומיומי - טיפול שלא מתאפשר לו בעודו מאחורי סורג ובריח. 

           המשיבה מתנגדת לשחרורו של העורר לחלופת מעצר. לדבריה, זריהן מסר הודאה מפורטת על מעשיו ביום חזרתו מחו"ל, ובמסגרתה של הודאה זו דיבר במפורש על העורר ועל כך שתיאם עמו את הפגישה בה הועבר הסם לנאשמים האחרים. עוד טוענת המשיבה, כי שלושה "זכרונות-דברים" של שלושה אנשי משטרה שונים מעידים על כך שהעורר מסר את הסם ברחוב לנאשם אחר בפרשה, שהיה רכוב על אופנוע. כן טוענת המשיבה, כי רופא בית המאסר בו שוהה העורר קבע כי ניתן לטפל בבעיות הרפואיות של העורר בין כותלי בית הכלא.

3.        שמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה שהגישו לי. שוכנעתי כי דין הערר להידחות. לעורר מיוחסת מעורבות בעסקת סמים רחבת-היקף וחוצת-מדינות - מעורבות שאינה שולית לכאורה: העורר ונאשם אחר הגיעו למקום המפגש עם זריהן ברכבו של העורר; העורר הסכים כי המחסן שבשימושו ישמש לאחסון סמים ולמקום מפגש לסוחרי הסמים; העורר הוא שעידכן נאשם אחר בדבר הגעתו של זריהן לארץ בשלום; והוא שתיאם את הפגישה עם זריהן. מעורבות כזו בסחר בסמים מעידה על מסוכנות רבה שיש בה כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים. נפסק בעניין אחר כי:

"אכן, הסחר בסם הוא ראש וראשון לעבירות: דומה כי אין עבירה חמורה ממנו מבחינת הנזק לחברה. ניתן לומר עליו שהוא שורש פורה ראש ולענה, שהוא הורס חיים רבים ומצמיח עבירות קשות. כגודל הנזק שמקורו בסמים כך צריכה להיות גם עוצמת המלחמה בסמים. מלחמה זאת, כמו כל מלחמה, גורמת לחברה, לא פעם, להקשיח את מידותיה. כך ניתן להסביר ולהצדיק את המדיניות הנוהגת בנוגע למעצר של נאשמים בעבירה זאת עד תום ההליכים." (בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל, פ"ד מט(3) 164)

           איני מוצא טעם לסטות בעניין זה מן המדיניות המחמירה הנוהגת לגבי עבירות סמים - מסתמא שכך הוא הדבר אם מעורבותו של העורר אינה קלת-ערך לכאורה. גם אם הראיות לכאורה שעומדות נגד העורר הינן נסיבתיות לכאורה, כבר נפסק כי:

"... היותו של כתב-האישום מבוסס כולו על ראיות נסיבתיות, אינו שולל אפשרות של מעצר עד תום ההליכים, אם הראיות הנסיבתיות מצטרפות לכדי מסכת של ראיות לכאורה, שיש בהן סיכוי סביר להרשעה." (בש"פ 5046/05 קאסם נ' מדינת ישראל, טרם פורסם.)

           בנסיבות אלה, גם מסקנותיו של בית המשפט המחוזי כי אין להיעתר לבקשתו של העורר לחלופת מעצר מקובלות עליי. משכך, אני מותיר את החלטתו של בית המשפט המחוזי על כנה, ומורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו.

           ניתנה היום, כ"ח באלול התשס"ה (2.10.05).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.