1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט קאפח) בבש"פ 21087-05-11 מיום 9.10.2012, בגדרה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בשאלת מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו (בש"פ 7354/12); ובקשה שלישית להארכת מעצרו של העורר, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (בש"פ 7616/12). עררו של קליין מזה ובקשתה של המדינה מזה, נדונו במאוחד.
עיקרי העובדות וההליכים קודמים
2. נגד העורר ונאשם נוסף (להלן: נאשם 2) הוגש כתב אישום בעבירות מרמה רבות, בהיקף של כ-10 מיליון ש"ח, סכום כסף אשר נטלו שלא כדין באמצעות מצגי שווא. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר ונאשם 2 עד תום ההליכים, ובאותו יום הוחלט כי העורר יעצר עד תום ההליכים, ואילו נאשם 2 ישוחרר בתנאים. זאת בהתחשב בחלקו הדומיננטי יותר של העורר בביצוע העבירות, ולנוכח עברו הפלילי, ומאסר שריצה בגין ביצוע עבירות דומות.
3. ביום 24.8.2011 קבע בית המשפט המחוזי (סגן הנשיאה מודריק) כי השוני בין העורר לבין הנאשם 2 אין בו כדי להצדיק את מעצרו של העורר לעומת שחרורו של נאשם 2, ועל כן הוחלט על שחרור העורר בתנאים מגבילים. ביום 29.8.2011 הורה בית המשפט המחוזי (השופט גורפינקל) על שחרור העורר בהתאם, לאחר שנקבעו מפקחים קונקרטיים. על החלטת השחרור הגישה המשיבה ערר לבית משפט זה (השופט רובינשטיין, בש"פ 6235/11). הערר התקבל חלקית, במובן זה שהתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי להזמנת תסקיר שיבחן חלופת מעצר מאחר ונקבע כי החלטה על חלופה בנסיבות העניין דנן מבלי תסקיר אינה ראויה, במיוחד מאחר ו"בענייננו שלנו ניתן היה ללא קושי רב להחליט על מעצר עד תום ההליכים" (עמ' 6 להחלטה).
4. בהחלטה מיום 5.10.2011 (השופט מודריק) נדחתה בקשת העורר להצעת מפקחים נוספים. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה (השופט מלצר, בש"פ 7567/11), וביום 25.10.2011 נקבע, בהסכמת הצדדים, כי שירות המבחן יבחן חלופה אחרת בבית חברתו של העורר במושב לפיד, ב'מעצר בית' מלא בליווי אחד משלושה מפקחים: שני עורכי דין ואדם נוסף. לאחר ששירות המבחן בחן את המפקחים ולאחר שגם בית המשפט המחוזי התרשם מהם במישרין, שוחרר העורר ל'מעצר בית' מלא בבית חברתו בלפיד באיזוק אלקטרוני. כמו כן, בנוסף לתנאים שנקבעו בהחלטת השחרור הראשונה הוחלט כי יאסר על העורר כל שימוש בתקשורת ובמחשב.
5. ביום 5.12.2011 נתקבלה בקשתו של העורר לשינוי תנאי המעצר, כך שיתאפשר לו לצאת 3 פעמים בשבוע לפגישה עם עורך דינו. מאחר והעורר הפר את תנאי השחרור, הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר בתנאי השחרור. בהחלטה מיום 22.12.2011 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה וקבע כי על אף שהמפקחים הם שכשלו בפיקוח, משהותירו את העורר לבדו במהלך סוף שבוע, העורר ידע על תנאי השחרור, ולפיכך הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים ועל חילוט ערבויות.
6. על החלטה זו ערר העורר לבית משפט זה (השופט רובינשטיין, בש"פ 22/12), וטען כי שגה בית המשפט המחוזי משהורה על מעצרו עד תום ההליכים, והטיל מצדו את האשמה על המפקחים. בית המשפט דחה את הערר בהחלטה מיום 12.1.2012, בה נקבע כי אין להסיר את האשמה מהעורר, שכן הוא ידע את תנאי השחרור וכמו כן הבין את משמעות הפיקוח. לפיכך, קבע בית המשפט כי אין מקום לשנות את החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה אין ליתן אמון בעורר. בנוסף ציין בית המשפט כי בנסיבותיו המיוחדות של העורר, חלופה לגביו צריך שתהא "אמינה ביתר ולא בחסר", ואילו זו טרם נמצאה.
7. משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של העורר טרם הסתיים, עתרה המשיבה לבית משפט זה להארכת מעצרו של העורר למשך 90 ימים. בהחלטה מיום 1.3.2012, קיבל בית המשפט (השופטת חיות, בש"פ 1571/12) את הבקשה וקבע כי על אף שחלפו תשעה חודשים מאז תחילת מעצרו של העורר וסיומו של המשפט אינו נראה לעין, המסוכנות הנשקפת מהעורר היא ברמה גבוהה, שכן עבירות הרכוש המיוחסות לו בוצעו לכאורה בתחכום רב, באורח שיטתי ובהיקף ניכר. לאור זאת, ולאור עברו הפלילי המכביד של העורר והפרת תנאי השחרור, הוארך מעצרו של העורר בתשעים ימים נוספים.
8. ביום 21.3.2012 נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בשאלת מעצרו (השופט קאפח). על החלטה זו ערר העורר לפני (בש"פ 2451/12). במהלך הדיון בעררו של העורר ביום 29.3.2011, הוסכם עקרונית על בחינה חוזרת של אפשרות שחרורו של העורר ל'מעצר בית' מלא בלפיד, בערבויות כספיות ובתנאים של איזוק אלקטרוני, כאשר הוצעו ארבעה אנשים כמפקחים, ונקבע כי על שירות המבחן לבחון חלופה זו ולהגיש תסקיר מעצר משלים לבית המשפט המחוזי.
9. בהחלטתו מיום 25.4.2012 הורה בית המשפט המחוזי (השופט קאפח) על שחרורו של העורר בתנאים ל'מעצר בית' מלא בלפיד. כמו כן, בהחלטה מיום 10.7.2012 התיר בית המשפט לעורר לעבוד באמצעות מחשבו לתכלית של הקמת אתר אינטרנט עבור החברה שבה עבד. במסגרת זו, אף התיר לו בית המשפט לצאת בימים שלישי וחמישי למשרדי החברה ברחוב רוטשילד 11 בתל אביב, מהשעה 10:00 עד 15:00, ובלבד שיהיה בליווי ובפיקוח.
10. אולם, בבדיקה אקראית ושגרתית עלה כי העורר הסתובב באופן חופשי בבית הדר דפנה בתל אביב, ללא פיקוח, בניגוד להחלטת בית המשפט. אשר על כן, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטות מיום 10.5.2012 ומיום 10.7.2012, במסגרתן הורה בית המשפט כאמור כי העורר ישוחרר ל'מעצר בית' מלא, וכן כי יוכל לצאת פעמיים בשבוע, בתנאים, כנ"ל. עיקר טענתה של המשיבה היה כי אין מקום להמשך שחרורו של העורר, מאחר ובהעדר יכולת לתת בו אמון בסיסי, יש להעדיף את האינטרס של ביטחון הציבור על פני חירותו של העורר.
11. בית המשפט המחוזי (השופטת וינבאום - וולוצקי) קיבל את הבקשה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים, בשל הפרות חוזרות של תנאי השחרור. בהתאם להסכמה שהתגבשה בין המשיבה לבין העורר, הוארך מעצרו של העורר ב-90 ימים נוספים, החל מיום 2.8.2012 (השופט שהם, בש"פ 5917/12). העורר הגיש שוב לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר, ובית המשפט דחה אותה (השופט קאפח) בהחלטתו מיום 10.9.2012, מן הטעם שלא נתגלו עובדות חדשות המצדיקות עיון חוזר. מכאן הערר שלפני (בש"פ 7354/12). בד בבד הגישה המשיבה בקשה להארכת מעצר שלישית של העורר, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים (בש"פ 7616/12).
עיקר הטענות בערר ובבקשה להארכת המעצר
12. בערר טוען בא כוח העורר כי שגה בית המשפט המחוזי משהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. לדידו, אמנם העורר הפר את תנאי השחרור, אך אין בכך בכדי להצדיק את מעצרו עד תום ההליכים, וניתן היה להסתפק בהשבתו ל'מעצר בית' מלא, מאחר ואין בהפרה משום סיכול מטרת השחרור. עוד הוא טוען כי הדברים יפים במיוחד מאחר והעורר אינו המבצע העיקרי של העבירות, לטענתו, וכן מאחר ועלול להיווצר מצב בו העורר יהיה נתון במעצר במשך זמן ארוך יותר מאשר התקופה העונשית שתיגזר עליו, אם יורשע.
13. מנגד, טוענים באי כוח המשיבה כי זו ההפרה השנייה אשר אותה ביצע העורר, ומשכך אין ליתן בו אמון ולא ניתן לקבוע שוב כי את החשש מפני מסוכנותו ניתן להפיג בחלופת מעצר. יתר על כן, בתגובה לטענת בא כוח העורר בעניין משך מעצרו של העורר, טוענים באי כוח המשיבה כי יש לתת את הדעת על כך שלחובתו של העורר תלוי ועומד מאסר-על-תנאי בר-הפעלה, וכי העבירות המיוחסות לעורר הן חמורות. הצפי הוא אפוא לגזר דין חמור, ולעונש של מאסר ממושך, בהתאם. אשר על כן, ובהתחשב בעובדה כי קצב ניהול המשפט הוא תקין ונמצא בשלב שלאחר הגשת הסיכומים לבית משפט קמא, מבקשים באי כוח המשיבה לדחות את הערר, ובמקביל להורות על הארכת מעצרו של העורר.
דיון והכרעה
14. דין הערר להידחות, ודין הבקשה להארכת המעצר להתקבל. עסקינן במי שלא מרפה מהגשת בקשות שונות, חוזרות ונשנות, לבתי המשפט לדרגותיהם בעניין מעצרו, והגם שבתי המשפט התחשבו בבקשותיו לשחררו ל'מעצר בית', אין הוא ממלא אחר תנאי השחרור ומפר אותם מעת לעת. כך, לאחר תקופת מעצר ממושכת, שוחרר העורר בתנאים מגבילים, הפר אותם, נעצר בשנית, שוחרר שוב, הפר שוב את תנאי השחרור ונעצר שוב. עינינו הרואות, אפוא, כי העורר קנה את חירותו ביזע, אך חרף זאת נתפס להפרות חוזרות ונשנות של תנאי השחרור. בנוסף, קשה לחלוק על המסוכנות הנשקפת מן העורר, הנובעת מכך שהעבירות המיוחסות לו, אף שהן עבירות רכוש, בוצעו לכאורה בתחכום רב, באורח שיטתי ובהיקף ניכר (ראו למשל: בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268 (1998)). ב"כ העורר ניסה לטעון גם לכרסום בראיות, אך מוטב היה להימנע מכך. סיכומי התביעה הוגשו, עוד בחודש יולי 2012, ואף-על-פי-כן לא ראה ב"כ העורר לטעון טענות אלה לאחר מכן בעת הארכת המעצר ל-90 יום (בש"פ 5917/12, השופט שהם) וגם לא בבקשותיו שלאחר מכן. אין זה השלב המתאים לטעון טענות אלה לראשונה. בנסיבות כמתואר, ובמיוחד לנוכח עברו הפלילי המכביד בעבירות דומות, בעטיין ריצה גם עונש של מאסר בפועל, וההפרות החוזרות של תנאי השחרור, אין אני רואה לנכון ליתן אמון בעורר ולקבל את הערר. יתר על כן, בנסיבות העניין דנן, משפטו של העורר מתנהל בקצב משביע רצון, סיכומי התביעה הוגשו כבר בחודש יולי 2012, וסיכומי ההגנה עתידים להיות מוגשים לאחר בקשת ארכה ביום 31.10.2012. אנו קרובים, אפוא, להכרעת הדין. כיוון שכך, אני נעתר לבקשה להארכת המעצר.
15. אשר על כן, הערר נדחה, והבקשה להארכת מעצר מתקבלת. מעצרו של העורר יוארך ב-90 ימים, החל מיום 30.10.2012 או עד למתן פסק הדין בת"פ 21131-05-11 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.
ניתנה היום, י"ב בחשון התשע"ג (28.10.2012).