זהו ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת בב"ש 2291/05 מיום 19.7.05, לפיה נעצרו העוררים עד תום ההליכים המשפטים המתנהלים נגדם.
כנגד העוררים ואדם נוסף הוגש, ביום 7.7.05, בבית-המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום המייחס לעורר 1 (להלן: נאדם) חבלה בכוננה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2)+(3) לחוק, חבלה במזיד, עבירה לפי סעיף 413ה לחוק; עבירות בנשק -החזקה ונשיאה, עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק; יריות באזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340א לחוק. לעורר 2 (להלן: פרג') יוחסה עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק.
לפי העולה מעובדות כתב האישום, העוררים הם בנים למשפחת הייב שבכפר טובא, השרויה ביריבות עם משפחת המתלוננים, אף היא מאותו כפר. על-פי הנטען באישום הראשון, בשעת לילה מאוחרת, נסע הנאשם הנוסף (להלן: מהארן) במכוניתו יחד עם צעירים אחרים אחרי מכונית בה נסע המתלונן, עקף אותה ואחר כך חסם את דרכה. אז, יצא מהארן יחד עם הצעירים האחרים ממכוניתו כשבידו סכין. המתלונן ניסה לחמוק, תוך נסיעה על המדרכה. בעת זו, השליך מהארן לעברו את הסכין והצעירים האחרים השליכו על מכוניתו אבנים. באישום השני נטען, כי יום לאחר האירוע הנ"ל, גם כן בשעת לילה מאוחרת, נהג המתלונן במכוניתו. בנתיב הנסיעה הנגדי, נהג במכונית מסוג ניסאן קרוב משפחתם של העוררים, אשר נסע אחרי מכוניתו של המתלונן, עקף אותה וחסם את דרכה עד שנאלצה לעצור. לאחר שזו עצרה, כיוון קרוב המשפחה אקדח שבו החזיק לעבר המתלונן. המתלונן השיב, כי אינו יכול לנסוע משום שנתיבו חסום. בשלב זה, ירדו ממכונית הניסאן שני רעולי פנים ובידיהם מוטות. הם ניגשו למכוניתו של המתלונן וניפצו את הזגוגית הקדמית והאחורית. אחר כך הגיעו למקום נאדם ומהארן. נאדם החזיק בידו אקדח אותו הוא כיוון לעבר המתלונן ואילו מהארן התקרב לעבר מכוניתו של המתלונן כשהוא מניף בידו קלשון. המתלונן החל בנסיעה בניסיון לנוס מתוקפיו, אולם אז החל יורה נאדם מן האקדח שבידו לעבר המתלונן ופגע במשקוף חלון הנהג. המתלונן נמלט מן המקום, כשבמנוסתו נורות עליו יריות נוספות.
באישום השלישי מתואר אירוע בצהרי היום שלאחר אירועי האישום השני. המתלונן השני שהה אותה עת במוסך, אליו הגיעו מהארן והעורר 2 (להלן: פרג') עם אדם נוסף. המתלונן השני ראה אותם ורץ אל תוך המוסך בצעקות לעבר עובד המוסך, כי יזעיק את המשטרה. השלושה רדפו אחריו לתוך המוסך כשבידיהם מקלות וסכינים, השיגוהו והכו בו בכל חלקי גופו. לפיכך, איבד המתלונן השני את הכרתו ופונה לבית החולים שם אושפז במשך יומיים. כתוצאה מהמעשים המתוארים לעיל, נגרמו למתלונן פצעים עמוקים בעורף ובאזור פריאטלי מימין ופצע שטחי ברגל ימין.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה להארכת מעצרם של העוררים ומהארן עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.
בית-המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אברהם) נעתר לבקשה והורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. בהחלטתו, דחה בית-המשפט המחוזי את טענות האליבי שטענו העוררים לאחר שסקר את הראיות שבתיק. בית-המשפט קבע, כי העוררים, סיפקו אליבי שנתמך בעדויותיהם של אחרים ובחן את אליבי זה ותקפותו, על רקע התחמקותם של העוררים מן המשטרה במשך שבוע ימים. זאת, כאשר הם יודעים, כי הם מבוקשים, ואף לאור העובדה, כי רק לאחר שנכרת הסכם הסולחה ניאותו העוררים להגיע למשטרה. בית-המשפט המחוזי סבר, כי במשך הימים הנ"ל, עשויים היו השניים לרקום לעצמם אליבי כלבבם, ולפיכך עניין זה פועל לרעתם. אשר לחלופת מעצר, קבע בית-המשפט, כי לא נמצאה חלופה אשר יכולה לאיין את מסוכנותם הרבה של העוררים, אליה עשוי הציבור להיחשף באם ישוחררו, זאת, לאור שימושם בסכינים, אלות, קלשונים ואקדחים. לפיכך, הורה בית-המשפט המחוזי כאמור לעצור את העוררים עד תום בירור דינם.
מכאן הערר בפני.
בגדריו של ערר זה, טען בא-כוח העוררים הן בכתב והן בפני, כי קביעת ממצאים שבעובדה, פרשנות וקביעת ממצאי מהימנות נתונים לקביעת המותב האמור לשבת בדין בשלב ההוכחות בלבד. עוד טען, כי בית-המשפט המחוזי שגה במהות התפיסה של ניתוח הראיות לכאורה בשלב מקדמי זה, בעוד הוא בחר להתעלם מראיות ההגנה אשר יש בהן כדי לכרסם באופן מהותי בראיות המשיבה, זאת, לטענתו, כאשר מחובתו של בית-המשפט לבחון את התשתית הראייתית של ההגנה כשם שבחן את התשתית הראייתית של המשיבה. עוד לטענתו, עדותו של אחמד הייב כנגד פרג', איננה הגיונית, משום שלאור העובדה שלא היה בצבא מעולם, לא היה אמור להיות מסוגל לזהות בחשיכה עוזי ורובה מסוג 16M. בנוסף, לטענתו, אין זה הגיוני, כי העד יכל לזהות את פרג', כאשר ראשו היה מכוסה בקסדה ועל פני כולם היו מטפחות אדומות, או ראה את היורים בזמן ולאחר הירי, ואף אותו ביניהם, כאשר היו בתוך השטח וכיוב'. בנוסף, טוען בא-כוח העוררים, כי בית-המשפט המחוזי נתפס לטעויות עובדתיות, כגון מועד ימי השבעה בו ביקר נאדם ועוד. עוד לטענתו, גירסתו של המתלונן לגבי זיהויו את התוקפים חלשה מאד, וזאת עקב טעויות שנעשו בכל הנוגע לזיהוי והתבררו רק עקב בדיקות אליבי שונות שנעשו. בנוסף, נטען, כי נעשו מחדלי חקירה משטרתיים רבים, ומשמעותיים, בכל הנוגע לבדיקות האליבי השונות.
מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי בחינת מכלול הראיות בתיק מצביעה על כך כי יש להשאיר את העוררים במעצר עד תום ההליכים. בא-כוח המשיבה טוען, כי הודעת המתלונן מיום 19.6, מתארת במפורט כיצד זיהה את העורר בוודאות עם האקדח שהורד לכוון החלון. בנוסף, לטענתו, העורר מספר 1 ידע, כי המשטרה מחפשת אותו כשמונה ימים עקב תפקידו כנהג של ראש המועצה, אך לא בא משום שאחיו קיבל את הצו ובחר להתייצב רק לאחר הסולחה וזאת על מנת לבנות לעצמו אליבי. בנוסף, טוען בא-כוח המשיבה, כי ראיה נוספת הינה העובדה, כי מקריאת ההודעה, שנמסרה בזמן אמת, ומהווה לפיכך ראיה חזקה, עולה, כי כאשר הכו את המתלונן, קראו לעורר בשמו - פרג'.
לאחר ששמעתי את טיעוני שני הצדדים ולאחר שעיינתי בתיק החקירה שהועמד לרשותי, הגעתי למסקנה, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. בענייננו, לא מצאתי, כי נפל פגם בהחלטה להותיר את העוררים במעצר.
אני סבור, כי התשתית הראייתית הקיימת, יש בה, בשלב זה, כדי לבסס ולו לכאורה, סיכוי להרשעתם של העוררים באישומים המיוחסים להם.
עיקרה של התשתית הראייתית, הוא בהודעותיהם של שני המתלוננים במשטרה. זאת, כאשר להודעות אלו מצטרפות ראיות נוספות כגון שמשות הרכב המנופצות, סימני ירי במשקוף המכונית, מצבו הפיזי של המתלונן השני ועדויותיהם של עדי הראיה להכאתו במוסך. בהודעות אלו, זיהו בבירור המתלוננים את העוררים בתור אלו אשר תקפו אותם, זיהוי אשר נתמך כאמור בראיות נוספות, כמו גם אי התייצבותם לחקירה במשטרה, חרף ידיעתם כי הם נדרשים לעשות כן, כאמור. יצוין, כי אכן שני העוררים התייצבו במשטרה רק כיום לאחר מועד עריכת הסולחה בינם לבין המשפחה היריבה - משפחתם של המתלוננים.
בנוסף, האליבי אותו סיפקו העוררים הינו תמוה, ותלוי בתמיכה של עדים נוספים. כך, תלוי האליבי של נאדם באדם נוסף, אשר אותו כביכול ניחם נאדם ניחום אבלים, ואצלו נשאר ללון לאחר ששתו השניים יחדיו לשוכרה, גרסה אשר מעוררת תהיות.
כך, בדומה, האליבי אותו סיפק פרג', הינו נטול כל פרטים מזהים, ועיקרו בנסיעתו של פרג' לבחון אפשרות לרכוש מכונית בכפר עין אל אסד, כאשר זהות המוכר כמו גם פרטיו המלאים מעולם לא סופקו למשטרה. בנוסף, פרג' זוהה על-ידי המתלונן ועובדי המוסך, כמי שהשתתף בתקיפה במוסך, וזאת עקב היותו היחידי מבין התוקפים אשר לא היה רעול פנים. כמו-כן, אחד מעובדי המוסך העיד, כי שמע את המתלונן קורא בשמו של פרג' במהלך התקיפה.
באשר לשאלה האם נשקפת מסוכנות מצידם של העוררים והאם היה זה ראוי לשקול חלופות מעצר בעניינם, לאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, הגעתי למסקנה, כי קביעותיו של בית-המשפט המחוזי בעניין זה מקובלות עלי.
כאמור, כבר מן ההתחלה, לא התייצבו העוררים למשטרה, כאשר ידעו כי הם נדרשים לעשות כן, וזאת עשו רק לאחר הסולחה. בנוסף, אף יש לציין, כי לעורר 2 עבר פלילי.
בענייננו, המעשים המיוחסים לעוררים בכתב האישום נשוא הבקשה שבפני, הינם חמורים ביותר, ולפיכך מקימים כנגדם חזקת מסוכנות אשר לא נסתרה על ידם בנסיבות העניין.
סוף דבר, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי. על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר. העוררים יישארו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדם בת.פ. 1084/05 בבית-המשפט המחוזי בנצרת.
ניתנה היום, ג' באב תשס"ה (8.8.05).