נגד העורר הוגש כתב אישום שבו מיוחסות לו, בין היתר, עבירות של ניסיון לרצח, קשירת קשר לביצוע פשע, עבירות נשק ועבירת סמים, בחמישה אישומים כמפורט להלן:
האישום הראשון: במועד כלשהו החליט פנחס מזרחי (להלן: פיני) לרצוח את מומי קסנטיני (להלן: מומי). פיני הגיע לביתו של העורר ביום 5.9.2012 יחד עם י' א' (להלן: י' א'), והשלושה קשרו קשר לרצוח את מומי ואת שלום דומראני (להלן: דומראני). בחלק הכללי של כתב האישום מצוין כי לכל אורך הפרשה, פעל י' א' בסמכות וברשות משטרת ישראל. בפגישה הוחלט כי פיני יבצע את הרצח של מומי ביום 7.9.2012, והעורר יספק לו את הנשק הנדרש לשם כך. עוד הוסכם כי העורר יסייע לפיני בהמתתו של מומי ככל שיהיה בכך צורך, וכן יהיה שותף לחיסולו של דומראני. למחרת, הגיע פיני פעמיים לביתו של העורר - בהתאם לתכנון מוקדם - ולאחר מכן, המשיכו פיני וי' א' למושב הודיה, שם התעתדו לפגוש את אחיו של העורר, מאור מגידיש (להלן: מאור). במקום המפגש, מסר מאור לפיני אקדח גנוב מסוג ברטה 9 מ"מ (להלן: האקדח) ומחסנית מלאה בכדורים. בהמשך, עצר פיני בצד הדרך וביקש מי' א' להסליק את האקדח והמחסנית.
האישום השני: ביום 6.9.2012 בשעה 23:24 נסעו פיני וי' א' על כביש 232, עצרו בצד הדרך, וי' א' ירד מן הרכב על מנת לקחת את האקדח שהסליק. פיני וי' א' המשיכו בנסיעה לכיוון העיר נתניה, כשהאקדח והמחסנית עימם, ועם הגעתם לעיר התאכסנו במלון גליל. בשעה 04:30 לפנות בוקר, יידע י' א' את משטרת ישראל כי פיני נמצא בבית המלון, כשבאמתחתו אקדח ומחסנית מלאה כדורים, וכי בכוונתו לארוב למומי ולרוצחו. כדי לסכל את הרצח המתוכנן, נלקח י' א' על-ידי משטרת ישראל בשעה בוקר מוקדמת לבית החולים לניאדו בעיר, כדי שזה יוכל לספר לפיני כי הוא לא חש בטוב. לאחר שחרורו של י' א' מבית החולים, אסף אותו פיני והשניים חזרו למלון. בהמשך, נסעו השניים לכיוון דרום, ובדרך עצרו כדי להסליק בשנית את האקדח. משטרת ישראל הקימה מחסומים באזור ביתו של מומי בבת ים, על רקע המידע שנמסר לה על-ידי י' א'. נוכח הנוכחות המשטרתית, החליט פיני לוותר בשלב זה על ביצוע הרצח, והשניים נסעו לבית קפה בקניון בבת ים. לאחר שנתבקשו להציג השניים תעודות זהות לגורמי משטרה, הם שוחררו לדרכם ועזבו לכיוון אשדוד.
האישום השלישי: ביום 9.9.2012 הגיעו פיני וי' א' לאזור התעשייה באר טוביה, כדי לשוב ולקחת את האקדח שהוסלק. פיני וי' א' המשיכו בנסיעה לכיוון מושב עוצם, בכוונה לרצוח את דומראני. פיני החנה את הרכב מול ביתו של דומראני, ולאחר שהבינו כי הוא אינו נמצא בבית, עזבו את המקום והמשיכו בנסיעה לאשקלון. עם הגיעם לעיר, הסליק פיני את האקדח בחול.
האישום הרביעי: העורר ופיני נפגשו בביתו של העורר באשדוד ביום 12.9.2012 בשעה 22:46 לערך. במהלך השיחה אמר פיני לעורר כי הוא יעשה את הדברים "בדרך שלו", וכי העורר רק מסייע לו באמל"ח. העורר בתגובה אמר לו כי הדברים יתבצעו בדרך שלו ובאמצעים שלו. בהמשך, עדכן פיני את י' א' על אודות תוכן המפגש הנ"ל. ביום 13.9.2012, נסעו פיני וי' א' למקום שבו הוטמן האקדח, כדי להביאו. פיני הוציא את האקדח ממקום המסתור, והשניים שימנו אותו בשמן וביצעו ניסוי ירי, שלא עלה יפה. לאחר מכן, נסעו פיני וי' א' לביתם של העורר ומאור. בדרך לבית העורר התקשר לי' א' שוטר שהתחזה לסוחר אמל"ח, לשם תיאום עסקת נשק ביניהם. כשהגיעו י' א' ופיני לביתם של מאור והעורר, שוחחו על אודות האקדח התקול, ודיברו על אופן ניקויו והשבתו למצב תקין. בהמשך, קשרו הארבעה קשר לרכישת רובה ארוך, כדי שיוכלו לפגוע בדומראני ממרחק. פיני מסר לי' א' את מספר הטלפון של העורר כדי שיתאם עימו את עסקת הנשק, והשניים שוחחו בנדון. ביום 19.9.2012 בשעת הצהריים התקשר י' א' לטלפון הנייד של העורר וניסה לתאם איתו את עסקת הנשק. שעתיים לאחר מכן, התקשר העורר לי' א' וחזר בו מעסקת הנשק.
האישום החמישי: ביום 19.9.2012 שעה 17:30 נעצר העורר בביתו. על גופו נתפסה שקית שהכיל סם מסוכן בסוג קוקאין במשקל 0.517 גר'.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה) מצא כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר ביחס לחלק מהאישומים כמפורט להלן. ביחס לאישום הראשון (קשירת הקשר) - הודעותיו של י' א'; דו"חות העיקוב המתעדים את הפגישה בין פיני וי' א' לעורר בביתו של האחרון; אישורו של העורר ביחס לשיחה שהתנהלה בינו לבין פיני בנוגע לאחיו מאור; שתיקתו של העורר בחקירה כאשר הושמעו לו ההקלטות שבוצעו. עם זאת, צוין כי תשתית זו לוקה בבעייתיות מסוימת. ביחס לאישום השני (ניסיון הרצח של מומי), נקבע כי עצמת הראיות היא נמוכה, בשל היעדר תשתית ראייתית ברורה בדבר ידיעתו של העורר על נסיעתם של המעורבים לבת ים לשם ביצוע המזימה. ביחס לאישום השלישי (נסיון הרצח של דומראני) נקבע כי לא הונחו ראיות לכאורה למיוחס לעורר. ביחס לאישום הרביעי (ניסיון לבצע עסקת רכישה של רובה צלפים, מסירת מידע בנוגע לאופן תיקון האקדח), נקבע כי הונחת תשתית ראייתית למיוחס לעורר: הודעותיו של י' א' וההקלטות שבוצעו. ביחס לאישום החמישי (החזקת סם שלא לצריכה עצמית) - לא הייתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה.
בהמשך נקבע כי קיימת עילת מעצר בשל המסוכנות הנשקפת מהעורר לשלום הציבור. צוין כי לחובתו עבר פלילי, שכן הוא הורשע ונידון לשלוש שנות מאסר לריצוי בפועל בגין עבירות הימורים והלבנת הון, והעבירות נושא כתב האישום בוצעו לכאורה שלושה שבועות בלבד לאחר שחרורו מעונש המאסר שבו נשא. בנוסף, הוא הורשע בעבר בעבירות בתחום הסמים והאלימות. נוכח האמור, לא מצא בית המשפט כי יש מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו של העורר והורה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו. באותה החלטה, נעצר גם פיני (שהואשם בכתב אישום נפרד) עד תום ההליכים נגדו.
מכאן הערר שלפניי המכוון לקביעות בית המשפט קמא בנוגע לקיומה של תשתית ראייתית לכאורה ביחס לאישומים 1 ו-4. לשיטת העורר, חומר הראיות בתיק מלמד לכל היותר על קשר שקשרו פיני וי' א' לרצוח את מומי ודומראני, ואינו קושר את העורר לפרשה. נטען כי בית המשפט קמא שגה בכך שלא נזקק לתוספת ראייתית מסוג סיוע לדבריו של י' א', שכן לשיטת העורר, מדובר בעד מדינה. בנוסף, נטען כי דבריו של י' א' נגד העורר אינם אלא עדות שמועה מפי פיני, ומכיוון שפיני לא מסר גרסה בנושא זה, אין מדובר בראיה קבילה. ממילא, כך טוען העורר, דבריו של י' א' - גם אם יתקבלו כפי שהם - אינם מבססים את האישומים נגדו. בין היתר, מפנה בא-כוח העורר לסתירות בין הודעותיו של י' א' לבין כתב האישום, ולכך שי' א' לא מסר בזמן אמת למפעיליו את המידע שמסר בדיעבד וקושר את העורר למעשים. בנוגע לאיכונים המתייחסים לאירוע נושא האישום הראשון, נטען כי אין כל מחלוקת שהעורר סייע בתיאום המפגש בין פיני לבין מאור, אך אין בכך כדי לקשור אותו למעשים הפליליים שבוצעו לכאורה. ביחס להקלטות, נטען כי הן אינן מלמדות כי העורר היה מעורב בהספקת אמצעים לביצוע פשע. נטען כי על רקע החולשה הראייתית המתוארת, יש מקום לבחון חלופת מעצר. ביחס לעברו הפלילי של העורר, מדגיש בא-כוחו כי עונש המאסר שבו נשא היה בגין הרשעתו בעבירות כלכליות שאינן דומות במהותן לעבירות המיוחסות לו בפרשה זו.
המשיבה סומכת את ידיה על החלטת בית המשפט קמא. המשיבה מפנה לתמליל ההקלטה, שעוסקת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים באמצעי לחימה. המדינה כופרת בכך שי' א' הוא בבחינת עד מדינה בכל הקשור לאישומים המיוחסים לעורר, אך נטען כי ממילא התמליל עונה על דרישת הסיוע להודעותיו של י' א'. לשיטת המשיבה, השאלות שאליהן מתייחס בא-כוח העורר - הסתירות לכאורה בעדות י' א'; שאלת האישום בניסיון לרצח - מקומן במסגרת ההליך העיקרי, ואילו לצורך בקשת המעצר די בתשתית הראייתית שהונחה. בא-כוח המשיבה מדגיש כי אין מקום לבחון חלופת מעצר, נוכח עברו הפלילי המכביד של העורר ששוחרר ממאסרו זמן קצר לפני האירועים נושא כתב האישום.
דיון והכרעה
בשלב בחינת בקשת המעצר עד תום ההליכים, בוחן בית המשפט אם קיימת תשתית לכאורית להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו. בחינה זו אינה דורשת הוכחה ברמת הסתברות של מעל לכל ספק סביר, אלא מסתפקת בבחינת הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי הטמון בחומר החקירה הגולמי. ראיות לכאורה בהקשר זה הן ראיות שלגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך כדי העברתן בכור ההיתוך של החקירות ומבחני הקבילות והמשקל - יוביל בסופו של המשפט לביסוס אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר. רק אם הבחינה הלכאורית מגלה ליקויים יסודיים או קשיים אינהרנטיים בחומר החקירה, באופן שהחומר הגולמי כפי שהוא נתפס כיום לא יוכל בעתיד לגבש תשתית ראייתית אשר יש סיכוי סביר שניתן לבסס עליה הרשעה, תתבקש המסקנה כי אין מצויות נגד הנאשם ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, ובמצב דברים זה אין מקום למעצרו עד תום ההליכים (בש"פ 6742/11 אלמכאווי נ' מדינת ישראל (26.9.2011); בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996)). בשלב בחינת הראיות לכאורה אין בית המשפט נדרש לבחון את מהימנות עדים או את משקלן של העדויות, אלא-אם-כן מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין, המצביעות מעצמן על כרסום ממשי בקיומן של ראיות לכאורה (בש"פ 352/11 ברי נ' מדינת ישראל(25.1.2011)).
לאחר שבחנתי את חומר הראיות שהוגש לי על-ידי המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מוצקה להוכחת האישום הרביעי שעניינו מתן אמצעים לביצוע פשע וקשירת קשר לביצוע פשע (בהתייחס לתחזוקת האקדח ועסקת הנשק העתידית), בעצמה שדי בה כדי להביא למעצרו של העורר עד תום ההליכים. משכך, לא מצאתי לקבוע מסמרות בשאלת עצמת הראיות לכאורה בנוגע לאישום הראשון, שכן אין בכך כדי להוסיף או לגרוע בכל הקשור לשאלת המעצר. שאלה זו, כמו גם שאר השאלות שהעלה בא-כוח העורר, תיבחנה במסגרת ההליך העיקרי. לענייננו, די בתשתית הראייתית שעליה אעמוד להלן, כדי להביא לדחיית הערר:
(א) הודעת י' א'
י' א' מספר בהודעותיו על אודות המפגש שהתקיים בביתו של העורר, שם דנו בני החבורה בנושא תיקון האקדח וניקויו (הודעה מיום 14.9.2012, שעה 10:47, שורות 47-39), ובנושא רכישת נשק ארוך עם כוונת טלסקופית לצורך ירי ממרחק (שם, שורות 50-47). בהמשך, מתייחס י' א' לשיחות שניהל עם העורר ביחס לאפשרות לבצע עסקה לרכישת נשק ארוך (הודעה מיום 16.9.212, שעה 12:44; הודעה מיום 19.9.2012, בשעה 01:30, שורות 28-26);ומסביר את השיחות הטלפוניות המוקלטות שניהל איתו שבהן השתמשו במילה "אוטו" כקידוד עבור נשק ארוך.
(ב) תמלול הקלטה מיום 16.9.2012
דו"ח התמלול מתעד הקלטה שבוצעה מיום 16.9.2012. בתחילה, מדברים פיני וי' א' על התקלה שאירעה באקדח, ועם הגיעם לביתו של העורר, הם מדברים איתו ועם אחיו מאור על נושא זה. מקריאת התמליל, הקישור בין העורר להספקת הנשק ולתפעולו הוא ברור. לדוגמה, בעמ' 12 לתמליל:
פיני: לא עובד, לא עובד [...] לא עובד, השמן בכלל [...] ושימנתי אותו אחו שרמוטה, מה.
העורר: מה זה לא עובד?