ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' דרורי) במ"ת 13994-07-10 מיום 25.8.2010.
1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המונה שני אישומים והמייחס לו ארבע עבירות: חבלה בכוונה מחמירה [לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)], החזקת סכין שלא כדין (לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין), איומים (לפי סעיף 192 לחוק העונשין) והעלבת עובד ציבור (לפי סעיף 288 לחוק העונשין). לפי האישום הראשון, בעקבות סכסוך בין המשיב לבין המתלונן הצטייד המשיב בפגיון שאורך להבו כ-25 ס"מ וכשנפגש עם המתלונן החלה בין השניים קטטה במהלכה דקר המשיב את המתלונן בכתפו ובאזור הצלעות והכה אותו עם כת הפגיון בראשו. לאחר מכן, כתב המשיב מסרונים למתלונן בהם איים על חייו. לפי האישום השני, איים המשיב על שוטרים וכן העליב שוטרת.
2. במקביל להגשת כתב האישום הגישה העוררת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בדיון שהתקיים ביום 19.7.2010 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' ענבר) כי חומר הראיות הקיים כנגד המשיב מקים סיכוי סביר להרשעתו. כן צויין כי למשיב הרשעות קודמות בעבירות סמים ואלימות וכן כי תלויים ועומדים נגדו שלושה מאסרים מותנים ברי הפעלה בעבירות אלימות, איומים והחזקת סכין המלמדים על מסוכנות הנשקפת ממנו לשלום הציבור. עם זאת, הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר בעניינו של המשיב, וזאת לצורך בחינת חלופת מעצר.
3. ביום 12.8.2010 ולאחר קבלת תסקיר המעצר קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ח' בן עמי) כי יש מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי עמד על המסוכנות הנשקפת מן המשיב ועל עברו הפלילי המכביד, אולם קבע כי ניתן לשחרר אותו לחלופת מעצר "בכפוף לקיום תנאים מחמירים שיבטיחו מעצר בית מלא כמומלץ". בית המשפט המחוזי קבע כי המשיב יימצא במעצר בית מלא במשך כל שעות היממה בביתה של אחותו בביתר עילית, וזאת כשהוא אזוק אלקטרונית. יש לציין כי נטען בדיון כי אין אפשרות לקיים איזוק אלקטרוני בביתר עילית, ובית המשפט המחוזי הדגיש כי שחרורו של המשיב כפוף לכך שאכן יינתן אישור הממונים בנושא שניתן להסדיר איזוק אלקטרוני בביתה של אחותו, וכי איזוק זה יהיה אפקטיבי ויעיל. בנוסף לתנאי זה מינה בית המשפט המחוזי את אחותו של המשיב ואת בעלה כמפקחים על המשיב והורה למפקחים ולמשיב לחתום על התחייבות/ערבות על סך של 15,000 ש"ח כל אחד להבטחת התנאים הללו, וכן להפקיד סכום של 25,000 ש"ח בקופת בית המשפט. בית המשפט הבהיר כי המשיב אינו יכול לעזוב את בית אחותו בשום תנאי ולשום מטרה, ללא אישור מוקדם בכתב מן העוררת. כן הורה בית המשפט על העמדתו של המשיב בפיקוח קצין מבחן למשך שישה חודשים. יש לציין כי בית המשפט המחוזי עיכב את ביצוע ההחלטה הנ"ל למשך 48, וזאת לבקשת העוררת.
4. לאחר שלא ניתן האישור לקיומו של האיזוק האלקטרוני בביתה של אחותו של המשיב בביתר עלית, הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה הנ"ל. בבקשה טען המשיב כי סירובה של החברה המתקינה את האיזוקים האלקטרוניים להתקין איזוק בביתר עלית מרוקן, הלכה למעשה, את החלטת השחרור מתוקף. המשיב הדגיש כי בביתה של אחותו קיים קו "בזק" וכי אין מניעה לערוך לו איזוק אלקטרוני בדירתה, אולם החברה הפרטית, האחראית על האיזוק, אינה מוכנה לצאת מגבולות ירושלים כדי לבדוק האם אכן קויים האיזוק האלקטרוני והוא לא ייצא מגבולות הדירה הנ"ל. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' דרורי) התייחס לסוגיה זו בקובעו כי המשיב אינו צריך "לשאת בעלות החלטת החברה הפרטית או בחוסר הרצון שלה לצאת לביתר עלית". נוכח דברים אלו קבע בית המשפט המחוזי כי על האיזוק האלקטרוני בביתה של אחותו של המשיב להתבצע תוך 24 וציין כי גם אם החיבור לא יבוצע מסיבה כלשהי, לא תהייה זו סיבה שלא לשחרר את המשיב למעצר בית, על פי התנאים שנקבעו בהחלטתה של כבוד השופטת בן עמי, היום - 26.8.2010 - בשעה 16:00.
5. מכאן הערר שלפניי במסגרתו יוצאת העוררת - באמצעות באת כוחה, עו"ד איילת קדוש - כנגד ההחלטה העקרונית לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. לטענתה, מדובר באישום חמור המופנה כנגד המשיב, אשר קדמו לו תכנון מוקדם והצטיידות בסכין, המלמדים על מסוכנותו של המשיב כלפי כולי עלמא. העוררת חזרה והדגישה את עברו הפלילי של המשיב ואת שלושת המאסרים המותנים התלויים ועומדים נגדו בגין עבירות אלימות, איומים והחזקת סכין כאשר לטענתה נתונים אלו מלמדים כי לא היה מקום לשחררו לחלופת מעצר, שאינה חלופה הרמטית בקהילה סגורה. העוררת טענה כי הבעיות שעלו באשר לאיזוק האלקטרוני אינן רלוונטיות למקרה דנן שכן לפי ראות עיניה הבעיה לא נעוצה בקיומו או אי קיומו של האיזוק, כי אם בהחלטה העקרונית, השגויה לטעמה, בדבר שחרור המשיב לחלופת מעצר.
6. המשיב - באמצעות באי כוחו, עו"ד ואדים שוב ועו"ד עינב שהם - טען כי לא היה מקום לאפשר לעוררת להגיש את הערר, המתמקד, רובו ככולו בהחלטה העקרונית, שניתנה עוד ביום 12.8.2010, לשחררו לחלופת מעצר. לדבריו, כאשר המדינה החליטה שלא לערור על החלטה זו, אין לאפשר לה כעת לטעון טענות כנגד ההחלטה, שכן העלאת טענות אלה עולה כדי חוסר תום לב דיוני. המשיב הדגיש כי הדיון שנערך לפני השופט דרורי עסק אך בשאלת האיזוק האלקטרוני, וזו השאלה בה יש להתמקד. בעניין זה נטען על ידו כי מדינת ישראל מפלה הלכה למעשה בין תושביה של ביתר עלית לבין יתר תושבי המדינה, מאחר והיא לא מאפשרת התקנת איזוק אלקטרוני בביתם של הראשונים. הודגש כי קיימת אפשרות להתקין איזוק אלקטרוני בישובים אחרים ביהודה ושומרון, דוגמת אריאל ומעלה אדומים, וכי לא ייתכן כי המדינה תתקשר בהסכם עם חברה פרטית אשר מפלה חלק מתושבי המדינה.
דיון והכרעה
7. לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו, בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות וכי יש מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.
8. מושכלות ראשונים הן כי בטרם מורה בית המשפט על מאסרו של אדם מאחורי סורג ובריח, עליו לוודא האם ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של שחרור לחלופת מעצר, אשר פגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה (ראו: סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996). כלל זה ניצב בפניו של בית המשפט המחוזי עת הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. בהסתמך על תסקיר זה והמלצותיו, וכן בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים למקרה דנן - וביניהם טיב העבירות המיוחסות למשיב, עברו הפלילי ומידת האמון שניתן ליתן בו - קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת בנמצא חלופת מעצר שבאפשרותה לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב. חשוב לציין, בית המשפט המחוזי עמד על חומרת העבירות המיוחסות למשיב, אשר בהצטרפותן לעברו הפלילי המכביד הן מלמדות "שאין מורא החוק עליו", ואולם למרות זאת חלופת המעצר שהוצעה נמצאה על ידו כחלופה שביכולתה לאיין מסוכנות זו. בית המשפט הדגיש את חשיבותו של האיזוק האלקטרוני כחלק מן החלופה, בציינו כי איזוק אלקטרוני יעיל ואפקטיבי הוא תנאי בלעדיו אין לשחרר את המשיב לחלופה. ואולם, וכפי שציינתי לעיל, במצב הנוכחי לא קיימת אפשרות להתקין איזוק אלקטרוני בבית אחותו של המשיב, וזאת מסיבות שאינן תלויות בו.
9. בדיון בבית המשפט המחוזי נחקרו הוריו של המשיב, וזאת בכדי לבחון האם הם יכולים לשמש לו כמפקחים והאם ביתם, בשכונת גילה בירושלים, יכול לשמש כחלופת מעצר הולמת. ואולם, העוררת התנגדה לחלופה זו. יש לציין כי עו"ד קדוש חזרה על התנגדות זו בדיון שנערך לפניי. יחד עם זאת, ובהתחשב במכלול השיקולים העומדים לפניי כעת - וביניהם: המסוכנות הנשקפת מן המשיב, חומרת העבירות וכן הפגיעה הנשקפת לחירותו במעצר מאחורי סורג ובריח - החלטתי לאפשר את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית הוריו, וזאת תחת התנאים הבאים:
א. המשיב ישהה במעצר בית מלא בבית הוריו שבשכונת גילה, כשהוא אזוק אלקטרונית.
ב. מלבד הוריו אשר ישמשו לו כמפקחים, הנני מורה על הוספת שני מפקחים נוספים - אחותו של המשיב, גב' סימה גואלי ובעלה, מר איתן גואלי. על כל אחד מארבעת המפקחים לחתום על התחייבות/ערבות בסכום של 15,000 ש"ח. כן יוותר על כנו הסכום אשר הופקד בקופת בית המשפט המחוזי והעומד כזכור על 25,000 ש"ח. מובהר כי המשיב אינו יכול לעזוב את הבית בשום תנאי ללא אישור של העוררת. יתרה מכך, בכל זמן על המשיב להיות מפוקח על ידי שני מפקחים, כך שאם אחד מהוריו ייצא מן הבית, על אחד המפקחים הנוספים לשהות בבית עם ההורה שנותר בו. אציין כי תנאי זה כפוף להסכמתם של ארבעת המפקחים אשר צויינו לעיל. במידה ומי מהם לא יסכים לחלופה, לא ניתן יהיה לשחרר את העורר למעצר בית כאמור לעיל, אלא אם כן יוצע מפקח חלופי שזהותו תיבחן ותאושר על ידי בית המשפט קמא.
ג. במידה והמשיב אוחז בדרכון בתוקף, עליו להפקיד דרכון זה במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים.
ד. כפי שנקבע גם על ידי בית המשפט המחוזי, המשיב יהיה נתון בפיקוח קצין מבחן למשך שישה חודשים.
אדגיש, הפרה של אחד או יותר מן התנאים הללו תוביל למעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח באופן מיידי. כמו כן, ההחלטה תיכנס לתוקף רק לאחר התקיימות כל התנאים דנן, ובפרט לאחר שמנגנון האיזוק האלקטרוני יותקן בבית הוריו של המשיב.
ניתנה היום, ט"ז באלול התש"ע (26.8.2010).