א. בקשה להארכת מעצר המשיב בארבעים וחמישה ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996 ולפי סעיף 10יב וסעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה ודרכי טיפול) תשל"א-1971, החל מיום 3.9.10 או עד למתן פסק דין בתיק תפ"ח 5110-03-10 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לנוער, לפי המוקדם. המשיב עצור מיום 18.2.10. אומר כבר כאן כי החלופה של "עד למתן פסק דין" אינה רלבנטית, שכן כרגע קבועים מועדי שמיעה לראיות רק החל מ-2.11.10, קרי, אף לאחר הארכה נוספת של המעצר. הבקשה הוגשה לגבי שני משיבים, אך לעניין המשיב הראשון ניתנה הסכמה, והוחלט בהתאם ביום 23.8.10. החלטה זו נדרשת איפוא למשיב 2, שייקרא להלן המשיב.
רקע והליכים
ב. נגד המשיב, קטין יליד 15.5.92, ונגד שלושה עשר נאשמים נוספים (ברובם קטינים אף הם) הוגש לבית המשפט המחוזי לנוער בתל-אביב כתב אישום (המתוקן בשלישית) המייחס לו עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 345(א)(1), 345(ב)(5), ו-345(א)(4) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; מעשים מגונים בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 348(ב) ו-345(ב)(5) לחוק; מעשי סדום, לפי סעיפים 347(ב), 345(א)(1), 345(ב)(5) ו-345(א)(4) לחוק; ניסיון אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 345(א)(1), 345(ב)(5), 345(א)(4) ו-25 לחוק; וסיוע לאינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 345(א)(1), 345(ב)(5), 345(א)(4) ו-31 לחוק.
ג. עיקרי העובדות פורטו בהחלטתו של השופט ג'ובראן מיום 23.6.2010, בה נדחה ערר על החלטת המעצר עד תום ההליכים, ואחזור על הדברים להלן אך בקיצור. כתב האישום מגולל מסכת אלימות מינית קשה ומעוררת סלידה שהופעלה נגד המתלוננת בתיק, ילידת 1992. כנטען, ברקע הפרשה מערכת יחסים שהתפתחה בין המתלוננת לבין נאשם נוסף - משיב 1 בבקשה זו. כעולה מכתב האישום התאפיינה מערכת היחסים בתלותיות רבה מצד המתלוננת כלפי הנאשם הנוסף, עד כדי כך שהמתלוננת הבהירה לו, כי אם יחדל מקשר עימה תטרוף נפשה בכפה. הנאשם הנוסף ניצל את מצבה הרגשי ותבע, כנטען, כי בתמורה לכך שישאר עמה בקשר תקיים המתלוננת יחסי מין עם חבריו ומכריו. וכך, לאורך השנים 2007 עד 2010 אירגן הנאשם הנוסף מפגשים בהם כפה על המתלוננת לקיים יחסי מין עם חבריו, בהם המשיב, תוך שהם יודעים, כי המעשים נעשים בניגוד לרצונה של המתלוננת ובשל יחסי התלות שפיתחה כלפי הנאשם הנוסף. המשיב מתואר בכתב האישום כגורם דומיננטי במסכת אירועים זו, ומיוחסים לו שמונה אישומים שונים (מתוך שבעה עשר אישומים בסך הכל בכתב האישום), בהם הפעיל כנטען אלימות מינית קשה וכעורה נגד המתלוננת.
ד. ביום 21.4.2010 האריך בית המשפט המחוזי לנוער בתל-אביב (השופטת ח' כוחן) את מעצר המשיב והנאשם הנוסף עד תום ההליכים (יתר הנאשמים שוחררו לחלופה). נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה לפיהן במהלך המעשים הפעיל המשיב אלימות פיזית כלפי המתלוננת, וכי היה ער לטיב היחסים בין המתלוננת והנאשם הנוסף. בכך, כנקבע, יש כדי לשלול את טענתו בדבר הסכמה מצד המתלוננת לקיום יחסי המין עמו. בית המשפט ציין, כי למקרא חומר הראיות בתיק מצטיירת תמונה לפיה היה המשיב דמות דומיננטית ובולטת, ושימש כ"יד ימינו" של הנאשם הנוסף. נקבע, כי ריבוי המקרים המיוחסים למשיב ואופיים מעידים על רמת מסוכנות גבוהה. בנסיבות הללו, והגם ששירות המבחן טרם הגיש המלצתו בתסקיר משלים (ראו להלן), נקבע שאין לשקול לעת ההיא חלופת מעצר. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה.
ה. נטען בערר בשעתו, כי שגה בית המשפט המחוזי עת קבע שישנן ראיות לכאורה לפיהן קיום יחסי המין עם המתלוננת היה בניגוד להסכמתה החופשית. לחלופין נטען כי אין בעוצמת הראיות לכאורה כדי להצדיק את מעצר המשיב מאחורי סורג ובריח. עוד נטען לאפליה בינו ובין שאר המעורבים ששוחררו כולם (למעט הנאשם הנוסף) לחלופת מעצר, הגם שחלקו בפרשה אינו שונה משלהם. בהחלטתו מיום 23.6.10 (בש"פ 4363/10) דחה השופט ג'ובראן את הערר וקבע כי:
"נסיבות ביצוען של העבירות בהן מואשם העורר, ואשר כאמור קיימות ראיות לכאורה המצביעות על כך שביצע אותן, מעידות על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו - הן ביחס למתלוננת והן באופן כללי. מדובר במי שלכאורה נטל חלק מרכזי במסכת הממושכת של ניצולה המיני של המתלוננת, כאשר הוא מצטייר כמי שאף הפעיל כנגדה אלימות פיזית בנוסף ללחצים הנפשיים שהופעלה עליה מכל עבר. בנסיבות אלו, איני מוצא מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, לפיה אין בכוחה של חלופת מעצר כדי לשלול את מסוכנותו של העורר".
הבקשה והדיון
ו. בבקשה להארכה נטען, כי חומרת המעשים המיוחסים למשיב, שיטתיותם ואופן ביצועם מלמדים על מסוכנות רבה מצידו. עוד נטען, כי נוכח אופי הקשר בין המשיב לנאשמים הנוספים בתיק ישנו חשש לשיבוש הליכי משפט. כן נטען לחשש להימלטות מאימת הדין, ונאמר כי בדיונים השונים נבחן לעומק עניינו של כל אחד מהנאשמים בפרשה; מעצר הנאשם הנוסף והמשיב נקבע על סמך ההבחנה בין מסוכנותם למסוכנות השאר. עוד נטען בהקשר זה, כי לא נמצאה חלופה ריאלית אשר תוכל לאיין מסוכנות זו. לבסוף, נטען, כי שמיעת הראיות צפויה להתחיל בחודש נובמבר 2010, ותוך כחודש צפויות להתקיים 13 ישיבות הוכחות.
ז. עו"ד שלום טענה למדינה בדיון, כי למשיב היתה דומיננטיות גדולה במעשים והמתלוננת מביעה חשש גדול מפניו, ומצבה הנפשי צריך להיות שיקול, בעיקר בטרם העידה. המעשים החלו ב-2007, אך חלקם נעשו בקרבה לבגרות המשיב (כיום בגיר). נאמר, כי המשיב - כעולה מהחלטת השופט ג'ובראן - הפעיל אלימות ולחצים על המתלוננת, שיקול נוסף להארכה, כך נטען, הוא מורכבות התיק, בו ישנם ארבעה עשר נאשמים. בית המשפט המחוזי, כך נמסר, עשה מאמצים לקידום התיק, והמועדים הקבועים אמורים לדעת התביעה להביא לסיום המשפט; כתב האישום כמעט סופי, ועומדת להיערך ישיבה מקדמית בפני ההרכב בימים אלה. לשאלתי נאמר, כי לאחר שני עדי ראיה תעיד המתלוננת.
ח. עו"ד אזולאי טען למשיב, כי יידרשו לפחות עוד שתי בקשות להארכה, שכן הבקשה שלאחר הבאה תוגש לכל היותר ב-3.12.10, כשהמועד האחרון לדיונים קבוע ל-12.12.10. כנאמר, מדובר ב-26 עדי תביעה, 14 נאשמים ועדי הגנה, והתיק אינו עתיד להסתיים עד סוף שנה זו. מן הנאשמים ששוחררו, כך נטען, יש מי שמיוחסים לו 6 אישומים (נאשם 5), וגם מי שיוחסו לו 4 אישומים, במה מסוכן איפוא המשיב דנא, שיוחסו לו 8 אישומים יותר מחבריו? ככל שמתרחקים בזמן גם פוחתים, כנאמר, משקל הסיכונים והחשש מההשפעה על עדים, וזכות הנאשם לחרות עולה במשקלה, בהצטרפה לחזקת החפות; זאת - גם נוכח עינוי הדין לאחר שישה וחצי חודשי מעצר. אשר לחלופה, הוצעה כזאת אך לא נבחנה שכן שירות המבחן ביקש דחיה; כנטען, יש מקום לאשר חלופה בעפולה, הרחוקה מתל אביב.
הכרעה
ט. הפרשה עצמה בה מדובר על פניה מזעזעת ואין צורך להכביר מלים. בית המשפט המחוזי ובית משפט זה סברו כי על המשיב להישאר במעצר, כפי שסוכמו הדברים בפי השופט ג'ובראן בהחלטה שצוטטה מעלה. השאלה היא האם בחלוף זמן מסוים מאותן החלטות - למעלה מחודשיים נוספים - חל שינוי המצדיק לשקול שחרור. המדובר במי שהיה קטין בעת המעשים, ולכך משקל הן במארג הסטטוטורי - אישור בית משפט זה נדרש כתום שישה חודשים, והארכה ניתנת עד ל-45 יום בלבד - הן במהות. ככלל, לדעתי אין מקום בכגון דא להארכה שבה לא ייערכו דיונים כלל, כמו בנידון דידן. יתר על כן, כשהמדובר בקטינים, יש חשיבות משנה לסיום מהיר ככל הניתן של המשפט. ואולם, משפט זה אינו "רגיל", שכן עסקינן בארבעה עשר נאשמים על כל המשתמע מבחינת ניהול המשפט, שהוא מורכב. בנסיבות אלה איני רואה מנוס מהארכה, אף אם - באופן חריג ביותר - המשמעות היא ככל הנראה הארכה נוספת, בלא שכמובן ניתנת כל החלטה בעניין זה לעת הזאת. ואולם, לחלוף הזמן משמעות לא כל שכן בתיקי נוער, ודומני שעדות המתלוננת היא שלב שלאחריו יתכן לשוב ולבדוק את נושא החלופה, בלא שאטע מסמרות.
י. אזכיר, כי הליך התסקיר בעניינו של המשיב נקטע בהחלטת השופטת כוחן מיום 21.4.10, מועד בו ביקש השירות דחיה לצורך תסקיר משלים, לאחר שני תסקירים קודמים, וזאת לבדיקת חלופה בעפולה. אין בידי לומר דבר על עצם החלופה, משלא נשלמה בדיקת השירות, וגם העניין אינו אקטואלי לרגע זה; אך יהא מקום להשלמת חוות דעתו של השירות משתעיד המתלוננת, וחזקה על הסניגור המלומד שיפנה במועד מתאים לשם כך.
יא. כאמור, הצהירה המדינה כי המתלוננת תעיד לאחר שני עדי ראיה. עמדה זו ראוי שתובא לפני בית המשפט המחוזי בדיון ה"סידורי" הקבוע ל-2.9.10, ועל כן מיהרתי ליתן החלטה זו היום.
יב. הבקשה מתקבלת בנתון לאמור מעלה, ומעצר המשיב מוארך ב-45 יום מ-3.9.10.
ניתנה היום, כ"ב באלול תש"ע (1.9.10).