בפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא), שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.
1. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית ושיבוש מהלכי משפט. על פי העובדות שפורטו בכתב האישום נהג העורר ברכב מזדה מכוון נשר לכוון יערות הכרמל, כאשר לצידו יושב מוחמד. העורר עם מוחמד החזיקו ברכב סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 480.53 גר' נטו, וזאת שלא לצריכה עצמית. הסם הוחזק בקופסא שחורה מחולק ל-6 מארזים סגורים עם סרט דבק ואריזה נוספת מפלסטיק סגורה בחום.
במהלך הנסיעה ביקשו שוטרי הבילוש מהמערער לעצור את רכבו, המערער עצר את הרכב ומשראה את השוטרים שלבשו כובעי זיהוי יוצאים לעברו מרכבם, החל בנסיעה שבמהלכה השליך מוחמד את הקופסא עם הסמים מחלון רכבו, המערער השליך את מכשיר המירס שהיה ברשותו כל זאת עשו המערער ומוחמד בכוונה למנוע או להכשיל הליך שפוטי.
2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו מצא בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראיתית המבססת לכאורה סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום כנגד המערער, כמי שביצע את העברות המיוחסות לו. בית המשפט פרט בהחלטתו את תשתית הראיות ובה הודעותיו של מוחמד בהן הודה בהחזקת סמים ביחד עם המערער אותם קיבל מאדם שלישי. כן תאר כיצד סייע לו המערער כאשר חילק את הסמים לחבילות מתחת לביתו של מוחמד. המערער השתמש בכפפות כדי לא להשאיר טביעות אצבע כאשר חילק את החומר בשקיות. אחר כך נסעו לפגוש את חאג' איתו דיבר המשיב באמצעות הפלאפון. המערער הוא שביקש ממנו לזרוק את הקופסא בזמן שברחו מהשוטרים. לאחר שנתפסו על ידי השוטרים מוחמד הוא שהוביל את השוטר למקום בו זרק את הקופסא וכן למקום שבו המערער זרק הטלפון מהחלון. כך גם עלה מדוחות הפעולה של הבלשים. המערער בהודעותיו הכחיש כל קשר לסמים, טען שנסע לטייל ומוחמד הצטרף אליו. לא היו סמים ברכב ולא ידע שהאנשים שעצרו אותו היו שוטרים רק לאחר שברח והם קראו לו בכריזה לעצור הבין שמדובר בשוטרים ועצר.
על פי דוחות הבלשים הם שסימנו לחשודים לעצור עם הבהובי אורות "הצ'קאלקה" וכאשר הרכב נעצר ירדו מהרכב עם כובעי זיהוי משטרתיים, אך בכל זאת נוסעי רכב המזדה המשיכו להימלט מהם עד שלבסוף נעצרו.
המערער טען כי הפלאפון שלו נפל מהאוטו כאשר ברח ולא השליך אותו החוצה, זאת בניגוד לעדותו של מוחמד. בית המשפט מציין בהחלטתו כי בתיק מצויים דוחות פעולה, מזכרים של שוטרים וחוות דעת מטא"ר בעניין הסמים. ד.נ.א. של מוחמד נמצא על העטיפה של הסמים וכן טביעות אצבע של מוחמד שנמצאו על גבי הקופסא שהכילה את הסמים. בית המשפט קבע כי מכלול הראיות בתיק החקירה הודעותיו של מוחמד שהפליל את המערער והראיות הנוספות, יש בהן כדי לענות על דרישת תשתית הראיות לכאורה ולהביא למסקנה לפיה המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו.
בהתחשב בכך שמדובר בעבירות סמים בכמות גדולה, קבע בית המשפט המחוזי שקמה, חזקת מסוכנות, שכן אין המדובר בעבירות הנוגעות לשימוש בסם או החזקת סם לשימוש עצמי. המערער לא הפריך את חזקת המסוכנות וקיים גם חשש לשיבוש הליכים והשפעה על עדים. גם לאחר שמוחמד טען בפני המערער שמדובר בשוטרים המשיך המערער להימלט מהשוטרים וניסה להשפיע על מוחמד לקחת האשמה על עצמו, מוחמד הביע חשש - שהמערער יזיק למשפחתו.
בית המשפט לא התעלם מגילו של העורר, היותו צעיר ללא עבר פלילי, עם זאת, סבר שלא ניתן לאיין את מסוכנותו ואת החשש מפני שיבוש הליכים והשפעה על עדים.
3. בדיון בערר טען בא כוח המערער כי טעה בית המשפט בקובעו שקימות ראיות לכאורה נגד העורר. הטענה שבמוקד הערר הינה כי נוצרה הפליה בין שני נאשמים בעלי רקע זהה. בין העורר שנעצר על פי החלטת בית המשפט מבלי שנתבקש תסקיר שירות מבחן לגביו בעוד שלגבי מוחמד בית המשפט הורה על הכנת תסקר בעניינו והוא שוחרר ממעצרו. הסנגור מטעים כי נגד שניהם קבע בית המשפט שקימת תשתית ראיתית כאשר עוצמת הראיות כנגד מוחמד גוברת ביחס לראיות כנגד העורר שכן מוחמד הודה, נמצא ד.נ.א. של מוחמד על העטיפה של הסמים וכן טביעות אצבע של מוחמד שנמצאה על הקופסה. מוחמד הינו עריק, הודה במשטרה ולחובתו עבר פלילי בעוד שהעורר נעדר עבר פלילי. הסנגור מפנה להחלטת בית המשפט לפיה יהיה מקום לשקול את אפשרות שחרורו של העורר ממעצר לאחר שמוחמד ימסור עדותו בבית המשפט. לטעמו העורר נכנס במסגרת החריגים בהם בית המשפט יורה על שחרור ממעצר גם כשמדובר בעבירות סמים. החריג האחד - עובדת היותו של העורר נעדר עבר פלילי והחריג השני - גילו הצעיר של העורר שהוא בן 27, נשוי בן למשפחה מסורתית, עובר למעצרו ניהל אורח חיים נורמטיבי. בא כוח העורר מבקש לשחררו לחלופת מעצר אשר תאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו כמו הנאשם השני אשר שוחרר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.
4. באת כוח המאשימה מנגד מבקשת להצביע על נקודות העולות מהתשתית הראיתית המצביעות על מסוכנותו של העורר ומצדיקות את האבחנה בין השניים. לשיטתה מוחמד גילה אחריות מידית, הודה והוביל את השוטרים אל קופסת הסמים שנזרקה מהרכב בו נהג העורר. הגירסה של מוחמד מגובה בראיות מסייעות בנוסף לד.נ.א וטביעות האצבע שלו, ושהרוח החיה מאחורי ההחזקה של 450 גרם הרואין הוא העורר ולא מוחמד.
העורר לעומת זאת נמלט מהמקום, לא מספק הסבר כלשהו להימלטות, לקופסה שנמצאה במקום, לפלאפון שנמצא סמוך לרכב ושייך אליו. נכון שהוא הסביר שהפלאפון נפל, אך התנהגותו בכללותה נראית מפלילה.
הגירסה של השותף מצביעה על יוזמה של העורר, הוא שיצר קשר עם האדם שסיפק לו את הסמים, הוא גם זה שיודע למי מוסרים את החבילה בסוף הדרך. העורר ניסה לשכנע את השותף לקחת עליו את התיק בהיות העורר נשוי ומבוגר יותר ממנו. בנסיבות אלה יש מקום להבחנה בין העורר ושותפו. ומוסיף כי נקבעו ארבעה מועדי הוכחות עד תחילת חודש נובמבר, נקבעה ישיבת תזכורת לחודש ספטמבר, עדותו של השותף אמורה להישמע בקרוב מבקש לדחות את הערר.
5. עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים שאינה שימוש או החזקה בסם לצריכה עצמית מקימה חזקת מסוכנות ועילת מעצר סטטוטורית (סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996. בתי המשפט הרבו לתאר בפסיקתם את נזקיו של נגע הסמים, והצורך להילחם באלה התורמים להפצתו של נגע זה. על כן, נקבע שיש לנהוג באלה האחרונים ביד קשה וככל שהדבר מתחייב להורות על מעצרם אף בטרם הוכרע דינם.
בית משפט זה גם קבע לא אחת כי אף שאין זה כלל בל יעבור שיש לעצור כל מי שנמצא חוטא בעבירות על פי פקודת הסמים, נכון יהיה להורות על שחרורם של נאשמים בתחום זה רק בנסיבות מיוחדות (ר' דברי השופט א' לוי בש"פ 1223/08 מדינת ישראל נ' נעם צור (לא פורסם), בש"פ 4540/09 ביטרשויץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם 22.4.09)).
בענייננו ועל פי קביעתו של בית המשפט מדובר בכמות סמים גדולה ומשכך קמה חזקת מסוכנות שאין המדובר בעבירות הנוגעות לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי. על פי גירסת השותף, העורר היה היוזם והדומיננטי מבין השניים, בנוסף לעבירות הסמים הוא גם ניסה לכאורה לשבש מהלכי משפט בפנותו אל אחמד בנימוק שהוא הבוגר ובעל משפחה ושיקח התיק עליו. מכאן, שלא מדובר בצעיר חסר שיקול דעת שנגרר על ידי אחרים, אלא מי שעל פי הראיות הקיימות הוא היוזם והפעיל מראשית הדרך, הוא זה שחילק את הסמים לחבילות והשתמש בכפפות כדי לא להשאיר טביעות אצבע, הוא שדיבר בטלפון עם האדם שאיתו עמדו להיפגש. בזמן שהתקרבו השוטרים הוא ביקש משותפו ללחוץ על דוושת הגז וגם בשלב ההמלטות והבריחה ביקש משותפו לזרוק את הקופסה והוא עצמו זרק את הפלאפון מהחלון.
הסנגור כאמור התייחס בטיעונו לאותם מקרים חריגים בהם לא יורה בית המשפט על מעצרו של העורר בעבירות סמים, האחד גילו הצעיר של העורר שהוא היום בן 27 והשני היותו נעדר הרשעות קודמות.
מדובר בבחור בן 27 בעל משפחה שיודע לכלכל צעדיו ומנסה לשכנע את שותפו הצעיר ממנו לקחת האשמה על עצמו. מסוכנותו נלמדת מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום ועל פי הראיות שכנגדו. העובדה שהוא נעדר הרשעות קודמות לא תוכל לסייע בידו בשלב זה ותילקח בחשבון בבוא העת אם וכאשר יסתיים ההליך נגדו. בהרשעה גם טענת ההפליה דינה להידחות. על פי תמונת הראיות כפי שנמסרה על ידי השותף חלקו קטן מזה של העורר, הוא צעיר מהעורר, הודה מיד, שיתף פעולה והוביל את המשטרה לקופסה עם הסמים שנזרקה במקום בעצת העורר. הסם שנתפס בכמות גדולה ביותר הוחזק בקופסה במשקל כולל של 480.53 גרם נטו, כשהוא מחולק לשישה מארזים סגורים.
על בסיס כל האמור שוכנעתי כי המסוכנות הנשקפת מהעורר כמו גם החשש לשיבוש מהלכי משפט מצדיקה המשך מעצרו עד תום ההליכים נגדו.
כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי, אין לשלול על הסף אפשרות לשוב ולהיזקק לבקשה אם תוגש ולבחון אפשרות שחרורו לאחר שמוחמד ימסור את עדותו בבית המשפט.