נגד העורר הוגש כתב אישום שבו יוחסו לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון לייבוא סם מסוכן מסוג קוקאין. לפי כתב האישום, העורר קשר יחד עם רפאל גניש (להלן: רפאל) וקובי רובין (להלן: קובי), המרצה עונש מאסר במתקן כליאה בפרו, קשר לייבוא סם מסוכן מסוג קוקאין מפרו להולנד, במטרה לסחור בו. בסוף שנת 2012, נפגשו העורר ורפאל באמסטרדם לשם גיבוש פרטי העסקה, ושוחחו בטלפון אחד עם השני ועם קובי לצורך קידומה של העסקה. ביום 7.2.2013, רכש העורר כרטיס טיסה עבור רפאל מהולנד לפרו (לתאריך 8.2.2013) וכן כרטיס חזרה להולנד (לתאריך 1.4.2013). לאחר שהגיע רפאל לפרו, הוא יצר קשר עם מי מטעמו של קובי לשם מימון ורכישת הסם. ביום 13.2.2013 התקשר העורר לסוכנות הנסיעות וביקש להקדים את מועד טיסתו של רפאל, וכן לשנות יעד החזרה מהולנד לרומניה. באותה שיחה, ביקש העורר לבחון רכישת כרטיס עבורו באותו מועד ולאותו היעד, במטרה לפגוש את רפאל ולקדם את העסקה. ביום 19.2.2013, העביר העורר לרפאל - בידיעתו של קובי - סכום של 700$, וזאת לשם מימון שינוי כרטיס הטיסה של רפאל והוצאת העסקה לפועל. בהמשך, הקדים רפאל את טיסתו חזרה מפרו להולנד, וזו נקבעה ליום 21.2.2013. כשהגיע רפאל לשדה התעופה בלימה, פרו, הוא נתפס שבגופו 59 אריזות קטנות המכילות בסך הכל כ-1.5 ק"ג של סם מסוכן מסוג קוקאין. סמים אלו נרכשו ונבלעו על-ידי רפאל, בתיאום ועל דעתם של העורר וקובי. במהלך התקופה, עמדו העורר וקובי בקשר טלפוני רציף ואינטנסיבי בנוגע להוצאתה לפועל של העסקה וכן בקשר להתנהלותו ומיקומו של רפאל.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת צ' צפת) קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר. בית המשפט ציין כי קיימות ראיות נסיבתיות רבות, המשתלבות לכדי מסכת רצופה של עובדות מפלילות. נמצא כי השיחות מלמדות על קשר הדוק בין שלושת המעורבים ביחס לעסקה ולעניינים הלוגיסטיים הכרוכים בביצועה. בין היתר, צוין כי העורר הוא שרכש את הכרטיס עבור הבלדר רפאל, ואף הקדים את מועד הטיסה חזרה. עוד צוין כי העורר לא סיפק הסברים כלשהם ביחס לשיחות שהתנהלו בינו לבין חבריו והעברת הכספים, ושמר על זכות השתיקה, וזאת על אף שנטען בהמשך כי כל אלה היו מחוות חבריות תמימות בלבד. בית המשפט המשיך וקבע כי עבירות הסמים המיוחסות למבקש מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית שלא נסתרה. על רקע העבירות המיוחסות לו והעובדה שבוצעו לכאורה תוך הפעלה מרחוק, בנוסף לעברו הפלילי, נקבע כי מדובר במצב שבו חלופת מעצר לא תוכל לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר.
מכאן הערר שלפניי המכוון לקיומן של ראיות לכאורה. העורר טוען כי ראיות המשיבה הן נסיבתיות בלבד, ואינן מביאות למסקנה אחת ויחידה בדבר אשמתו. למצער, ניתן לקבוע כי קיימת חולשה בתשתית ראייתית זו, המצדיקה שחרור לחלופה. בערר נטען כי האזנות הסתר שעליהן מסתמכת המשיבה אינן מגבשות תמונה ברורה, שכן מדובר בשיחות מעורפלות ועמומות. בין היתר, לא עלה בשיחות שמו של רפאל או התייחסות כלשהי אל "בלדר". לגבי שיחות אלה, נטען כי אין הוכחה כי הן אכן התנהלו בין העורר לבין קובי, מה גם שהמדינה לא הסתייעה ברשויות החוק בפרו כדי לחקור את קובי בנדון, על אף שהוא נמצא שם מאחורי סורג ובריח ואין קושי לאתרו. עוד נטען כי אין כל ראיה המצביעה על כך שהעורר ידע שרפאל מחזיק בכמות סם גדולה, ושבכוונתו לייצאה. עוד נטען כי קיומה של הודעה שנשלחה לרפאל ובה מזהיר אותו העורר להישמר מפני שוטרות סמויות, אינה מלמדת על זיקה לעסקת הסמים אלא אזהרה חברית גרידא מפני המשטרה המקומית. לשיטת העורר, פניותיו לסוכנות הנסיעות בנוגע לטיסותיו של רפאל נעשו בהקשר חברי, ללא כל זיקה לפלילים, וזאת ניתן ללמוד מכך שהשיחות נעשו תוך הזדהות בשם, ללא כל כוונה לטשטש עקבות. העורר מדגיש כי אין בחומר הראיות שיחות ישירות בין העורר לבין רפאל. עוד נטען כי השיחות שהתקיימו לאחר תפיסתו של רפאל אינן מלמדות דבר, שכן אך טבעי הוא שחבריו של רפאל משכבר הימים משוחחים ביניהם על הסתבכותו. העורר מעלה טענות נוספות בעררו, בין היתר, כי בית המשפט התעלם מכך שרפאל לא קשר את העורר למעשים בחיקור הדין שנערך לו בפרו; כי ישנן ראיות כי לרפאל קשרים בפרו וכן יכולות כספיות לפעולה עצמאית ללא סיוע; כי קיים פגם בשרשרת הטיפול המשטרתי בכמוסות הסם שיצאו מגופו של רפאל בפרו; כי מעצרו של העורר בוצע בשיהוי ניכר לאחר תפיסתו של רפאל; כי העורר הוא היחיד שהועמד לדין על הקשר הפלילי, גם מבין אלה שאיתם לכאורה שוחח על העסקה. בשולי הדברים נטען כי העורר הוא בחור צעיר בן 20, ולכן יש מקום להורות על תסקיר מעצר בעניינו.
המשיבה סומכת את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי. לדבריה, קיים מארג של ראיות נסיבתיות המקימות תשתית ראייתית לכאורית להרשעת העורר במיוחס לו. ראשית, מפנה המשיבה לתמלילי האזנות הסתר שמהן ניתן ללמוד על מעורבות העורר בעסקה, שהינה עמוקה ודומיננטית יותר מאשר זו של שותפיו לשיחות. בין היתר, כוללות שיחות אלה מספר התייחסויות לרפאל בתור "רפול" או "רפי" או "ההוא" בהקשרים חשודים (הגם שהמילה "בלדר" אינה מופיעה); שיחות על כך שהעורר צריך להרוויח סכומי כסף משמעותיים בגין השקעתו בעסקה; האזהרה שמסר העורר לרפאל לגבי "סמויות"; הקשר בין העורר לבין סוכן הנסיעות שמלמד על מעורבות הדוקה בלוגיסטיקה של נסיעתו של רפאל; וביטול הנסיעה לים המלח על רקע האירועים. בצד האמור, מתייחסת המשיבה למסמכים נוספים, המלמדים על כך שהעורר שילם את כרטיס הטיסה של רפאל; וקבלה בדבר העברה כספית על סך 700$ מהעורר לרפאל בפרו. המשיבה מציינת כי קובי אכן לא נחקר בפרו, וזאת עקב תקלה. עם זאת, בחומר הראיות נמצאת הודעה של אימו של קובי, שמציינת כי הוא אסור כ-8 וחצי שנים בפרו, וכי היא מדברת עימו ב"סקייפ".
דיון והכרעה
(א) ראיות לכאורה
כידוע, בשלב בחינת בקשה למעצר נאשם עד תום ההליכים, בוחן בית המשפט אם קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו בעבירות המיוחסות לו. בחינה זו אינה דורשת הוכחה ברמת הסתברות של מעל לכל ספק סביר, אלא מסתפקת בבחינת הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי הטמון בחומר החקירה הגולמי. "ראיות לכאורה" בהקשר זה הן ראיות שלגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך כדי העברתן בכור ההיתוך של החקירות, מבחני הקבילות והמשקל - יוביל בסופו של המשפט לביסוס אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996) (להלן: הלכת זאדה). כפי שצוין, בשלב זה הראיות נגד העורר הן ראיות נסיבתיות בלבד, שכן אין ראיות ישירות למיוחס לו. עם זאת, כפי שנפסק לא אחת, ראיות נסיבתיות עשויות להספיק לצורך הרשעה, אם הן מובילות בהכרח למסקנה הגיונית כי הנאשם אכן ביצע את העבירות המיוחסות לו. "השאלה היא אם [...] זו אכן המסקנה העולה בהכרח מן הראיות, או שקיים הסבר סביר אחר לעובדות העולות מן הראיות. ברור כי התשובה תלויה במידה רבה בניסיון החיים ובשכל הישר של השופט" (בש"פ 2512/96 מדינת ישראל נ' נסאסרה, פ"ד נ(2) 101, 104 (1996)).
לאחר שבחנתי את חומר הראיות ושמעתי את טיעוני הצדדים, מצאתי כי קיימות בתיק ראיות לכאורה שיש בהן כדי להביא להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו.
מרכז הכובד של הראיות בתיק נמצא בהאזנות הסתר לשיחות העורר מהתקופה הרלוונטית. בחומר החקירה נמצאים תמלילי שיחות טלפון רבות שהעורר הוא צד להן, שנערכו בין התאריכים 8.2.2013 ו-28.2.2013. חלק מן השיחות התקיימו בין העורר לבין קובי, שהוא לפי הנטען שותפו לעסקה, ואילו שיחות אחרות הן בין העורר לבין חבריו. להלן אעמוד על שיחות מרכזיות, המבססות להשקפתי את התשתית הראייתית הלכאורית נגד העורר.
שיחות בין העורר לבין האסיר יקיר מימוני, שבהן האחרון מנחה את העורר כיצד לנהוג ביחס ל"רפול". יקיר אומר לעורר כי הוא צריך לאמן את "רפול", והעורר משיב לו כי "הוא עבר חקירות". בהמשך, מציע יקיר לעורר "תטוס איתו ... אם אתה מספר לו את התוכנית, אין אחד שלא ישקיע" (שיחה 917 מיום 12.2.2013); בשיחה נוספת מיום 14.2.2013 (שיחה 1464) משוחחים השניים על עיכוב שנגרם בשל קובי, ויקיר מציע לעורר לעקוף את קובי ולרמותו. העורר מציע "להפיל את זה עליו", יקיר שואל "על רפול?" והעורר משיב בחיוב.
מספר שיחות בין העורר לבין קובי, בזמן תקופת שהותו של רפאל בפרו, שבמהלכן השניים מתלוננים על אדם שלא יוצר קשר, "תוקע אותנו", משום שהכיר "שמה" איזו בחורה (שיחה 2266 מיום 18.2.2013). קובי אומר לעורר כי הוא הולך לטפל בנושא, ולהעביר אותו מלון. שיחות ברוח דומה התקיימו גם ביום 19.2.2013 (שיחות 2671 ו-2726). בהמשך, התקיימו שיחות בין העורר לבין קובי, במועד טיסתו המתוכננת של רפאל, שבהן הם מנסים לברר ביניהם אם "הוא" היה צריך להגיע כבר, תוך חישובי שעות בין שעת העצירה לשעת הגעה המשוערת (שיחה 3207 מיום 22.2.2013; שיחה 3232 מאותו יום). יומיים לאחר מכן, השניים משוחחים שוב כשהעורר נשמע מיואש לאחר ש"ההוא" לא יצר קשר (שיחה 3414 מיום 24.2.2013). לאחר שדבר תפיסתו של רפאל נודע ברבים, משוחחים השניים על כך ש"ההוא" נמצא בבית החולים, "לא מוריד כלום" [את כמוסות הסם] (שיחות 3984 ו-3986 מיום 28.2.2013). אמנם, קובי רובין לא נחקר על-ידי נציג משטרת ישראל בשל תקלה שלא הובהר טיבה, אך קיימת בחומר החקירה אינדיקציה לכך שקובי נמצא במאסר בפרו ומתקשר עם הארץ באמצעות סקייפ (הודעת אימו של קובי רובין).
לכך יש להוסיף הודעת סקייפ מיום 9.2.2013, שבה הזהיר העורר את רפאל בכך שכתב לו "מלא סמויים", וכן התכתבויות נוספות לאחר תפיסתו של רפאל שבה האחרון מעדכן את העורר ביחס למצבו.
בצד האמור, אין מחלוקת כי העורר היה מעורב בלוגיסטיקה הקשורה לטיסות של רפאל: העורר הוא שהזמין את הטיסות ועמד בקשר מול סוכנות הנסיעות בנוגע לשינויים בטיסות (שיחות 1300 ו-1455; צילום כרטיס הטיסה, הקבלה על כרטיסה הטיסה שנתפס בבית חברתו; עדות סוכן הנסיעות אופיר). בנוסף, העורר העביר סכום כסף לרפאל (קבלה), ודיבר על כך עם קובי (שיחה 2803). העורר טוען כאמור כי מדובר בעזרה תמימה בין חברים, אך כאמור הסבר זה לא הוצג על-ידו בחקירתו (שבה שמר על זכות השתיקה), וממילא נראה על פני הדברים כי הראיות הנוספות בתיק אינן תומכות בהסבר תמים זה. לכל אלה יש להוסיף כמובן את הראיות בחומר החקירה העוסקות בתפיסתו של רפאל בשדה התעופה בפרו, שבעקבותיה נתפסו בגופו חבילות סם רבות. אציין כי לא מצאתי כי יש בטענות העורר ביחס לתקינות שרשרת העברת הסם כדי לשנות את התשתית הראייתית בשלב זה.
בנוסף, לא מצאתי כי יש בטענות המבקש בנוגע לאכיפה סלקטיבית כדי להשליך על שאלת מעצרו (השוו: בש"פ 7148/12 כנאנה נ' מדינת ישראל (14.10.2012)). שותפיו הישירים למעשה נמצאים מאחורי סורג ובריח בפרו, ולכן קיים ביניהם - על פני הדברים - שוני בסיסי רלוונטי, המצדיק את הגשת כתב האישום, בשלב זה, רק נגד העורר. אשר למעורבים אחרים לכאורה, הרי שהעורר הוא שעומד במוקד חומר החקירה, ולכן לא מצאתי כי יש מקום לבחינה מעמיקה של טענה זו במסגרת שלב המעצר.
לסיכום, לאחר בחינת חומר החקירה שהועבר לעיוני, מצאתי כי יש במארג הראיות הנסיבתיות המצטברות שהציגה המדינה כדי להעמיד תשתית ראייתית להרשעת העורר במיוחס לו. זאת, על יסוד השיחות האינטנסיביות בין העורר לבין קובי שקשה לפרשן אלא כמתייחסות לרפאל והתנהלותו בפרו; השיחות החשודות בין העורר לבין חבריו בנדון; הראיות בדבר מעורבותו הלוגיסטית של העורר בנסיעתו של רפאל; והודעת האזהרה של העורר לרפאל בסקייפ.
(ב) עילת מעצר וחלופת מעצר
העבירה המיוחסת לעורר מקימה נגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים (בש"פ 4667/12 אזולאי נ' מדינת ישראל (28.6.2012); בש"פ 1970/08 וייספיש נ' מדינת ישראל (9.3.2008)). כידוע, בשל המסוכנות הרבה הכרוכה בעבירות של סחר בסמים, שחרור לחלופת מעצר יתאפשר רק במקרים חריגים (בש"פ 4289/12 סועאד נ' מדינת ישראל (6.6.2012)). בענייננו, מדובר בניסיון לייבוא כמות משמעותית של סם מסוכן שבוצע לכאורה ב"שלט רחוק" באמצעות הטלפון, ולכן נראה כי לא ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מהעורר באמצעות שחרור לחלופה. לכך יש להוסיף כי אין זו הסתבכותו הראשונה של העורר בפלילים, על אף גילו הצעיר.
הערר נדחה אפוא.
ניתנה היום, כ"ג באב התשע"ג (30.7.2013).