1. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי המשיב ניהל עבור אחרים מקומות המשמשים למעשי זנות, והוא עשה זאת תוך איומים שהופנו כלפי הנשים שהועסקו שם, ניצול מצוקתן, כליאתן כליאת-שווא, העסקתן לעתים ללא שכר, וכן תוך שימוש במה שהוגדר כ"שלטון של איומים וטרור". כן נטען כי המשיב בעל את אחת הנשים שלא בהסכמתה החופשית.
העוררת ביקשה להורות על מעצרם של המשיב והנאשמים האחרים בתיק זה עד לתום ההליכים, ושתיים היו העילות שבפיה: סכנתם לציבור והחשש כי שחרורם עלול להביא לשיבוש מהלכי משפט ולהשפעה על עדים.
בית המשפט המחוזי, אשר בחן את ראיות העוררת, מצא כי יש בהן לקשור את המשיב למעשים שיוחסו לו, אולם עוצמתן אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים. את עדותה של אחת המתלוננות לפיה היא נאנסה על ידי המשיב, הגדיר בית המשפט כ"בעייתית".
2. חוששני כי אין בידי להסכים עם התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. על חומרתה של תופעת הסחר בנשים לשם עיסוק בזנות, נדמה כי אין צורך להכביר מלים. כנגד תופעה זו פועלים רשויות החוק כדי לבערה, אולם נראה כי לא זו בלבד שממדיה אינם קטנים, אלא הם אף הולכים ומתרחבים. מתוך הראיות הקיימות בתיק זה וגם מראיות שהובאו בפני בתיקים אחרים, אתה למד כי מדובר "בתעשייה" של ממש, שתחילתה אי-שם באירופה, ומשם מובאות הנשים בדרך לא דרך תוך גניבת הגבול לישראל. לאחר שהנשים מגיעות לכאן, הן עוברות מיד ליד תמורת סכומי כסף נכבדים, וכל סרסור חדש מחייבן לעבוד בעסקו, לעיתים שבועות ולעיתים חודשים, ללא תמורה, כדי להשיב לו את "השקעתו". התופעה הנוספת המלווה תחום עבריינות זה, היא שהסוחרים ובעלי המכונים מעדיפים, ממניעים שאין צורך להרחיב עליהם את הדיבור, שלא לפעול בגלוי, והם עושים זאת באמצעותם אחרים, המנהלים עבורם את עסקיהם המפוקפקים, ואחד מאלה הוא המשיב שבפני. המתחייב מהאמור הוא, שכדי להדביר את תופעת הסחר בנשים, אין להסתפק עוד בנקיטתם של מהלכים קשים וכואבים כנגד הסוחרים בבשר אדם, ויש לנהוג באותה דרך גם עם עושי דברם.
את הדרך בה נוהגים אלה האחרונים בנשים, תארה אחת המתלוננות (זולילה) תוך שהיא מתייחסת למעשיו של המשיב: "סלומון ... היה בא כל יום עוד לפני שהגעתי לעבוד גם בפיין 15. הוא היה צועק כל הזמן על בנות, תעבדו, אתן תמיד עושות בעיות, הוא צעק על כולן, כי התנהג כמו הבוס, כל הבנות שנאו אותו ופחדו ממנו כי היה מניף ידיים כאילו בא להכות וצועק שאנחנו לא עובדות מספיק ... כל קופאי אחראי על המכון שלו ... מי שהיה נועל אותנו זה סלומון" (ראו ההודעה מיום 26.1.04). זולילה מסרה עוד (ראו עמ' 15 להודעה), כי "יום אחד שרבתי עם בחורה במכון של סלומון, סלומון הרביץ לי, הוא לקח אותי דחף אותי חזק ונתן לי כמה בעיטות ואגרופים והתחיל לרדת לי דם מהשפתיים".
3. אכן, גרסתה של זולילה רחוקה משלמות ונתגלו בה סתירות, וככל הנראה, גם חטאה באמירתם של דברי שקר. אולם, ביחס לתפקידו של המשיב היא דייקה, הואיל וגם הוא עצמו אישר כי שימש במכון בו עבד מה שמכונה בפיו "קופאי". והרי על פי תיאורה של זולילה "הקופאי" הוא גם מי שניהל את המכון בפועל, רדה בהן, דרבן אותן בצעקות ואיומים להגדיל את "תפוקתן", ולבסוף גם טרח לנעול אותן במכון בתום הפעילות, נעילה שכמוה ככליאה. העולה מהאמור הוא, כי המשיב אינו עוד אחד מאותם נאשמים אשר חטאו בסרסרות, אותם העדיפה הפסיקה שלא לעצור עד תום ההליכים. המשיב הוא אמנם "בורג" באותה תעשייה של סחר נשים וזנות, אולם "בורג" חשוב המאפשר לבכירים ממנו לקיים את אותה "תעשייה" המגלגלת סכומי עתק לכיסיהם, מבלי להסתכן בחשיפת זהותם.
זאת ועוד, להחלטתי בערר תרמה גם אישיותו של המשיב הניצב בפני. אין מדובר באדם תמים שתר אחר פרנסה או כזה שנקלע לראשונה בחייו לחיי פשע. נהפוך הוא, בחודש מאי 2000 הורשע המשיב בבית משפט השלום בחדרה בלא-פחות מ-38 תיקי חקירה, על פיהם ביצע עבירות רכוש: התפרצות לבתי מגורים ולעסקים, החזקת שטר כסף מזויף, הפרת הוראה חוקית, והחזקת מכשיר פריצה. על כל אלה הוא נדון, בין היתר, ל-27 חודשי מאסר, אך כפי שעינינו רואות, הוא למד את הלקח הנדרש, ועד מהרה חזר לחיי פשע. ואם בכל אלה לא די, מתברר כי שעה שבדק שרות המבחן חלופות מעצר אותן הציע המשיב, הוא-עצמו בחר למסור עובדות כוזבות, וביניהן כאלו שהתייחסו למצבו האישי ולהתמכרותו לסמים.
סבורני, כי לאור חומרתן של העבירות שיוחסו לו, עברו הפלילי המכביד, והעובדה שככל הנראה מתקשה המשיב לשנות את אורחותיו, שוב אין מנוס מהמסקנה כי מדובר במי שבעת שהוא מתהלך חופשי נשקפת ממנו סכנה כי יוסיף לבצע עבירות, וכל חלופת מעצר שיציע אין בה כדי לבטל סכנה זו.
לפיכך, אני מחליט לקבל את הערר, ומורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.
ניתנה היום, י"ז בסיון תשס"ד (6.6.2004).
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. /שב